מלחמת השם על חולין יב.

כתוב בספר המאור א"ר יוסף בר מניומי ריאה הסמוכה לדופן אין חוששין לה וכו' וא"ת היאך וכו' עד כי הרבה נמצא בדברי רבותינו טרפה במקום ספק טרפה: אמר הכותב אולי כן יפרש כדיותא טרפה כעין כשותא ומוריקא טרפה ודמיא כאופתא טרפה ואי חליף ואי חסיר טרפה וכל מה שנזכר בהן בתלמוד א"ו דברי הבאי הן שאם הוזכרו כן בתלמוד על דרך העברה לא במקום איסורן נאמרו אלא במקום בדיקתן כגון ראיית טרפה שהוא כאומר לראות אם היא טרפה ודאי וכן טרפתה נמי לראות אם היא טרפה אבל מי שמע אדם מורה הוראה בדיני הטרפות ואומר אית לה הכי והכי טרפה ורוצה לומר ספק טרפה א"כ לא תניא מקום ללשון נהפכת דברי אלהים חיים ועוד שרבו הנוסחאות שכתוב בהן ואע"ג דלא מפקא זיקא טרפה וכמ"ש בהל' רבינו ז"ל ולמאי דמתני מר זוטרא נמי רב נחמיה לאפלוגי עליה דרבא אתא ודבר הלמד מענינו מדלההיא לישנא מיקל ופליג ללישנא נמי מיקל ופליג וליתא הלכתא כוותיה וא"ת הרב ר' יעקב שהלכה כר' נחמיה רצונו היה לומר שאע"פ שרבא חולק עליו הלכה כמותו ואין הדבר כן דבשל תורה הלך אחר המחמיר ועוד דרבא מרא דתלמודא דבבל הוא וגברא גברא דסמכא ואין כאן סוגיא אליבא דר' נחמיה שראוי לדחות בה דברי רבא ואין צורך להאריך בזה שכבר פשט איסורן בכל ישראל ודבר מקובל הוא מן הגאונים וחכמי הדורות ואפי' יבא אליהו ויתיר אין שומעין לו שכבר נהגו העם כמו שאמרו בסנדל במס' יבמות ואלמלא שכבר נהגו נכון הדבר כדברי ר' שלמה דכי איכא ריעותא בדופן בדיק לה ר' נחמיה בפשורי ומ"ש בשלמא התם בעי בדיקה דהא איכא מכה בדופן תלי' ה"פ בשלמא התם יש לסמוך על בדיקתה שהרי יש מכה בדופן ותלי' ביה כיון דלא מפקא זיקא ולא גרסי' אי וליתא ברוב הספרים המוגהים הבאים מספרד וכ"כ רבינו האי גאון בתשובה תרתי אומי חדא דימינא וחדא דשמאלא כדתלינן צולי דכפלה מפרקי' לה מן צולי אי חזר מכה בטלי בדקי' לה לריאה אי לא מבצבצא כשרה אמרי' לאו ריאה הוא דסרך אלא תברא היא דסריך. זה לשון תשובת הגאון אביהן של ישראל ובעל נפש יחוש לעצמו: