מלחמת השם על בבא מציעא סו:

ועוד הרי"ף ז"ל פסק רבעא דהוא דנקא כדסבר רב אשי למימר אבל ה"ר שלמה פסק רבעא ממש כרב אחא בריה דרב יוסף ומסתברא כוותיה: אמר הכותב מסייע אין בו ממש בכאן דהא דאמר ליה רב אשי כי מטית לשחיטת קדשים תא אקשי לדיחויא בעלמא הוא כאדם שאומר לחבירו כלך מדברותיך ולך אצל נגעים ואהלות והיאך יחלוק עמו מעכשיו אם יאמר לו שקול חדא ערוגה במנתא דילך והב לי חדא במנתא דידי ומאי דבעינא עבידנא בה לימא ליה אנא לא פליגנא השתא אלא לכשיתלשו כל הפירות דאי מטי פסידא בההיא דמטי לי במנתא דידי שתילנא מדידך ופירי להדדי משתעבדי ולא מצינו אריס חולק בפירות אע"פ שאומר אני אעבוד חלקי וחלקך וטעמא כדאמרן ואי לא פלגי היאך יאמר מאי דבעינא עבידנא ה"ז יכול לומר אם יהיה הכל משותף בין אריסי ואריסך סמכי אהדדי ומפסדו לי ועוד דלא ניחא ליה לאפושי אריסי בארעיה ואי אית ליה אריס' לההוא פלגא דידיה אינו רוצה שיכנס הלה לתוך שלו וכ"ש אחר שיכול לומר לו אין לי חשבון עם כל אדם אלא עמך הילכך א"א לו אלא למוכרם לזה ועוד דכיון דארעא כולה לאריסא קיימא ואריסא תלתא שקיל במנתא דידיה דהא אתרא דשקיל אריסא תלתא הוא זה שנותן לו כדי דמיו לא מצי למימר אנא מאי דבעינא עבידנא כענין מה שאמרו אין לך אלא דמי עצים בלבד ולא מצי למימר מאי דבעינא עבידנא ועוד שלא מצינו בתלמיד חכם שיאמר לחבירו שיקשה לו אלא כל החכמים מקפידים בכך ור' יוחנן עניש כמה תלמידיו משום דאקשו ליה ואע"ג דמשבח ליה לר"ל בתר דקטליה ורב כהנא קביל עליה דלא לותביה ואיכא נמי דמצלי דלא ליקשי להו תלמידייהו כדאמרינן רחמנא ליצלן מכסופא דשימי ועוד דהיה למימר כד מטינא לשחיטת קדשים תא אקשי לי דכי מטי איהו התם היכי מקשי ליה איהו קאי במסכתא אחריתי לפיכך פי' רבינו האי גאון ז"ל דהכי קאמר ליה עדיין לא הגעת להקשות וכדגרסת וסברת ומטית שחיטת קדשים תא אקשי לי כלומר שאין זה כלום ואנו אומרים כי עיקר השדה לבעלים ויש לו להשתלם מנת האריס ולא יעזבנו עם השתלא שמא לא יזהר בו ותפסד השדה זה לשון רבינו הגאון ז"ל שכתב בתשובה וכן פי' רבינו חננאל ז"ל ואי קשיא לך אי הכי היכי אמרינן מעיקרא סבר רב אשי למימר דמשמע דמסקנא לאו הכין היא זו אינה קושיא מפני שכשהתחיל רב אשי לומר כן קודם גמר דבריו הקשה לו רב אחא לפיכך אמרו בגמרא סבר למימר ולאו משום דלא קיימא במסקנא ואילך כיוצא בה במס' סנהדרין בפרק זה בורר הנהו קבוראי דקברי נפשא ביו"ט ראשון שמתינהו רב פפא ופסלינהו סבר רב הונא בריה דרב יהושע לאכשורינהו א"ל רב פפא והא רשעים נינהו סברי מצוה קא עבדי והא משמתינן להו סברי כפרה עבדי בהו רבנן אלא מסקנא דכשרין נינהו כדסבר רב הונא למימר ועוד במסכת חולין ההוא טבחא דלא אחוי סכיניה שמתיה רבא בר חיננא סבר רב אשי לאוקומיה אמר ליה מר זוטרא ליחוש מר לסבא א"ל כיון דהוה פקדינן שליחותיה עבדינן ומצינו סברוה דמסקנא הכי בבבא בתרא בריש פרק השותפין ובשילהי פרק המוכר את הבית ובמסכת נדרים פ"ק סברוה מאי לחולין לא אוכל לך לא חולין להוי אלא קרבן ואף במסקנא נמי הכי הוא ועוד יש אחרים כיוצא בהן בתלמוד:

ועוד ובההוא גברא דמשכן פרדיסא לחבריה פירש הרי"ף ז"ל כו': אמר הכותב חס ושלום שלא פירש רבינו הגדול ז"ל כן שהרי הקשו בגמ' ת"ש נפלו לה זיתים וגפנים הזקנים ימכרו לעצים ומפרקינן אימא והזקינו אלמא בזקנים פליגי דהיינו בזמנו ובהזקינו כ"ע מודי דקרנא הוי ונוסחי דמחלפו משבשן ובכל הלכות רבינו ז"ל כך כתוב בהן הואיל ובזמניה קש פירא הוי ואותה הנוסחא שמצא בעל המאור ז"ל שכתוב בה הואיל ובתוך זמנו קש אומר אני שכך פירושה הואיל ומשכן לעשר שנים והיו יודעים שבתוך עשר שנים יזקין כי זמנו הוא ודאי דעתיה היה שיאכל זה המלוה העצים במקום פירות הילכך פירא הוי שע"מ כן קבל תדע שהרי לא אמר הואיל ובלא זמנו קש אלא הואיל ובתוך זמנו קש לא שייך האי לישנא בכה"ג אלא בזמן קבוע וזה נכון אלא שלא הגיע אותה הנוסחא לידינו מעולם: