מלחמת השם על בבא מציעא ד.

ועוד חיישינן שמא מלוה ישנה יש לו עליו וא"ת א"כ לטעון ולימא הכי והכי אית לי גביה בפי' וכו': אמר הכותב זה אינו דכולהו אינשי לאו האי דינא גמירי ועוד שהרי הוא רוצה לחלוק עמו בגופו של טלית ואביי ה"ק דלמא מלוה ישנה יש לו עליו ואע"פ שאמר על גופה כולה שלי לא חשיד דלא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו וזו הסברא שאמר שאינו נאמן לומר כך וכך אית לי גביה הטעתו אף במס' כתובות בפרק הכותב גבי ההיא איתתא דאפקידו גבה מלוגא דשטרי ואמרה מחיים תפיסנא להו ולא הימנה רב נחמן ופירשה רבינו הגדול רבי יצחק ז"ל בהלכותיו יפה אבל בעל המאור הזה ז"ל חלק עליו ואמר דשאני התם משום דפקדון הוא ולא מהימן בשום טענה לאפוקי ממונא מחזקת מאריה ואע"ג דאיכא מגו טועה שם ובעיקר הדין יש תשובה מההיא דגרסינן התם בפרק הכותב ההוא בקרא דיתמי דתפסו מיניה תורא דיתמי בע"ח אמר מחיים תפיסנא ליה ובקרא אמר לאחר מיתה תפסתיה והימניה לבעל חוב מגו דאי בעי אמר לקוח הוא בידי והא התם מידא דבקרא תפשיה שידו כיד היתומים ואפ"ה המנוה במגו ואמאי הא אמרינן שאין נאמן לתפוס בטלית חבירו ולומר מחיים תפסתיה במידי דתפס מרשותיה דמאריה או בפקדון אע"ג דאיתיה ברשותיה ומשום הכי אמרי לה לההיא אתתא לאיתויי סהדי זו השיב עליו ה"ר אברהם בר' דוד ז"ל ועיזי דאכלי חושלא בנהרדעא ראיה גמורה לדין זה ומה שדחה שברשות הניזק תפשן אינו כלום דהא כיון דלאו בתורת משכנתא אתא לידיה דמיא לפקדון או לתופס בטליתו של חבירו דהא כל היכא דאיתנהו ברשותא דמרייהו איתנהו וכאילו מרשותו תקפן וכן מה שכתב ומה שהקשה לו אבא מארי ז"ל מדתניא בתוספתא מנה לי בידך וכו' או שיש לי בידך במנה כסות במנה כלים פטור לאו קושיא היא שאין הכסות והכלים ברשות התופס שבש בעל המאור לשון התוספתא שבתוספתא לא תניא או שיש לי בידך אלא שיש לך בידי במנה כסות במנה כלים וכך פירושה תבעו כסות וכלים או מנה ואומר לו יש לך בידי במנה כסות כלומר אותו כסות שהפקדת אצלי במנה שיש לי בידך אני תופסו זו היא גרסת התוספתא שבכל הנוסחאות ואף רבינו האי גאון ז"ל כתב זו התוספתא בתשובותיו כמו שאמרנו ויש לפרש כגון שטענו מנה והודה לו בכסות וכלים פטור שאינו נשבע על המנה שאין כאן מודה מקצת הטענה וזה העיקר שכן הענין מפורש שם בתוספתא דשבועות אבל אין ספק שהדין הוא כמו שכתבתי ואינו צריך להאריך ולהביא ראיות מדברי הגאונים כי כלם ז"ל הושוו בדבר שהוא נאמן וכבר כתבתי לך כי רבינו הגדול ז"ל כך כתב בפרק הכותב בהלכותיו ורבינו האיי גאון ז"ל בתשובותיו ולא ערער אדם בדבר: