מלחמת השם על ביצה ד:

ועוד אמר רבה שחט צפור מערב יום טוב וכו'. הילכך כרבה מסתברא וטעמיה טפי עדיף ובעיסת חוצה לארץ נאמרו כל הדברים הללו: אמר הכותב אין משמען של דברים כן דאי הכי הוי ליה למימר גלגל עיסה בחוצה לארץ מדקאמרינן סתם שמע מינה דבכל נחלקו ועוד דאי בהא פליגי הא באשלי רברבי תליא דאיפליגי במסכת שבת שר' יהודה אומר מעלין את המדומע באחד ומאה שיכול ליתן עיניו בצד זה ולאכול בצד אחר אף בא להפריש מפריש וחבריו חולקין עליו לומר שאף עפ"כ אסור לקרוא שם ונראין נמי הדברים דעד כאן לא אמר רבי יהודה התם אלא משום שאינו קורא שם דמעיקרא תרומה והשתא תרומה אבל חלה מודה דמעיקרא חול והשתא חלה תדע דמי לא מודה רבה שאין מגביהין תרומה ומעשרות בשבלין אע"פ שלא נטבלו ותמה על עצמך אם כן לישמעינן בתרומה ומעשרות של חוצה לארץ שמגביהין אותן ביום טוב אלא ודאי אין להתיר מפני טעם זה אבל רבה אפילו בחלת ארץ ישראל אמרה לפי שלא גזרו חכמים אלא שלא להגביה בתרומה ומעשרות לפי שהן טבולין מאתמול ואפשר היה לו לתקן אבל חלה מאחר שהותר להעלותה מפני שרובן אינן טבולין מאתמול הותרו לעולם ולא פלוג רבנן ושרו משום שמחת יו"ט והיינו נמי דקאמר שחט צפור מערב יו"ט אין מכסין אותו ביו"ט כלומר אף על פי שאנו מתירין בחלה מלאכה שאפשר לעשותה מערב יו"ט אין אנו מתירין כן בכסוי דם צפור לפי שיש בחלה משום שמחת יו"ט ואין כך בכסוי ומיהא נמי משמע משום דשמואל שרא רבה אלא משום שמחת יום טוב ואבוה דשמואל אסר בכל שיכול לעשותה מערב יום טוב ומתמהי' עלה בגמ' ואפילו בחוצה לארץ נימא פליגא דבריה ופריק דאי משום הא לא אריא דכיון דאם קרא שם אסורה לזרים הכל מודים בכלל אין מגביהין ורבים השתבשו בה מפני שמצאו בתוספתא הלש עיסה ביו"ט בין טמאה בין טהורה מותר לטלטלה ומותר להפריש ממנה חלה לשה מערב יו"ט אסור לטלטלה ואסור להפריש ממנה חלה ומתקשים לומר אם בשל ישראל נמי התיר רבה הא במאי מוקי לה וכבר ראינו בירושלמי שאמרו עליה תיפתר בעיסה טמאה שאינו מפריש חלתה אלא בסוף כלומר בעיסה טמאה אסור לטלטלה ואסור ליטול חלתה אלא נוטל אחת אחת ומשייר שיעור חלה בסוף וקורא שם ולפי גמרא שלנו יש לומר דההיא אבוה דשמואל תנא לה במתני' אבל רבא אפילו בשל ארץ ישראל התיר לפי' אמר רבינו הגדול זכרונו לברכה שנדחית מסוגיתו דבפרק משילין ואע"פ שיש למתעקש לומר דהתם ה"ק וה"מ בפירי דטבילי מאתמול אבל בפרי דטבילי האידנא מפרשי' ומשום הכי מפרשין חלה מעיסה ומיהו הואיל והותרה הותרה כרבה אנן לא מדחינן בני גולה דכיון שמצינו תרומה שזכאי בהרמתה לימא אבל פירי דטבילי האידנא מפרשינן ויהבי' מדקאמר חלה משמע דבחלה נמי בעי' טבילי האידנא ובאמת אם זו שאמר בפרק משילין היא עיקר בנוסחאות ראיה גמורה היא מ"מ רבה דהוא בתרא ואבוה דשמואל מפרקי אליביה ואמר מי לא מודה שמואל שאם קרא שם שאסורה לזרים ומסתייע מזה דהלכתא כאבוה דשמואל:

ועוד בית שמאי אומרים אין מוליכין את הסולם וכו' שנראה לנו שאין הלכה כרב יהודה אמר רב: אמר הכותב אבל מכאן היה נראה שהיא הלכה מדקא מקשינן מינה לרב חנן בר אמי ואיצטריך לומר תנאי היא ואנא דאמרי כתנא דהתם ולא מצית למימר דלרב פרכינן דהא מאי קושיא רב מוקי לה למתני' בין ברשות הרבים בין ברשות היחיד ובית שמאי אוסרים מפני מראית העין וב"ה מתירין משום ששובכו מוכיח עליו ופשטה נמי הכי משמע אלא שמע מינה לרב חנן פרכינן מדרב משום דהלכתא היא ורבן של בני גולה היה בדורו כמו שפי' רבינו שלמה ז"ל: