מלחמת השם על בבא מציעא נח

ועוד מה שכתב הרי"ף ז"ל על מה שכתב רבינו האי ז"ל וכו' עד ואין לחלוק בדין זה בין בית לשדה אלא במה שחלקו בו הגמ': אמר הכותב טעה בעל המאור ז"ל בדברי רבינו הגדול ז"ל מפני שכתב כי היכי דכי אמר בעל בנין עצי ואבני אני נוטל שומעין לו אף כשאמר בעל הקרקע טול עציך נמי שומעין לו כסבור הוא לומר שאין שומעין לו אלא בבית כשם ששומעין לאחר ולא היא שאין לחלוק בין בית לשדה בשאמר בעל הקרקע טול עציך ואבניך שהרי בשדה שאין שומעין לו לנוטע משום כחשא דארעא הוא והיכא דאמר בעל השדה טול נטיעותיך דלא חייש לכחשא דארעא דלישובה אנן לא חיישינן לה ואין חלוק בזה בין בית לשדה אלא בכל שומעין לו כמו ששומעין לבעל בנין בבית והטענה עצמה שטען בעל המאור ז"ל שאין לחלוק בין בית לשדה אלא במה שחלקו בגמ' טענה של תרעומת היא ואפילו לפי דבריו שאם אמרנו בשדה שאין שומעין לא לזה ולא לזה ובבית שומעין לזה ולזה אין כאן אלא חלוק אחד והוא החלוק שחלקו בגמרא אלא שכל הדברים הללו לא נתנו ליכתב ועיקר הדבר כמו שכתבתי ויש ראיה לדברי רבינו הגדול ז"ל ממה שאמרו בגמרא ברב דאמר ליה לההוא גברא זיל שום ליה וא"ל לא בעינא כלומר אני לא הייתי רוצה לנוטעה והדר א"ל זיל שום ליה וידו על התחתונה וא"ל לא בעינא כלומר יטול נטיעותיו וילך לו ורב שתיק עד דחזא ליה בסוף דקא גדר ליה וא"ל גלית אדעתך דניחא לך ודעתך לנוטעה ושום ליה וידו על העליונה שאם אין דעתך לנוטעה ולא ניחא לך אמאי קא מנטרת לה הרי יש לו ליטול עציו ונטיעותיו ושמע מיניה דמעיקרא דינא קאמר ליה דאי ס"ד לאו דינא אלא על כרחו יש לו לשום לו וידו על התחתונה היכי שתק ליה רב עד לבסוף ולא כפאו מיד ליתן לו וידו על התחתונה והיכי אמר ליה נמי גלית אדעתך דמינח ניחא לך דילמא לעולם לא ניחא ליה אלא כיון שעל כרחו יתחייב בדין לשום לו וידו על התחתונה מנטיר לה וכי ישום לו לזה ויחזיר ויעקור את שלו אלא על כרחך ה"ק ליה לא בעינא יטול עציו ואבניו ורב לא חייביה דדינא קאמר ליה וכיון דחזא דקא מנטר לה ידע דניחא ליה כדפרישנא ושמעינן מינה ששומעין לו ובפ' הניזקין ראיתי בירושלמי בקש ליטול עציו ואבניו אין שומעין לו רבי יעקב בר אסא בשם ריב"ל משום ישוב וכו' בקש ליטול דמי עציו ואבניו מהו רב אמר אומרין לו המתן עד שידור לתוכה שמואל אמר נותנין לו מיד וזו הגמרא מסכמת עם שלנו וכדברי רב דאיהו סבר אע"פ שבקש ליטול דמי עציו ואבניו בלבד והלה אומר לו טול עציך שאיני רוצה להן שומעין לו לבעל הקרקע ואומרין לבעל הבנין המתן עד שידור לתוכה ויגלה דעתו דמינח ניחא ליה בבנין וישום לך וידך על העליונה והכי נמי דייניה רב לההוא גברא הכא כדפרישנא ואע"ג דפליג עליה שמואל התם דרב דאתמר בדידן עדיפא א"נ מתרצא גמרא דידהו כדמתרצא גמרא דילן לא פליגי כאן בשדה העשויה ליטע וכו' אף כאן דרב בחורבה שאינה עשויה לבנות ודשמואל בעשוייה לבנות והכי נמי מסתברא דבשדה העשויה ליטע אם אמר טול עציך אין שומעין דכמאן דגדרה ומנטר לה הוא ועדיף מיניה ושמעתי כי רבינו האי גאון ז"ל חזר בו והסכים באותה תשובה ששדרו ממתיבתא ומה שכתב בעל המאור ז"ל שפי' ידו על העליונה כמעולה שבשכירות ופירוש ידו על התחתונה כפחות שבשכירות כו' ולא נראה פירש"י ז"ל שאמר שאם השבח יתר וכו' משום דקשיא לי עלה הא דאמר רב לההוא גברא זיל שום ליה וידו על העליונה וכי היכן מצינו יורד שלא ברשות שיהא נוטל בשבח שיתר על ההוצאה ואני אומר הרי עדיה בצדה והרי כרסה בין שניה שאמרו בגמרא ושמואל אמר אומדים כמה אדם רוצה ליתן בשדה זו לנוטעה והיינו כמנהג שתלי העיר ולא פליגי רב ושמואל ורב מודה לשמואל בשדה העשויה ליטע ודינא דשדה העשויה ליטע דייניה לההוא גברא אלמא נוטל הוא בשבח שיתר על ההוצאה כמנהג אריסי העיר שהרי כך אדם רוצה ליתן בשדהו לנוטעה ומצאתי מפורש בתוספתא במס' כתובות היורד לחורבתו של חבירו ובנאה שלא ברשות שמין לו וידו על התחתונה ברשות שמין לו וידו על העליונה כיצד ידו על התחתונה אם השבח יתר על ההוצאה נותן את ההוצאה ואם ההוצאה יתר על השבח נותן את השבח אלמא כל ההוצאה נותנין לו וזהו לשון ר"ש בעצמו ומכלל אתה למד שפירוש ידו על העליונה כמנהג אריסי העיר והיינו דשמואל ובפרק חזקת הבתים נמי אמרינן שותף כיורד ברשות דמי למאי הלכתא לומר שנוטל בשבת המגיע לכתפים ומשדה שאינה עשויה ליטע כשדה העשויה ליטע מדלא קאמר שנוטל בשדה העשויה כדין אריס ש"מ אין בין יורד ברשות ליורד שלא ברשות בשדה העשויה ליטע כלום ששניהן נוטלין בשבת כדין אריס: