מלחמת השם על בבא מציעא ז.

ועוד אתמר המוכר שדה לחבירו ונמצאת שאינה שלו וכו' עד אבל משבח קרקעות איכא לאותוביה כו': אמר הכותב זה הלשון משובש אבל היה לו לומר דליכא למימר אין מוציאין לשבח קרקעות מנכסים משועבדים שאם תאמר שנפחת הקרקע בידו לאו שבח קרקעות הוא אלא פחת קרקעות:

ועוד ובעל חוב גובה את השבח ולא את הפירות דאע"ג דצריכי לארעא שלא כדברי הרב אלפסי ז"ל וכו': אמר הכותב איני יודע מהו שח דהא קאמר ר' יוסף התם בהדיא הבו לה מתמרי דעל בודיא ואקשי' עליה אילו בעל חוב הוה מי הוה יהיב ליה מר פירות לפי שאין מזונות הבנות נגבים ממטלטלי דיתמי ובעל חוב נמי לא גבי מינייהו וא"ל דצריכי לדיקלא קאמינא כלומר דבעל חוב גובה מהן ושמע מינה דבעל חוב גובה מיתמי פירות דצריכי לקרקע מפני שהן כקרקע ומפני כן אף הבנות גובות מהן לפי שהן כבעל חוב וכן גובה בעל חוב מלוקח פירות שיצאו מרשותו כל זמן שצריכין לקרקע שהרי הן כקרקע ובשבח שלה ואם בא בעל המאור הזה ז"ל לומר דלא גבייאן בנות פירות במזונותיהן אלא ששמין כמה הן שוים ונותנין לבנים והקרקע עם שבח הפירות נוטלות הבנות במזונותיהן זה אינו נכון דכי קס"ד מעיקרא דמתמרי דעל בודיא ממש קאמר מאי שומא איכא וכי אמרינן נמי דחזו לבודיא קאמר ואקשינן סוף סוף וכו' מאי שומא איכא התם הרי אינן צריכין לקרקע וכי קאמרינן דצריכי לארעא קאמינא כהאי גוונא נמי הוא ועוד מדקאמרינן סוף סוף כל העומד לתלוש כתלוש דמי ש"מ פירות שאינן בתלושין בעל חוב גובה אותן וכן הבנות במזונותיהן ומה שאמר שכך כתב רבינו האי גאון ז"ל אינו כן והא לך דברי הגאון ז"ל ואין לו לבעל חוב שיטרף מן הלוקח מכל מה שיש שם מן הפירות וכ"ש שכבר נטלם הלוקח והוליכם לביתו כדגרסינן אמר שמואל בעל חוב גובה את השבח ולא את הפירות ואפשר לנו לומר דבלא צריכי לארעא דאי בדצריכי לארעא שבח מיקרי ואין דברי הגאון אלו קושיא עלינו יותר מדברי הגמרא והדבר מוסכם שפירוש שבח המגיע לכתפים פירות שעומדים לינטל על הכתף כמו שאמר רבינו וכ"כ ר"ח ז"ל וכן כתוב בתשובות הגאונים והוא דצריכי לארעא כדמוכח בכתובות כמ"ש רבינו שלמה זכר כולם לברכה ופי' דצריכי לארעא דקאמרינן היינו דכי מנח להו משבחי אבל לא צריכי לה דכי מנח להו מכחש כחשי כבצורות דמיין והכי אי' בגיטין פ' השולח ומה שפירש הוא בשבח המגיע לכתפים שהוא שבח שהשביח בגופו ובידיו ושבח שאינו מגיע לכתפים דקלא ואלים ותלה דבר זה במה שנמצא בפרק יש נוחלין במיעוט נוסחאות משובשות גבי הא דאיבעיא לן שבח ששבחו נכסים מאיליה מהו בשבח המגיע לכתפים לא תיבעי לך כי תיבעי לך בשבח שאינו מגיע לכתפים והגיהו בהן בדרך פי' כגון דיקלא ואלים ארעא ואסקא שרטון וזה אינו מעיקר הגמרא ושבוש הוא ולא תמצא כן בנוסחא שראוי לסמוך עליה ואדרבה ההיא בעיא גופא מוכחא שפירוש שבח המגיע לכתפים כמו שפירשו רבותינו ז"ל דאי כי הך פירושא מאי קאמר בשבח המגיע לכתפים לא תיבעי לך הא שבחוה נכסים מאיליהן קא מיבעיא ליה והוה ליה למימר בשבח דהוצאה לא תיבעי לך או למיבעי מעיקרא שבח המגיע לכתפים מדשני בדבוריה ש"מ תרי מילי נינהו ואם תמצא לומר יש לו עיקר בספרים ה"נ קאמר כי תיבעי לך בשבח שאינו מגיע לכתפים שאינו עומד לתלוש כגון דיקלא ואלים וכיוצא בו דהיינו הוציאו אילנות פירות ולא הגיעו לכתפים ומשום דבעיא בשבח דממילא ובצריך לקרקע תפש לו אלו לרווחא דמילתא וה"ה לכיוצא בהן אבל באמת שאינו עיקר בגמרא ועוד יש להשיב אי איתיה לההוא פירושא היכי אמרי' בשמעתין ואי בעית אימא כי אמר שמואל בשבח שאינו מגיע לכתפים הא שמואל על כרחין בשבח דאתי מחמת הוצאה קאמר שהרי כותב מוכר ללוקח אינון ועמליהון והיינו שבח דמחמת הוצאה שהוא שבח המגיע לכתפים והיכי הוה סליק אדעתין כלל דלא אמרה שמואל אלא בשבח שאינו מגיע לכתפים וא"ת דילמא דעדיפא מינה אקשי לאו מילתא היא דכיון דכבר אדכר בשמעתא הא מילתא וכולא שמעתין בה רהטא לא הוה מפרקינן בגמ' הכי כל עיקר ומימריה דשמואל גופה לא איצטריכא אלא בשבח דמחמת הוצאה הלכך לא ס"ד מעולם למימר דשמואל בשבח דממילא בלחוד אמרה ולא צריכין למעשים בכל יום כלל. ועוד א"כ הוה לן למימר כי אמר שמואל בשבח שאינו מגיע לכתפים ולא היה לו לומר כאן בשבח המגיע דפשיטא דברייתא בשבח המגיע לכתפים היא דהא קתני בהדיא הוצאה ועוד כיון דברייתא תני לשון הוצאה אמאי שני בדבוריה ואמר שבח המגיע לכתפים בתלמוד נוח לפרש לפי דברי רבותינו ז"ל יותר מן הפירוש הזה שכתב בעל המאור ז"ל ואין כאן צורך להאריך יותר מזה ומה שפירש עמליהון הוא שבח שהשביח בגופו ובידיו ושבחיהון הוא שבח שהשביח בממונו בידי פועלים אינו כלום דא"כ שבחא דאתי ממילא לא ליגבי לוקח ממוכר לעולם והיכא דמסיק ביה שיעור ארעא ושבחא לית דינא ולית דיינא דגבי כדמוכחא שמעתא ועוד שכל מה שהוא בידי פועלים בכלל עמליהון הוא ופועליו ושלוחיו של אדם כגופו דמו אלא פי' עמליהון שבחא דאתי מחמת הוצאה ובכדי הוצאה שבחיהון ביוקרא א"נ דיקלא ואלים ארעא ואסקא שרטון א"נ מאי דאשבח אפילו מחמת הוצאה ביתר מכדי ההוצאה כך פירש רבינו הגדול ז"ל כדבעינן למיכתב קמן:

ועוד וכל דברי הרי"ף ז"ל בזו השמועה אינם נכונים וכו' עד ונמצאת כל השמועה לדבריו מעורבבת: אמר הכותב תמהני על בעל המאור ז"ל והלא אף רבינו הגדול ז"ל לא אמרה אלא בהוצאה שיש שבח כנגדה שהרי כתב לאו שבח דמחמת הוצאה קאמר כגון שלקח שדה באלף זוז והוציא עליה מאתים זוז וחזרה להיות שוה אלף ומאתים זוז אלמא בכנגד הוצאה קאמר ולא ביתר מכדי הוצאה וכ"כ עוד אבל הכיר בה שאינה שלו ולקחה אין לו אלא הוצאה בלבד מנגזל ומאי דפייש ליה משבחא פסיד ליה ולא גבי מיניה כלום כדאמר רבא הכיר בה שאינה שלו ולקחה שבח אין לו וכן תמצא בכל נוסחי ההלכות המדוקדקות והביא ראיה לזה מהא דאמרינן השביח לוקח מהו ואמרי' בתר דבעיא הדר פשטה מה מכר לו ראשון לשני כל זכות שתבא לידו וזו קשה שבדבריו אם הוא מפרשה בגזלת קרקע אע"פ שר"ח פי' כן גם דברי הגאון ז"ל בשער שלשים מספר המקח כך הם וקשה בדברי בעל המאור ז"ל שאמר דהתם משום דשינוי קונה וזה אינו כלום דהתם לא קני גופא אלא שבחא משום תקנת השבים כדאיתא התם בגמ' וזה אינו צריך לפנים דשבח שכנגד הוצאה שקיל אע"פ שהכיר בה שאינה שלו והתם נמי מפורש בהדיא דאמרינן היכי דמי כגון שגזל שדה מחבירו ומכרה לאחר והשביחה והרי היא יוצאה מתחת ידו כשהוא גובה גובה את הקרן מנכסים משועבדים ואת השבח מנכסים בני חורין מאי לאו בעם הארץ דלא ידע דקרקע אינה נגזלת וש"מ בשוגג נמי קנס ודחינן לא בלוקח ת"ח ומש"ה לא שקיל כלים מנגזל ושקיל מגזלן כוליה שבחיה כדקתני ואת השבח ומיהו אנן לא קי"ל כההיא סוגיא אבל שמעי' מינה דדיניה דלוקח למשקל שבחא מנגזל למאן דלא קניס ולמאן דס"ד למקנס נמי שקלי ליה מיניה דגזלן ולעולם לא פסיד שבחיה אי מנגזל אי מגזלן ושמעי' מסוגיין דמנגזל גבי ליה כדכתב רבינו הגדול ז"ל ושמעתין נמי דיקא דהא שמואל סבר לוקח מגזלן לית ליה שבחא וקאמר מעות יש לו שבח אין לו ואפ"ה גבי הוצאה מנגזל הכיר בה שאינו שלו נמי אע"פ שאמרו מעות יש לו שבח אין לו גבי הוצאה מנגזל כולה עד גמירא וכ"כ ר"ח ז"ל וכן מה שכתב רבי' הגדול ז"ל שבמתנה מאי דלא גבי שבחא ה"מ בשבחא דאתי מחמת הוצאה אבל שבחא דממילא גבי דבר נכון וברור הוא ואין לחלוק עליו דודאי מאי דאיצטריך רבא למימר תדע שכך כתב לו מוכר ללוקח וכו' לאו לכל שבח קאמר דצריך תנאי דאילו בשבח דממילא פשיטא דגבי דארעא דמשתעבדא ליה אשבחא אטו אם מכרה באלף זוז והוקרה ועמדה על אלף ומאתים אי נמי אסקה ארעא שרטון אפשר לומר דלא טריף ליה לבעל חוב לכולה שבחא ואפילו במתנה דלא כתיב בה והוא הדין לכל שבחא דממילא דאפילו הוציא ונטע נטיעות והשביחו יתר על ההוצאה כיון שהקרקע הזה קנויה לו לשעבודו דינה לגבותה כולה והיא ושבחא משועבדים הם לו וכ"ש בשהשביח בגופה כגון שחרש ועדר וכסח והתליע באילנות וכיוצא בהן שלא נתחדש כאן כלום אלא גופה של קרקע שהושבחה בעינה דנוטל הוצאה מבעל חוב ושקיל ארעא ושבחא דממילא ורבא בשבחא דמחמת הוצאה ובכדי הוצאה הוא דתמה ואמר וכי נכסיו של לוקח נשתעבדו לבעל חובו של מוכר מי עדיף מנגזל דלא טריף שבח דמחמת הוצאה ואמר אין משום דהכי כתב ליה מוכר והטעם מפרש בהלכות דכיון דכתב ליה הכי אדעתא למשקל ממוכר עבד ולא מבעל חוב אבל במתנה בשבחא דממילא ודאי טריף והיכא דשויה ניהליה אפותיקי הרי אמרו כל הגאונים דאי לא מסיק ביה אלא שיעור ארעא שקיל שבחא ולא משלם אלא הוצאה ומוכחא נמי בגמרא כדכתיבנא לקנין אלמא אמר ליה ארעאי היא וארעאי אשבחא ואף על גב דלא מסיק ביה כנגדו במתנה נמי אין ספק שאם היתה אצלו אפותיקי דטריף שבחא דממילא וכי לא שוייה ניהליה אפותיקי נמי כיון דמסיק ביה שיעור כולהו מצי למימר ליה הכי דהא כי קס"ד דליתא לדשמואל ולא מהני תנאה בשבח דממילא מיהא מודו דטריף בעל תוב כדקתני ברייתא ראיה לדבר שהרי יתומים שהשביחו ודאי כמקבל מתנה שהשביח דמו דליכא למימר בהו שכך כתב לו ובעל חוב אינו גובה מהן את השבח והיינו דאיתמר בפרק המקבל יתומים אומרים אנו השבחנו וכו' ואעפ"כ גובה מהן שבחא דממילא דתנן בבכורות אינו נוטל בשבח ולא בראוי כבמוחזק ולא האשה בכתובתה ולא הבנות במזונותיהן ולא היבם כולן אין נוטלין בשבח ולא בראוי כבמוחזק והוינן בה ולא האשה בכתובתה והאמר שמואל בעל חוב גובה את השבח והיכי קתני אין נוטלים בשבח אפילו דלוקח ופריק מקולי כתובה שנו כאן ולא הבנות במזונותיהן תנאי כתובה ככתובה דמי והאי שבחא דלא טרפן בנות במזונותיהן מאי ניהו אילימא דאשבח לוקח אפילו קרנא נמי דהא אין מוציאין למזון האשה והבנות מנכסים משועבדים אלא לאו מיתמי וטעמא משום קולי תנאי כתובה הא בע"ח גבי ועל כרחין היינו שבחא דממילא חפירא והוו שובלי שלפיפי והוו תמרי כדאתמר התם וכי תימא כי קתני בנות במזונותיהם משום ראוי הא לא מצית אמרת דראוי לאו משום קולי כתובה הוא אלא אפילו בעל חוב נמי לא גבי ביה דהכי קתני עלה התם בתוספתא ואיתיה נמי מפורש בירושלמי בפרק הניזקין והכי נמי מוכח בהדיא בגמרא דילן בפרק מי שמתו כבר פי' זה רבי שמואל ז"ל בפרק יש נוחלין ואין צריך לפנים מעתה נלמוד מיתומים למתנה שאע"פ שאין בע"ח גובה מהן שבח דהוצאה משום דליכא בהו שכך כתב לו שבחא דממילא מיהת גבי כדעת רבינו הגדול ז"ל ומה שאמר בעל המאור ז"ל בערבוב השמועה הלא אפילו לדבריו כך היא מעורבבת דהכא את אמר מאי שבח שבח דמחמת הוצאה דהיינו עמליהון ולעיל אמר שמואל שבח אין לו דהיינו שבח דממילא דאילו הוצאה שקיל מנגזל כדתניא בברייתא והוצאה מבעל חוב ואוקמה שמואל בלוקח מגזלן וברייתא גופה קתני את השבח דהוא מאי דפייש על ההוצאה והיינו דממילא אבל אין כאן ערבוב דהכי קאמרי' שבח אין לו ממוכר דלא גבי מיניה אלא קרנא דזביני אבל מנגזל אית ליה שבח דמחמת הוצאה ובכדי הוצאה ודקאמרינן (התם) [סתם] הכי נמי דלא טריף שבחא ה"ק הכי נמי דלא טריף שבחא (במכר) [כמכר] לשמואל ועוד פעמים שהוא נוטל בשבח כגון בשדה העשויה ליטע ששמין לו וידו על העליונה כלומר שנוטל בשבח כשאר אריסי העיר דלא גרע מיורד לתוך שדה של חבירו ונטעה שלא ברשות: