מלחמת השם על ביצה ד.

ועוד ואנו תמהים עליו היאך פסק בחזרת תריסין כבית הלל לקולא כו': אמר הכותב הנה בעל המאור מתמיה על רבינו הגדול ז"ל ואני תמה על כל הגאונים שכך פסקו כולם זכרונם לברכה ולא ראינו להם בחבוריהם המגיעים לידינו טעם מפורש בדבר וכשאני מחפש ומהפך בשמועות לזכותם יש לי לפרש ולומר דלר' יוחנן מוחלפת שיטתן של ב"ה דקסבר בשיש להם ציר מן הצד פליגי דשרו ב"ה משום דאין בנין בכלים ואע"פ שהיא מלאכה קבועה ודינה להיות פטור אבל אסור עליה כדאמרינן בפרק כירה בבנין מן הצד נהי דאיסורא דאורייתא ליכא דרבנן מיהא איכא כלומר מפני שהיא מלאכה מתקיימת אפילו הכי משום שמחת יו"ט מותרת ומשום הכי קשיא ליה מהשוחט דהתם נמי מלאכה היא דאי צריך לגופיה חייב עליה אלא שפטור משום כוונה שלו שאינו צריך אלא לעפרא ונטילתן נמי קשיא ליה ולפום הכי אפיך מאי דאפיך והשתא דקיימא לן דבשאין להם ציר אלא באמצע פליגי נטילתן מותרת אפילו בשבת ובחזרתן נמי אין בה משום שמא יתקע שאין עשוי ליתקע בתריסין שהרי כל עצמן לטלטלן הם עשויין ואדרבה רפויין נינהו כדי שיהו נוחין לתשמישן הילכך מדינא אפילו בשבת שרי דקי"ל אם היה רפוי מותר ואין לך בהן צד איסור אפילו לב"ש דסברי יש בנין בכלים אלא משום גזרה אטו מן הצד והיא גופא לב"ה משום שמא יתקע הילכך משום שמחת יו"ט לא גזרינן גזירה לגזירה בכה"ג לא מוכחא מילתא דעבר אשבות די"ט והכי נמי אמרינן בעור לפני הדורסן כיון דחזי למזגא עלי' ולא מוכחא מילתא דעבר עליה בשבות דשרו ב"ה משום שמחת יו"ט ואע"ג דהיכא דליכא משום שמחת יום טוב כגון עור דערב יום טוב ותריסין דבתי' גזרינן וכדאמרינן לקמן עלה מן הצד שמא יתקע גזרינן אלמא כל היכא דאיכא לאחמורי מחמירינן אפי' בשמחת יום טוב וקמו להו מתני' כתריציתייהו קמייתא ולא מתהפכן ויש שמחזק הענין הזה יותר לומר דרבי יוחנן סבר יש בנין בכלים ויש סתירה בכלים מדאמר בפרק כירה במנורה של חליות שאסור לטלטלה בשבת כטעמא דבית שמאי ביום טוב לקמן בפרק שני ולדידיה לא התירו ב"ה לסלק ולהחזיר אלא מפני שדרכן להטלטל ואינן נדחקין הא אלו החזיר כל צרכו אע"פ שלא תקע חייב חטאת ובחזרה עצמה פטור אבל אסור וכך מפורשת בירושלמי ואנן לא קיימא לן כרבי יותנן לא בזו ולא במנורה של חליות שכך השמיטה רבינו זכרונו לברכה משם אלא קיימא לן אין בנין בכלים וחזרת תריסין בציר מן האמצע אינה אלא גזרה לגזרה וכדפרישית ומשום שמחת יו"ט שרו ב"ה אע"פ שהחמירו בשוחט חיה ועוף ואחר שכתבתי זה והייתי מחזר בדברי הראשונים להוציא מדבריהם טעמם בזה מצאתי נוסחא ספרדית מוגהת שהיא גורסת בסוף השמועה גבי תריסין ודילמא עד כאן לא אמרי ב"ש התם אלא דאיכא דקר נעוץ אי נמי עד כאן לא אמרי ב"ה התם אלא משום דאין בנין בכלים ואין סתירה בכלים אבל הכא לא זו היא הנוסחא שהביא הב"ה לידי אחר שנתן בלבי להסכים לדעת הגאונים והנה עלתה השמועה בדחייה מה שאמר ר' יוחנן מוחלפת השטה והוא ממה שאמרנו שר"י החליף השטה מפני חומרו בבנין בכלים ובסוף העלו בגמרא דלעולם לא תיפוך ולא קשיא והרי זה נכון כדברי הראשונים ומה שאמרו מדקא מקשיא בגמרא ולכסיי' בדקר נעוץ או באפר כירה ה"ק ולכסיי' בדקר נעוץ לבית שמאי או באפר כירה לב"ה והנכון לי שהוא קושיא כוללת הכל כלומר לכסיי' בדקר נעוץ לבית שמאי כדאית להו ולב"ה כדאית להו מר לכתחלה ומר אם שחט באפר כירה כדברי הכל וכן עיקר אבל ג"כ אפשר לפרש דאסיפא דברייתא קאי דקתני ואם שחטו ודקא מסקינן בה והא מדקתני סיפא משום דבתירוצין הדריה לרישא ואמרינן לא מיבעיא קאמר כלומר הא תינח רישא סיפא מאי איכא למימר ופלוגתא דרבה ורב יוסף אליבא דבית שמאי תדע מדחייש רבא לאימלוכי דאי ב"ה הא לא חיישי כלל לאימלוכי בכולה מכילתין כדאיתא בגמרא וכדכתב בעל זה המאור ז"ל וא"ת מאי טעמיה דרב יוסף הא בית שמאי חיישי אמר לך רב יוסף שאני הכא דשכיח דלית עפר ואתי לאמנועי משמחת יום טוב אבל התם אפשר דשאינו בביתיה דהכי שכיחא טפי ועוד שסמוך לחפירה שחיטה ולא אתי לאימלוכי והיינו דקאמר רב יוסף אדרבה הא עדיפא דהא משום צורך גדול לאוכל נפש הוא דשרינן ולא אמר בהדיא דלאימלוכי לא חיישינן ויש לפרש דמפלוגתא דרבה ורב יוסף נפקא לן לב"ה דלרבה דסבר שלא התירו ב"ש לחפור אלא א"כ שחט ב"ה לא התירו כלל אבל רב יוסף דאמר ב"ש מתירין לחפור ולשחוט ב"ה לא פליגי אלא בשאין לו עפר דצריך לעשות מלאכה קודם שחיטה אבל יש לו עפר כיון דבשעת שחיטה נופל בעפר אין אוסרין לו לשחוט דכי שחיט בהיתירא קא שחיט וכיון ששחט מודים שיחפור בדקר ויכסה והיינו סיפא ואנן קיימא לן בכוליה תלמודא רבה ורב יוסף הלכתא כרבה בר מדמנינן הילכך ב"ה אסרי לעולם לשחוט אלא א"כ יש לו עפר מוכן לכסוי ודברי ר"ח ז"ל מטין כן שכך כתב וקיימא לן כב"ה דאמרי לא ישחוט אלא א"כ היה לו עפר מוכן וכרבה: