מלחמת השם על ברכות ב.

כתוב בספר המאור תניא רבי שמעון בן יוחאי אומר פעמים שאדם קורא את שמע שתי פעמים בלילה וכו'. איכא דמתני לה להא דרבי אחא בר חנינא אהא דתניא ר"ש בן יוחאי אומר משום ר"ע פעמים שאדם קורא את שמע שתי פעמים ביום כתב עלה הרב אלפסי ז"ל הני כולהו הלכתא נינהו וכולהו כדכתיבא בהלכות ואנן קשיא לן בדברי הרב ז"ל היכי מזכי שטרא לבי תרי דהא הלין תרתי ברייתא דרבי שמעון פליגי אהדדי עד וכברייתא בתרייתא קיימא לן משום דפסק אביי לק"ש כותיקין: אמר הכותב ותמה על עצמך אי הכי היכי לא רמינן דר"ש אדר"ש ואי איכא לדחויא לקשי ולפרוק הא דידיה הא דרביה דהכי הוא אורחא דתלמודא בכל דוכתא ותו תיקשי דר"ע אדר"ע דהכא תניא לאחר הנץ החמה ולקמן תניא ר"ע אומר כדי שיכיר בין חמור לערוד ועוד מה זו סמיכה שסמך על דברי אביי שלא לצאת בק"ש של יום קודם לזמן הזה הא ודאי טעמא דאביי כטעמא דברייתא דקתני כדי שיהא סומך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום והכא קאמר לתפלה מאימתי זמנן בשחרית כאחרים דהא פסקי' כותיהו אבל בק"ש עדיין צריך לאחר עד כדי שיהא גומרה עם הנץ החמה ויתפלל ביום דשמעת מינה בהדיא דמשום דבעינן תפלה ביום הוא וקרא נמי דרבי זירא לתפלה הוא וכדמוכח נמי בפ' תפלת השחר והא ליתא ודאי אלא בלכתחלה אבל אם התפלל משעלה עמוד השחר אין צריך לחזור ולהתפלל דתנן תפלת השחר עד חצות וכדתניא השכים לצאת לדרך מביאין לו שופר ותוקע ועומד ומתפלל ואפילו לר"ש בן אלעזר דפליג עלה הא פירשו בגמרא משום דמסמך גאולה לתפלה עדיף ליה הא לאו הכי זמן תפלה הוא מעתה אם קרא ק"ש והתפלל קודם הנץ החמה יצא ועוד שהדבר ידוע מכמה מקומות שבגמרא שאם לא סמך גאולה לתפלה יצא ובין שבטל בשוגג ובין שבטל במזיד. וכיון שכן לאביי שאין זמן הנץ החמה לק"ש אלא משום שיסמוך גאולה לתפלה ויתפלל עם השמש אם קרא ק"ש קודם הנץ החמה ולא התפלל עד לאחר הנץ החמה דבר ברור הוא שיצא אלא שלא קיים מצוה כלומר סמיכת גאולה לתפלה ולא עוד אלא שצורת הגמ' מוכחת שכך היה מנהג חכמים שלא לסמוך גאולה לתפלה שהרי אמרו אדם גדול הוא ושמח במצות הוא זימנא חדא סמך גאולה לתפלה ולא פסק חוכא מפומיה ועוד אמרו אינו ניזק כל אותו היום אמר רבי זירא אנא סמכי והרי דבר גדול הוא אפילו לאדם גדול שהרי המלך חזקיה התפאר בעצמו ותלה בזכותו מפני זה הוא נראה שהוא שבח גדול ודבר שאי אפשר לקיימו בכל יום לפי שאין אדם יכול לכוין ולקרות בכדי שיגמור עם הנץ ולהתפלל מיד ביום והיו מקדימין וקורין ק"ש ולא היו רוצים להתפלל אלא עם השמש לפיכך לא היו סומכין גאולה לתפלה והיו משבחין הסומך גאולה לתפלה ולא אמרו הקורא ק"ש בעונתה או המתפלל בעונתה משמע שהכל היו עושין כהלכה אלא שלא היו סומכין וכן כתב רבינו הגאון ז"ל אלא ודאי לא נאמרו דברי ותיקין אלא למצוה מן המובחר והרי לא אמר מאימתי קורין שמע בשחרית ותיקין אומרים משעת הנץ החמה או עם הנץ החמה ואי ס"ד לעיכוב לא משתמיט תנא דתני כולהו זמנין בערבין ובשחרין דניתני הנץ החמה במאימתי אלא בשבחן של ותיקין דברו חכמים ובא אביי לומר שלעולם יעשו כל אדם עצמן כותיקין כל שאפשר משום הכי אמר לק"ש כותיקין דבעי סמיכת גאולה לתפלה ובעי תפלה עם השמש כלומר סמוך להנץ מאחריו מיד והלכך הותיקין גומרים עם הנץ ושאינו יכול לכוון כן מתחיל עם הנץ וסומך תפלה להנץ בכל כחו וזהו סימן של נברשת של הלני לשאר עמא דבירושלים דכשניצוצין נתזין הימנה אחר הנץ החמה הוי וכן אמרו בירושלמי אפיסקא דמתני' עד הנץ החמה כדי שתהא החמה מטפטפת על ראשי ההרים וטעה בעל המאור בזה בגירסתו ובפירושו מ"מ למדנו שלא נאמר עם הנץ החמה אלא למצוה כותיקין ולכשיתקיים מקרא שכתוב ועמך כלם צדיקים יהו כל ישראל כותיקין ולא יהו לעולם נזוקין וכך שנויה בפרק תפלת השחר מצותה עם הנץ החמה ובתוספתא קתני רישא דההיא מאימתי קורין את שמע בשחרית אחרים אומרים כדי שיהא חבירו ברחוק ד' אמות ומכירו מצותה עם הנץ החמה כדי שיהא סומך לה תפלה ונמצא מתפלל ביום ובירושלמי נמי איתא אית תנוי תני בין זאב לכלב בין חמור לערוד אית תנוי תני כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ד' אמות ומכירו אבל אמרו מצותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך לה תפלה נמצא מתפלל ביום א"ר זעירא אנא אמרית טעמא ייראוך עם שמש אמר מר עוקבא הותיקין היו משכימין וקורין אותה כדי שיסמכו תפלתן עם הנץ החמה כלומר שהיו מקדימין וקורין אותה קודם הנץ החמה כדי שיהו גומרין אותה וסומכין תפלתם עם הנץ החמה הא למדנו שלא אמרו הנץ החמה אלא למצוה מן המובחר לותיקין מקדים וגומר עם הנץ החמה ושאינו מכוין כל כך מתחיל עם הנץ וסומך כדפרישית אבל זמנה כמו ששנינו מאימתי קורין את שמע בשחרית וכו' וזה דבר פשוט ומפורסם ולא הוצרכנו לדברי רבי' אלא בזה שאמר דמודים חכמים לרבי שמעון דיוצא בה משעלה עמוד השחר בדיעבד ואין שיעורין באימתי קורין אלא לכתחלה ועוד ממקומו הוא מוכרע שהרי אף לר"ש משום ר"ע קודם הנץ יממא הוא והאי דנפיק ביה בליליא משום דאיכא מיעוטא דאינשי דגנו ההיא שעתא ואי משום דמיעוטא דגנו קרינא ביה בשכבך ונפיק בשל לילה ביום משום רובא דקמו לא קרינן ביה ובקומך למיפק בה לשל יום ביום ואם תאמר זמנו של זה לא זמנו של זה היה לו לצאת בשל יום דיום הוא וזמן קימה הוא לרובא ולא ליחוש למיעוטא דגנו ומן התימה שאני תמה על דברי הרב רבי אפרים אלו המעותקים בספר הזה שהרי שנינו משנה שלימה אין קורין את המגלה בלילה וכו' עד הנץ החמה וכולן שעשו משעלה עמוד השחר כשר ש"מ כל דבר שמצותו ביום משעת הנץ החמה ואם עשה משעלה עמוד השחר כשר ומה חדוש נתחדש להם בק"ש ותפלה יותר משאר המצות שהאריכו עלינו את הדרך ועיקר זמנים הללו שתקנו חכמים לכל המצות כלומר משעלה עמוד השחר ועד צאת הכוכבים למדוה בגמ' בשלהי פ' הקורא את המגלה מדכתיב ואנחנו עושים במלאכה חצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים ומכאן למדו חכמים לזמן ק"ש בערבין בריש פירקין הא כל הדברים שוין אבל הרוצה לפרש שיהא כל דברי חכמים קיימים יסמוך על דברי רבינו הגדול ז"ל בזה וכך עיקרן של דברים שזמן ק"ש לקיים מצות חכמים עד חצות ואם עבר עליו חצות לילה בשינה או כפשיעה אחרת חייב מיתה אבל קורא הוא עד שיעלה עמוד השחר ואפילו לכתחלה דודאי לילה הוא לכל דבר משעלה עמוד השחר נעשה יום לכל דבריו ואעפ"כ כיון דכתב רחמנא בשכבך ולא כתב בבקר ובערב היה ר' שמעון אומר משום ר"ע שיוצא ידי חובתו של לילה בדיעבד דהא איכא אינשי דגנו בההיא שעתא ואע"ג דמיעוטא הוא כיון דאפקיה רחמנא בלשון יחיד משמע בשכבך דידך כדדרשינן בפ' היה קורא בלכתך דידך וכיון דאיכא אינשי דגנו ואיהו נמי לא קרא עדיין מצי קרי עד הנץ החמה ומכאן ואילך ליכא דגני ואי משום בני מלכים נעורין הם במטתן ואינן רוצין לעמוד עד שלש שעות ואפשר שלא אמרו כן אלא כשבטל באונס והיינו דקתני שתי פעמים ביום ופשטי' בגמרא לעולם יממא הוא כלומר שאין זמנה של ק"ש דערבין אלא באונס וכדתניא הלל שבלילי פסחים ואכילת פסחים וק"ש של ערבית מצותן עד שיעלה עמוד השחר ואיתוקמא כר"ע ואפשר דרבי שמעון משמיה דר"ע לכל אדם היה אומר שיצא בכל דיעבד ואפילו ביטל במזיד אלא שלא סמכו חכמים על דבריו אלא בשנאנס והיינו בשעת הדחק כדאסיק בגמ' הא בלא אונס הלכה כרבן גמליאל דמתני' כדרב יהודה אמר שמואל דלא אשכחן אמורא דפליג עליה והכי פסיק קמאי רבינו האי ור"ח והכי אמר רבי יצחק בן גיאת משום דכולהו רבואתא וזה כענין שאמרו בירושלמי הלכה כר' יהושע בשכירו וכי יש הלכה בשכירו אלא כך היא הלכה ולמה אמרו בשכירו כדי שיהא אדם מזרז עצמו לקרותה בעונתה ודוגמת זה בגמ' דילן בפ' תפלת השחר אמר ר' יצחק אמר רבי יוחנן כגון שבטל במזיד אף כאן אין שעת הדחק ראיה לשלא מתוך דוחק וכיוצא בה במס' שבת פ' כירה אמרי ליה רב כהנא ורב אשי לרב הלכתא הכי אמר להו כדאי רבי שמעון בן יוחאי לסמוך עליו בשעת הדחק אלמא אין למדין הלכה משעת הדחק והכי נמי מוכח בהדיא בפ"ק דנדה הלכך כיון שפסקו רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' גמליאל סתם ומסקנא כדרבי יהושע בן לוי כדאי הוא ר' שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק אנן נמי הכי פסקי' במאי דמתפרש בגמ' ולא מפלגינן אמוראי אהדדי לחנם וזהו זמן ק"ש של ערבית אבל בשל שחרית משנה שלימה שנינו מאימתי קורין וכו' ואע"פ שהוא קורא ק"ש של ערבית עד הנץ משום דכתיב בשכבך וחיישינן למיעוטא דגנו מיהו ודאי משעלה עמוד השחר יום הוא לכל דינין שבתורה ומפני שאין זמנו ידוע לכל אמרו במילה וטבילה והזאה דבעי ספירה ביום הנץ החמה דבר שהוא ברור לכל שאם הקדים באלו פסל והמאחר אינו מפסיד כלום שאין הקדמתן מצוה וזמנן כל היום ולענין תמיד במקדש דכתיב בקר קבעו האיר המזרח שקדמתן מצוה וכלן לא אמרן אלא לכתחלה ולמצוה אלא לענין ק"ש דשחרית אע"ג דבעי' בקר ואינה כל היום כיון דכתיב בקומך ורובא דאינשי לא קיימי עד שיכיר אחד את חבירו ועוד מפני שקבעו פרשת ציצית בק"ש דכתיב וראיתם לו הסמוך לו מפרשינן לפיכך קבעו חכמים זמן קריאתה משיכיר בין תכלת שבציצית ללבן שבה וכדתניא בפ' הקומץ וראיתם וזכרתם ראה מצוה זו וזכור אחרת שתלויה בה ואיזו זו ק"ש דתנן מאימתי קורין את שמע בשחרין וכו' וטעמא מפורשת בירושלמי וראיתם אותו מן הסמוך לו ומפרש התם מאן דאמר כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ד' אמות ומכירו כמ"ד בין תכלת ללבן כלומר דחד שיעורא הוא והקורא קודם לכן לא קיים מצוה וזו היא ששנו בברייתא במס' יומא הקורא עם אנשי משמר לא יצא ידי חובתו לפי שמקדימין וקורין קודם לזמן הזה ולא הגיע עדיין זמן פרשת ציצית ולא זמן ברכת יוצר אור שתקנו לפניה ואפשר וקרוב היה הדבר לאומרו דלרבנן לעולם לא יצא עד הזמן הזה ומשנה חתוכה היא מאימתי קורין בשחרין כמו שהיא חתוכה בערבין אלא שרבינו הגדול ז"ל מסמיכה על דברי רשב"י שהיה אומר בשעת הדחק או בדיעבד משעלה עה"ש יצא והיינו דקתני פעמים שאדם קורא ק"ש שתי פעמים בלילה ופרישו לה בגמרא לעולם לילה הוא כלומר לגבי ק"ש של שחרית לכתחלה אבל דיעבד יצא משום דמיעוטא דאינשי קיימי בההיא שעתא וכתיב בקומך בקומך דידך והך סברא שייכא לה בסברא דידיה דאמר משטיה דרביה דכי היכי דהתם חיישינן למיעוטא דגנו מדכתיב בשכבך אף הכא נמי חיישינן למיעוטא דקיימי מדכתיב בקומך וכל דכן הוא כדפרישית וליכא למימר כיון דהוא זמן ק"ש דשל לילה אם קרא לשל יום לא יצא שהרי משיכיר בין חמור לערוד זמן ק"ש הוא לר"ע או משהגיע זמן אחרים קורין ק"ש של שחרית ויוצא בשל ערבית ול"ד ז"ש בגמ' הא גופא קשיא אמרת ב"פ בלילה אלמא לילה הוא כלומר לענין ק"ש לילה הוא דבשכבך קרינן ביה וראוי הזמן הזה לק"ש של ערבית ולא לשל שחרית והדר תני איפכא דאלמא יממא הוא ופריק לעולם לילה הוא כלומר לגבי ק"ש דאלו לכל דינים שבתורה ודאי יום הוא אלא לילה הוא לגבי ק"ש ויוצא הוא נמי בשל ערבית והאי דקרו ליה יממא לצאת בו לשל יום משום מיעוטא וכן פי' פירכא אחריתי ופירוקא לעולם יממא הוא שיוצאים בה לשל שחרית דשל יום ביום הוא והאי דקרו ליה לילה משום מיעוטא ולצאת בו בדיעבד משל ערבית ואנן השתא סמכינן אדר"ג בדיעבד ואדר"ש בתרייתא וכדפסק בה כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק דגמרא בהדיא הוא וכיון דשייכי מימרי דר"ש אהדדי סמך רבינו הגדול ז"ל בשל שחרית אדר"ש קמייתא אע"ג דלישנא בתרא דרבי אחא בר חנינא אדר"ש בתרייתא אתמר ועוד שלא מצאו מי שחולק עליו בשל שחרית אלא כל שיעורי חכמים לכתחלה הם כדפרישית וההיא ברייתא דמייתי בגמרא במס' יומא לא פליגי כלל דהא תלמוד אנשי משמר יוצאין בה ואנשי מעמד נמי לא היו מאחרים עד לאחר ג' שעות והכי משמע בירושלמי וכן היא באמת לפי שלא היו צריכין לאחר כל כך מפני סדר התמיד ובודאי שלא נשנית לר"א ואם אחר זמן ממש היו עושין לא היו יוצאין כלל והיאך אפשר שהיו אנשי משמר ואנשי מעמד מבטלין מצות ק"ש ואמת ויציב דאורייתא לגמרי והלא אפשר לאחר ולהקדים כדי לצאת ידי הכל אלא ודאי מאי לא יצא ידי חובתו שלא קיים מצוה כהלכה שאלו מקדימין וקורין קודם שיכיר בין תכלת ללבן ואלו מאחרין עד לאחר הנץ החמה ואפי' לר"י זמנה קודם הנץ הוי דהוא זמן קימה לאינשי חוץ מבני מלכים וכל לכתחלה בזמנים דרובא קרינן בין בשכובה בין בקימה וכדפ"ל ועוד משום תפלה כותיקין אבל לחזור ולקרות אין לנו ושנינו כיוצא בה כל שלא אמר ג' דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו ולא שיהא צריך לחזור ולאכול פסח מצה ומרור ורי"ץ בן גיאת ז"ל כתב כן לק"ש כותיקין והקורא לאחר שעלה ע"ה יצא שהרי אנשי משמר מקדימין וקורין דתניא הקורא עם אנשי משמר ועם אנשי מעמד לא יצא שאנשי משמר מקדימין ואנשי מעמד מאחרין פי' לא יצא ידי מצוה בזמנה שהרי אמרו מצותה עם הנץ החמה ע"כ דברי הרי"ץ ז"ל ודקא קשיא לך אי לא פליגי ברייתות אהדדי היכי אר"ש משמיה דנפשיה אחת קודם שיעלה ע"ה י"ל ללמד שאפילו תיכף ק"ש של שחרית לעמוד השחר יצא ולעולם לילה היא לשל ערבית כדקתני בלילה וכן ר"ש משמיה דר"ע בא ולמד שעד הנץ קורא של ערבית ושל שחרית אפילו לאחר הנץ החמה יוצא ידי חובתו להוציא מדברי ת"ק דמתני' דאמר עד הנן החמה וזה מספיק אבל העיקר שנ"ל שלא התירו לו חכמים שיהא קורא ק"ש של ערבית בבת אחת זו אחר זו אא"כ הנץ החמה בינתים או יעלה עמוד השחר והדבר הזה יש לו שחר ובו קיימנו דברי הרב הגדול ז"ל וזו שהוקשה לבעל המאור ז"ל מההיא דתניא השכים לצאת לדרך מביאים לו שופר ותוקע וכו' אינה קושיא דהתם לאו שעת הדחק הוא לק"ש אלא לתפלה מעומד ולא ראו לדחות מפני תפלה זמן ק"ש קודם שיכיר את חבירו אבל היה מקום דחק לק"ש עצמה מקדים וקורא משעלה עמוד השחר ובירושלמי מצאתי דתני בשם ר"ש בן יוחאי פעמים שאדם קורא ק"ש שתי פעמים אחת לפני עמוד השחר ואחת לאחר שעלה ע"ה ונמצא יוצא ידי חובתו וכו' ושאלו הא ר"ג כר"ש בערבית אף בשחרית כן א"ר ייבה כיון דמר רבי זעירא תני אחוי דר' חייא בר אשי ודרב אדא בר חנא הקורא עם אנשי משמר לא יצא כי משכימין היו וזה נראה כסיוע לסברתינו שהקורא של שחרית קודם הזמן ששנו במשנתינו לדברי חכמים לא יצא וברייתא דיומא פליגי על ר"ש וכדברי חכמים היא שנוי אלא כיון שאנו רואין אנשי משמר שיוצאין מפני צורך שעתן כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק ודיעבד ובני תלמוד ירושלמי כך נסתפק להן אם מודה ר"ג לדברי ר"ש לכתחלה או אינו סובר כך אלא דיעבד הא בדיעבד הכל מודים שיצאו כאנשי משמר וכן אתה מכיר מתלמוד זה שהם אינם גורסין בברייתא בלילה כמו שאמרם בגמרא שלנו ולפיכך השוו להם רבן גמליאל ור' שמעון מ"מ כלל הדברים לשל ערבית כר"ג היא וכר"ש בתרייתא בשעת הדחק כדאפסיק בגמרין בהדיא ובשל שחרית למצוה מן המובחר כותיקין וזמנה אפילו לכתחלה כמתניתין ובטלו מחלקותיו של בעלי המאור מזה: