מלחמת השם על ביצה יב.

ועוד ומשלשה דברים שאמר ר"ג להקל כו' עד ואין להתירן משום דבר שאין מתכוין: אמר הכותב ומנין לו שהלכה כדברי חכמים בזה דילמא רבנן דהכא כרבי יהודה סבירא להו וכן נמי רבנן דפליגי עליה דרבי אלעזר בן עזריה בקרוד כר' יהודה קאמרי וכן סתמא דעגלה כרבי יהודה שייכא הלכך הלכה כר"ג בכבוד ואפי' בשבת מדקי"ל כר"ש וכ"כ רבינו הגדול ז"ל בתשובותיו ואף ר"ח ורבינו שמעון בעל הלכות ז"ל התירו כבוד הבית ואין לבעל המאור הזה במסכת שבת ראיה של כלום להוציא מדבר זה וכבר כתבנו שם:

ועוד והא דתנו רבנן אין מסננין את החרדל כולה כדאיתא בפרק רבי אליעזר כו' עד אבל מתוק החרדל א"א בלעדיו לפי שאין בו צורך אלא לאנשים מפונקים: אמר הכותב זה הפי' מר מן החרדל וא"א למתקו דכל מה שהוא אוכל נפש מותר לכל אדם ולמה זה דומה לשחיטת צבי ביו"ט שמותר כדאיתא בפרק קמא דכתובות ומה יאמר למי שאין לו לפתן אלא זה שהוא מטבל פתו בחרדל ואוכל וכן המתוק ודאי צריך הוא ושוה לכל אדם שהכל ממתקין אותו וגי' רבינו נכונה היא וכך פירושה שמתוק החרדל תקון הוא ואינו בכלל אפיה ובשול אלא כטחינת החטים היא וכענין שאמרו באגדה כל מה שנברא בששת ימי בראשית צריך עשיה חרדל צריך למתק חטין צריך ליטחון אפילו אדם צריך תקון ומפני כך אסרוה והוינן בה משום דקא סלקא דעתיך דאין כבוי לצורך והיינו דאמרינן ומאי שנא מבשרא אגומרי שיש בו כבוי ואינו לצורך אוכל נפש ממש שהרי אפשר לצלות בלא כבוי והמובחר שבצלי אינו על הגחלים ממש אלא קרוב להם שלא על גבי גחלת או בתנור גרוף ואעפ"כ אין חוששין לכבוי זה ומפרקי' התם ליכא כבוי ומשום הכי מותר הכא איכא כבוי ושמעתין נמי דיקא דבבשרא אגומרי ליכא כבוי ומשום הכי הוא דשרי דהא אמר ר"נ אסור לעשן משום מכבה ומשום מבעיר דאלמא כרבי ירמיה בר אבא סבירא ליה דקסבר אין עישון צורך אוכל נפש שאם הוא צורך אוכל נפש כבוי והבערה מותרין בו ואתא רבא ואמר אפילו על גבי גחלת מותר מידי דהוה אבשרא דגומרי ואי בשרא אגומרי צורך אוכל נפש הוא היכא אמר בדבר שאינו צורך אוכל מותר מידי דהוה אצורך אוכל נפש ואי אתא למימר דהאי עשון צורך אוכל נפש כדשמואל הוה ליה למימר הכי אפילו על גבי גחלת מותר דאוכל נפש הוא דהא כל טעמא דמאן דסברי ליתיה אלא משום דלאו אוכל נפש הוא ומה הוסיף רבא על דברי שמואל שהתיר משום אוכל נפש דקאמר טעמא חדתא אלא ודאי אע"ג דסבר רבא בר ירמיה דלאו אוכל נפש הוא קא שרי משום האי טעמא דחדית ומשום הכי אמר להו בפשיטות מידי דהוה אבשרא אגומרי ועוד כי דיקת בה שפיר לא הוה ליה למימר אפילו על גבי גחלת מותר דהא מאן דאסר ע"ג גחלת ושרי ע"ג כלי חרס ודאי לא שרי למעבד ליה מדורה בפני עצמה דהא קא סבר לאו אוכל נפש הוא ולאו צורך אוכל נפש היא כדאיתא בפרק קמא דכתובות וכיון שכן רבא דאוסיף למשרא משום אוכל נפש לא מיבעי ליה למימר אפילו ע"ג גחלת מותר דמשמע דהתירו ע"ג גחלת מעין התירו דרב יהודה ע"ג כלי שלא לעשות להן מדורה בפני עצמן אלא היה לו לומר רבא אמר צורך אוכל נפש הוא ולא הוה ליה למימר מידי דהוה אבשרא אגומרי דהא בשרא אגומרי לא מוכחא עליה דהאי עשון דליהוי אוכל נפש ולא אוסיף רבא ולא חדית אדשמואל כלום כדכתיבנא אלא ודאי הכי קאמר אע"פ שאין זה צורך אוכל נפש ממש מותר להניח ע"ג אש הדלוק לקדרה לפי שאין כאן כבוי שסופו מבעיר וכיון שכבר אין כאן הבערה אין כאן ומשום אולודי ריחא נמי כיון דלא מכוין להריח אלא להכשר אוכלין מותר מידי דהוה בשרא אגומרי דכולהו איתנהו הוא ושרי אע"ג דלאו אוכל נפש הוא וכדפרישית ומאן דגריס התם לא אפשר הכא אפשר הכי מפרש לה התם אפשר למתק מערב יו"ט ודרכו למתקו ממנו הרבה כטחינת חטים הכא לא אפשר לצלות מערב יו"ט וכיון שא"א לעשות אלא בו ביום אין מדקדקים בדבר לומר אפשר לצלות בענין אחר אלא באיזה ענין שמזדמן או שהוא רוצה בו התירו משום שמחת יו"ט: