מלחמת השם על חולין ד.

ועוד נקיטין מהני שמעתתא דמיתאמרן בגמ' בהדין ענינא המבשל בשבת וכו' עד וכבר כתבנו בענין הזה במס' שבת בפ' כירה: אמר הכותב גם אנחנו כתבנו שם ופירשנו דברי רבינו הגדול וביררנו שהם נכונים בראיות נכונות וכך הסכימו הגאונים שהלכה כר' יהודה למדרש ולאורויי ומה שכתב בסתם השוחט לחולה בשבת מותר לבריא בו ביום באומצא ולא פירש דוקא בשהיה לו חולה מבע"י זה ודאי מספק עלינו את השמועה הזאת שאנו סבורים דכל מוקצה מחמת איסור לר"מ אית ליה (כל מוקצה מחמת איסור) וכ"ש לר' יהודה ואע"פ שלא דחאו בידים אסור כסבריה דרב דהא מסקנא דשמעתין וכיון דקי"ל כוותייהו במוקצה מחמת איסור בשבת וביו"ט אפי' במוקצה סתם ממילא שמעינן לשוחט לחולה שחלה בשבת שהוא אסור לבריא ורב דימי לא פליג מידי אלא בגזירה דשמא ירבה בשבילו איירי וכן מצינו כדעת הזה לראשונים כגון רב אחא ובעל הלכות אלא שנראה מדברי רבינו ז"ל שהוא סובר דרב דימי לית ליה מוקצה מחמת איסור אלא כשדחאו בידים כקושיין לעיל ולא סבירא לן כרב דלא שני ליה דאיהו מדאית ליה מוקצה אזיל ביה לחומרא וכבר ראינו לו ז"ל שהוא כותב בפירות שנשרו דאיסורן משום גזירה שמא יעלה ויתלוש וכן הוזכר בגמ' במס' ביצה ב' וג' פעמים ולא אמרו שהם מוקצים מחמת איסור דומיא דכוס וקערה ועששית שאפי' ר"ש מודה באיסורן אלא שאני התם דדחאה בידים וזה דבר ברור הוא לדעת ר"ש דאפי' במקום שהמוקצה מחמת איסור נוהג בו כגון שאין דעתו עליו אין איסורו אלא כשדחאו בידיה וכבר ביארנו זה בתחלת פ' אין צדין מיהו לר"מ דאית ליה כל מוקצה מחמת איסור וכ"ש לר' יהודה היה נראה לנו דאע"פ שלא דחאו בידים אסור כסבריה דרב אלא שהרב ז"ל סובר דרב לטעמיה דמחמיר במוקצה אבל אנן לית לן מוקצה אלא מאי דאשכחן ביה לתנאי דהיינו דחאו בידים והיינו סבריה דתנא דתני קמיה שוחט וסברא דגמ' דמקשי ודלמא שאני התם דדחיה בידים ורב דימי מנהרדעא כוותייהו פסק וזו הסברא מסתייעא מפשטי השמועות ממקומות אחרים שהרי אמרו בתחלת מס' ביצה לעולם בתרנגולת העומדת לאכילה וביו"ט שחל להיות אחר השבת עסקינן וכו' ואקשינן אי הכי שבת דעלמא תשתרי ולא אמרו שהיא מוקצה מחמת איסור וכבר נשתבשו שם רובם בפירושה והוצרכו להעמידה בשבת שיש לו חולה עוד אמרו שם בגמ' ביצה ופסחים ובשבת השתא מוכן לאדם לא הוי מוכן לכלבים דתנן אם לא היתה נבלה מע"ש אסורה לפי שאינה מן המוכן שמעת מינה שזו מוכנת לאדם היא בשבת אע"פ שאיסור שבת עליה והיינו סבריה דאביי בשמעתין וסוגיין דעלמא כוותיה זהו דעת רבינו וזהו קיצורו בהלכה זו וכ"כ תלמידו הרב ר' משה ז"ל ויש לנו פי' אחר לפי שדעתנו כשמועות שהזכרנו והוא כתוב בספר הזה בפ"ב ממס' ביצה: