מלחמת השם על ברכות ו:

ועוד מאי הוי עלה רב יוסף אמר האל הקדוש והאל המשפט ורבה אמר המלך הקדוש המלך המשפט והלכתא כרבה למיעבד הכי לכתחלה ואי שני לא מהדרינן ליה דלית לן ראיה מהכא לאהדוריה ודאמר רבה בר בר חנה משמיה דרב שמתפלל אדם המלך הקדוש והמלך המשפט בעשרה הימים שבין ר"ה לי"כ לכתחלה קאמר שמתפלל כך ורבי אלעזר אמר אם אמר האל הקדוש יצא בדיעבד ולא פליגי אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא: אמר הכותב הא לא אפשר דאי לא פליגי היכי בעי בגמרא מאי הוי עלה הל"ל וכן אמר רבה ורב יוסף אמר מלך הקדוש מלך המשפט מדקא בעו הכי ש"מ פליגי ומספקא להו כמאן מקמאי עבדינן ואתו בתראי ופליגי בה פלוגתא חדתי ודכ"ע במלכות חתמי * ודרבה לית ליה דר"א כצ"ל ודכ"ע לית להו דר"א דאמר יצא ועוד דלישנא דגמרא נמי דיקא דפליגי מדלא אמרינן הכי אר"א ואם אמר האל הקדוש יצא ואלו היה הלכה כר' אלעזר לא פסקו סתם כרבה המלך הקדוש המלך המשפט וכן פסק רב יצחק בן גיאת בשם גאונים ז"ל:

ועוד וכן נראה שיש שבוש בגרסא שלו מן הגמ' שלפי מה שמצינו כתוב בהלכות בענין פשיטא היכא דנקיט כסא דחמרא בידיה וכך נמצא כתוב בהן א"נ היכא דנקיט וכו' וזה שבוש דפתח בדשכרא וסיים בדחמרא לא איבעיא לן מעולם דהא פשיטא היא דאי כסא דשכרא היא דנקיט בידיה לא יצא עד ולא הוצרכתי לכתוב לך עיקר הגירסא כי ידועה וברורה היא בכל ספרינו ופי' הלכה תמצאנו על אופניו בפי' רש"י ז"ל: אמר הכותב כבוד רבינו שלמה ז"ל יהא מונח במקומו שדבריו טובים לפי ספריו אלא שספרים משובשים גרמו לו לומר כן אבל אין בכל נוסחי הגאונים אדעתא אלא בדחמרא ובשכרא ואין הדברים נוחין שלא מצינו פסול במחשבה כגון זו ועוד שהברייתא קתני פתח ביוצר אור וסיים במעריב ערבים ולא קתני פתח על דעת יוצר אור ואמר מעריב ערבים או פתח לומר מעריב ערבים ואמר יוצר אור דקתני הכל הולך אחר החתום אלמא בשפתח ואמר יוצר אור ממש נשנית וכן שנויה בירושלמי היה עומד בשחרית והזכיר של ערבית וחזר וחתם בשל שחרית יצא אלא כך פירשו ראשונים פתח בדשכרא וסיים בדחמרא כגון שאמר ברוך שהכל נהיה בדברו בפ"ה וכל השמועה מתפרשת כן. וכן כתבו רב האי ורבינו חננאל ז"ל אלא שיש חלוקה ביניהם בחלוף הגרסא וכבר מפורשת יפה בארוכה בפי' ר"ח לפי גרסתו אבל גרסת רבינו הגאון כגרסת רבינו הגדול בהלכותיו והוצרכנו לכתוב בכאן תורפה של הלכה כפי דעת שניהם ז"ל מפני מחלקותו של בעל המאור וכך היא הצעה של שמועה פשיטא היכא דנקט כסא דחמרא בידיה וקסבר דשכרא הוא ובריך ברוך אתה שהנ"ב בפ"ה לפי שהרגיש מיד שכוס של יין הוא יצא בין דניזיל בתר פתיחה בין בתר חתימה שאפי' סיים בדשכרא נמי יצא אי נמי נקיט כסא דשכרא בידיה ופתח ובריך בפ"ה שהכל נ"ב יצא שהרי חזר בו מיד תכ"ד וסיים ברכתו כראוי ומפני שהוסיף בה לא פסל אלא שאמר הקב"ה ברא זה וזה אלא פתח אכסא דשכרא בדשכרא וטעה וחזר בו וסיים בדחמרא כגון שאמר שהכל נ"ב בפ"ה מאי בתר עיקר ברכה אזלינן ויצא שכבר השלים ברכתו כהלכה וחזרה בטעות שחזר וסיים שלא כראוי לא הויא חזרה לפסלה או דלמא אפי' בזו בתר חתימה אזלינן ולא יצא ת"ש דאמרינן שחרית פתח ביוצר אור וסיים במעריב ערבים לא יצא פי' שבירך הברכה כולה ביוצר אור וחתם בא"י המעריב ערבים דהוה ליה נקט כסא דשכרא ופתח בדשכרא וסיים בדחמרא אבל פתח במעריב ערבים וברך כולה בשל ערבית וחתם בה בא"י יוצר המאורות יצא דהוה ליה פתח בדחמרא וסיים בדשכרא קתני מיהת רישא לא יצא ש"מ בתר חתימה אזלינן וכדתני הכל הולך אחר החתום ופריק התם איכא ברכה בחתימה כלומר לעולם אימא לך בפתח בדשכרא אדשכרא אע"ג דסיים בדחמרא יצא לפי שכבר נשלמה ברכתו לגמרי ומאי דאמר בתר הכי מילי דכדי נינהו אע"ג דטעי בהו לית לן בה אבל בברייתא כיון שיש בה חתימה עדיין (מתורת ברכות) [מתורף הברכות] הוא וכל זמן ששינה לא יצא ומיהו בסיפא אע"פ ששינה בפתיחה יצא שהכל הולך אחר החיתום שיש בו ברכה ואם תקשה במה יצא במה שאמר בא"י יוצר המאורות והלא שנינו אין רשאי לקצר איכא למימר הא אם קצר יצא וה"נ מוכח בפ' כיצד מברכין א"נ דלא דמי ההוא דמצלי וטעי לההיא דלא מצלי ולא טעי וזו אף לדברי רבינו שלמה ז"ל ואקשינן הא ניחא לרב י"ל הכל הולך אחר החתום שיש בו ברכה אלא לר' יוחנן מאי איכא למימר כלומר הלא עיקר ברכה בפותח ואי איכא לאיפלוגי משום ברכה (דבחתימה) [דפתיחא] איפכא מסתברא רישא יצא סיפא לא יצא והכל הולך אחר הפותח שיש בו מלכות אלא על כרחין לר' יוחנן ברכה שבחתימה אינה אלא כשאר תופסי ברכות והוה ליה כאומר בא"י אמ"ה יוצר אור ומעריב ערבים דהוא דומיא דשכרא וחמרא א"כ לר' יוחנן מאי פתח ומאי סיים דקתני אחתימה כלומר שפתח בחתימה בא"י יוצר המאורות המעריב ערבים דקתני לא יצא דהיינו בעיין ומפרקינן כדרבה בר עולא דאמר כדי להזכיר מדת יום בלילה כלומר לעולם כדשנינן (דאיכא) [דעיקר] ברכה בחתימה [היכא] דמלכות שבפתיחה אינו מעין חתימה בכולהו בתר חתימה אזלינן [ושאני הכא] שאינו אלא כמזכיר מדת לילה ביום ומדת יום בלילה הלכך רישא לא יצא דעיקר ברכה דערבית היא וסיפא יצא דשחרית היא ואיכא נוסחי דכתיב בהו לעיל שאני התם דהא בריך והכי נמי מפרשא כדאמרן וסיומא דנוסחא דגאון ז"ל ת"ש מסיפא וכו' מאי לאו לאיתויי הא דאמרן לא לאתויי דאכל נהמא ותמרי דה"ד כגון דאכל תמרי וקסבר דנהמא הוא אבל פתח ובריך בנהמא וסיים בדתמרי יצא ואפילו אמר הזן את הכל יצא דתמרי נמי מיזן זייני ואית דגרסי בה היכי דמי אילימא דאכל נהמא ופתח ובריך בדנהמא וסיים בדתמרא היינו בעיין וגרסת רש"י ז"ל גם היא עולה לנו בזה ואין לי להאריך ומה שאמר בעל המאור כי במקום הזה לא נתבררו דברי הרב כשפי' דין אכל תמרי ולא פי' דין אכל נהמא השמיט רבינו ז"ל דין אכל נהמא והוא למד מדבריו דכיון דקיי"ל כר' יוחנן דבעי מלכות בין שבירך בדנהמא וחתם בדתמרי בין שפתח בדנהמא וחתם בדתמרי בחתימה גופה היינו בעיין דשכרא ולא דמי לרישא דברייתא דהתם אמר בה מלכות כדאמרן וכן בירך בדתמרי וחתם בדנהמא לפום מאי דס"ד היינו סיפא ולפום דדחינן לא יצא והיינו נמי בעיין אלא מיהו כיון דספיקא הוא וברכת המזון דאורייתא ובכולהו צריך לחזור ולברך וזה ממקום טעות לבעל המאור דהוא אמר בספיקא דאכל נהמא לא מהדרינן ליה ולכך נשמט זה מן ההלכות ולא פי' אלא מה שפירשו בגמ' וה"ה אכל תמרי והוצרך לפרשו ללמד דאפי' סיים בדנהמא יצא דתמרי נמי מיזן זייני: