מלחמת השם על חולין ג

ועוד כתב הרב אלפסי ז"ל והיכא דראה אחד ששחט ואזל ליה לעלמא ולא ידיע אי גמיר אי לא גמיר וכו'. יש מדקדקים מכאן לומר דהיכא דלא אזל לעלמא וכו' ואף בעל ההלכות ראשונות כתב כך וכו' אבל מעיקר הגמ' אין לנו כן דהא סוגיין דלא כרבינא דבעי מומחין לשחיטה וללישנא בתרא דרבינא נמי לא בעי' מומחה וכו': אמר הכותב הואיל וקבלה הוא ביד רבותינו הגאונים נקבל בסבר פנים יפות שזה הרוב אינו כודאי דהא איכא חזקה כנגדו ממה שאמרו בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת ואע"פ שסמכו על הרוב במקום דלא אפשר משום דאמרי' הרי שחוטה לפניך ובהמה לא אתרעאי היכא דאפשר ודאי לעמוד על האמת כדאיפסקא הלכתא בסכין ששבר בה עצמות כרב הונא וה"ה לאבד שהרי שניהם לא נבדקו ובשלא שבר כרב חסדא ואפשר שה"ה צריך לבדקו כשנמצא וכן כתבו ב"ה ורש"י ז"ל ולא סמכו אף על בדיקה הראשונה שבדק סמוך לשחיטה וק"ו לזו מעתה ואפי' אם יש חולק בזו מפני שסומכין על בדיקה ראשונה שסמוך לשחיטה לפניה הכל מודים כאן שאין לסמוך על כיוצא ברוב זה כל זמן שאפשר לעמוד עליו וכן מצינו בכל מקום שחוששין לכתחלה ברוב שמיעוטו מצוי ואפי' במקום שאין חזקה כנגדו כגון בדיקת טריפות בסירכא כדאמרי' במס' ביצה נטיעה מקטעת רגליהון דקצביא ודבועלי נדות דפירושו דקצביא אוכלין קודם הפשט ונתוח ואין ממתינין לבדיקת ריאה וכדאיתמר נמי התם הפשט ונתוח בעולה וה"ה לקצבין שאילו לאוכלי טריפות עצמן אין נטיעה מקטעת להם כלום שאין נטיעה מקטעת אלא בדבר שיש היתר לאיסורו ובילמדנו * תנחומא סוף פ' שמיני בענין אגדה אמרו כן א"ר יהודה בן פדיא מי יגלה עפר מעיניך אדם הראשון שאתה לא יכולת לעמוד בנסיונך אפי' שעה אחת והרי בניך משמרין כל המצות שנתנו להם ועומדין בהם. אחד מהם עומד ונוטע מעדר מנכש מזמר טורח ומשקה ורואה פירות נטועות לפניו כשהן מבכרות וקופץ ידו ואינו טועם מהם עד ובניך נצטוו את זה תאכלו ואת זה לא תאכלו וביותר אדם מישראל לוקח בהמה שה או עז או כשב או שור ושוחט ומפשיט רוחץ בודק בריאה ונמצא טרפה מונע ידו ואינו אוכל הוי אמרת ה' צרופה וגו'. בודאי שזו הבדיקה מדבריהם היא דאילו מדאורייתא אסיקנא התם הפשט ונתוח בעולה ולא לקצבין שכיון שנשחטה בחזקת היתר עומדת וכן מפורש שם בירושלמי ראית טריפה מדבריהם וראיה לדבר נמי דאמרי' בפ"ק דפסחים המשכיר בית לחבירו בי"ד חזקתו בדוק או אין חזקתו בדוק ומתמהינן למאי נפקא מינה ומהדרינן דליתיה לקמן דלישייליה ולאטרותיה להאי. אלמא כל כי האי גוונא לא אזלינן בתר חזקה היכא דאיתיה קמן למבדק אע"ג דבלא אפשר סמכינן ואמרי' נמי בכה"ג בפ' בא סימן קטנה שהגיעה לכלל שנותיה אינה ממאנת וחזקה שהביאה שערות ואמרי' עלה כי אמר רבא חזקה למיאון אבל לענין חליצה בעיא בדיקה וגבי יוחסין מצינו שלא הלכו חכמים אחר רוב עד דאיכא תרי רובי משום דמיעוט פסולי כהונה שכיח והיאך אפשר דגבי איסור חמור כגון שחיטה סמכו חכמים על הרוב ועשאוהו כודאי לגמרי ואפי' עומד לפנינו אין שואלין אותו וגבי יוחסין לא סמכו עליו כלל אלא ש"מ לכתחלה חוששין וזהו שאמרו בגמ' מצא תרנגולת בשוק וכו' ולא אמרו שמוסרין חולין לכתחלה לכל אדם בלא בדיקה בסוף. ומה שהשיב המשיב מסוגיין דהיא דלא כרבינא אינו כלום משום דרבינא אפי' ליתיה קמן נמי אסר עד שיבדק כדתנן עלה וכולן ששחטו ואחרים רואין אותן שחיטתן כשרה ואוקמוה דליתיה קמן דלבדקיה וקא מפרש נמי ברישא אבל אין יודעין בו לא ישחוט דאילו לדידן שוחט לכתחלה ונבדוק שאפי' שכח ולא בדקו רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם ולא מתוקמא מתני' בהכי דקתני דיעבד שחיטתן כשרה ולא לכתחלה ולישנא בתרא דרבינא הכי פירושא הכל מוחזקין שוחטין לכתחלה ואע"פ שאינן מומחין לנו מוסרין להם חולין לכתחלה ואין חוששין שמא ילך לו וא"א לבדקו או שמא יאמרו מותר לאכול משחיטת מי שאינו מומחה לנו משום דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם ואין אנו צריכין לבדקו אלא כשהוא לפנינו להסתלק מן הספק אבל לא שחט לפנינו שנים וג' פעמים אפי' מומחה לא ישחוט כלומר אין מוסרין לו חולין לכתחלה ואע"פ שדעתו לבדקו אם נתעלף חוששין שמא יאמרו מותר לאכול משחיטת מי שאינו מוחזק או משום דלמא משתלי ולא בדיק כמו שפי' בה"מ (הזה) ז"ל בבודק סכין לעיל ואם שחט ואינו מוחזק צריך שיאמר ברי לי שלא נתעלפתי ואם הלך לו ולא אמר שחיטתו פסולה עד שיהו אחרים רואין אותו זהו פי' דברי רבינא וכן דרך כל הסוגיא אבל [לא] עלה על דעת שאם הוא לפנינו ואינו מומחה שלא נבדוק אם בקי אם לאו והיינו דאמרי' בגמ' להך לישנא דאמרת שאינן מומחין לא רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם. להך לישנא דאמרת מוחזקין אין שאין מוחזקין לא. לעלפויי לא חיישינן ולא אמרי' (או) בתרוייהו רוב מצויין אצל שחיטה מומחין ומוחזקין הן דאלמא לא חיישינן אע"ג דאיתיה קמן ולשאינן מומחין חיישינן דהיינו דאיתיה קמן אלא דסמכינן ארובא כי ליתיה קמן וכן מה שהשיב מדאמר רב נחמן ראה אחד ששחט וכו' ודייקינן עלה היכי דמי אי דידע דגמיר למה לי ראה וכו' ואם איתא נימא נמי מאי אסור דקאמר רב נחמן אסור עד שיבדוק דהא איתיה קמן. אינה תשובה חדא דאם לאו אסור לגמרי משמע דהוה ליה למימר בודקין אותו ועוד למה לי ראה מתחלה ועד סוף בבודקים אותו סגי כדאקשינן לעיל בגמ' אשאין מומחין ואשאין מוחזקין בבודקין אותו סגי אבל לעולם אימא לך בדאיתיה קמן שואלין אותו ואין סומכין על האומדות ולא אמרו לסמוך על רוב כגון זה אלא בדליתיה קמן כדברי ר' יצתק וכ"כ רב אחאי משבחא ודבר מוסכם ומקובל הוא מן הגאונים ועם שונים אל תתערב: