מלחמת השם על בבא מציעא א.

כתוב בספר המאור מקח וממכר ניחזי זוזי ממאן נקט ליתיה לפי' הרי"ף ז"ל וכו' עד וכדאמרינן לענין סלעין דינריו משום דמסייעא ליה שטרא סיועי בעלמא וכו': אמר הכותב הרב ר' יעקב ז"ל כך פי' בספר הישר דמאן דמכחש ליה סהדא מחייב שבועה דאורייתא ומאן דמסייעא ליה נוטל בלא שבועה וטעמיה משום דשבועה דמתני' משום חשדא היא דשלא יהא כל א' הולך ותוקף בטליתו של חבירו כדר"י והאי כיון דמסייע ליה עד אחד רגלים לדבר דלא משקר ואידך חשיד ואיהו לא חשיד זהו תורף הפי' ההוא אבל בעה"מ ז"ל קלקל דבריו מפני ראיותיו שהביא מדסומכוס ומשמעתא דלקמן לפי שנראה מדבריו דאפילו שבועה דאורייתא כגון מודה במקצת או שבועת השומרים פוטר עד א' וזה דבר שא"א דלא אשכחן עד אחד קם אלא לחייב שבועה אבל לא לפטור ואילו איתא להא מילתא שומר שמסר לשומר אמאי חייב שהרי עיקר חיובו משום דהוי ראשון מחויב שבועה שא"י לישבע ומשלם כדפריש בעל המאור ורב אחא משבחא ז"ל משום דשני לא מהימן ליה בשבועה ואם כדברי בעל החבור הזה ולפטור הוא דהא מכל מקום בעד אחד הוא לא פטור שומר ראשון דאע"ג דאיהו לא טעין ליה ברי שלא מתה בפשיעה כיון שיש שם עד א' אינו מחויב שבועה כלל אלמה תנן השוכר את הפרה והשאילה לאחר ומתה כדרכה ישבע השוכר וכו' ואמאי הרי השואל מעיד לו שמתה בלא פשיעה וא"ת בדלא ידע שואל או שהוא קרוב או פסול אין שומעין לך והראיה עצמה שהביא לדבריו מדסומכוס תמה הוא מי דמי להא מילתא ואדרבה אי איכא לדמויה הויא תיובתיה דהא התם מדינא מוכר ולוקח פליגי לדעת סומכוס וכיון דקטע מוכר לידיה ואחייב ליה שבועה דאורייתא אמרינן הואיל ונשבע ישבע על הכל והטעם לפי שמחייבו שבועה וליטול מחצה א"א דלא גרע מלוקח דשקיל פלגא בלא שבועה וליפטרו בלא שבועה אין לנו שלא האמינה תורה מודה מקצת עד שישבע ואפי' בזמן שהכל בחזקתו הלכך ישבע ויפטר לגמרי שהתורה האמינה מודה מקצת בשבועה כל זמן ששבועתו ליפטר שלא ישלם כלומר שאין הממון ברשות הא' ואינה דומה לנדון שלפנינו דהכא מי שנשבע שבועת התורה הוא שמפסיד ומין בשאינו מינו הרכיב וסיועא דאייתי מדאמרי' לקמן שאני התם דמסייע' ליה שטרא נמי לא דמי' דהתם כיון דלא כתבי אלא שנים והכל יודעין שיד בעל השטר על התחתונה על כרחך לא היו אלא שנים ויכול הוא להעיז פניו הואיל ומסייע ליה שטרא בתרי סהדי וכדאמרי' התם אבל היכא דאיכא סהדי דמסייעי לה מעיזה ומעיזה אבל בעד א' ודאי לא אמרי' הכי וכדכתבינן:

וכתב עוד וליתיה נמי לפירוש הרב שפירש וליחזי זוזי ממאן נקט בקדושין אאין מקחו בידו אלא אבזמן שמקחו בידו קאי ולפי דעתי אין דרך וענין נכון לאוקמה לקושיא ופירוקא ארישא דוקא אבזמן שמקחו בידו דאי נקט מחד דין הוא שיהא המוכר נאמן לעולם דאי ליכא עדים דשקל דמי הרי נאמן לומר לזה לא מכרתי מגו דאי בעי אמר לא מכרתיו מעולם ולא שקלי דמי מינייהו ואי איכא עדים נמי דשקל ולא ידעי ממאן כל שלא משכו ומקחו בידו ודאי נאמן דהא אפילו אמרו עדים דשקל מחד מינייהו בלחוד מדעתיה יכול הוא לחזור בו ואין לו עליו אלא מי שפרע וכי אמר נמי מהאי שקלי ומהאי לא שקלי או מהאי בעל כרחי ומהדרנא ליה דמי' מהימן ואפילו קנו נמי מיניה ואינו יכול לחזור בו נאמן לעולם דהאי דטעין ליה לי מכרת והוא אומר לא מכרתי ה"ל מנה לי בידך אין לך בידי כלום והוא פטור הלכך נאמן והדעת נותנת כן שיותר יש להאמינו היכא דלא נקט אלא מחד מהיכא דנקיט מתרוייהו ואמר האי בעל כרחי' אלא ודאי נאמן הוא בזמן שמקחו בידו על גופו של מכר בכל ואפי נקט מפלוני בפני עדים ברצונו נאמן לומר לחבירו מכרתי קודם לכן או אחר כן וקנה גופו של טלית במשיכה או בחליפין שכיון שהודה לו נוטל טליתו והוא ידין עם האחר ויקבל עליו מי שפרע ואם יש מקום לטעון שבעל כרחו קבל פטור אף ממי שפרע שאין מי שפרע מעכב בדין לגבי הודאה דחבריה כלל ולא מביאו לבית השבועה לעולם ידעתי גם אני שה"ר יעקב ז"ל אף הוא כתב זה דארישא קאי ודוקא הוא אבל האמת יכריע: