מלחמת השם על בבא מציעא מד:

ועוד ההוא גברא דיהב זוזי לנדוניא דבי חמוה פירוש חמיו נתן לו מעות וכו' עד ותיפוק ליה דשליחא שויה כלומר הכל יודעין שזה האיש שליח היה לחמיו ואפי' לא פסיק יכול למימר ליה חמוה לתקוני שדרתיך ולא לעוותי והיה לך לפסוק כשער הגבוה א"ל בתגרא וכו' ומה שדן עליו רב פפא להחמיר לא נפסד חמיו בכך ואף כמו כן היה הדין אילו היה שליח אלא שהיה לו לרב פפא לפרש: אמר הכותב הא לא אפשר דרב פפא לא אמר דליקביל עליה חמיו מי שפרע ומאי קא קשיא לן בגמרא דקאמרי ותיפוק ליה ומוקמי לה בתגרא ואי קס"ד הכי לימא כי אמר רב פפא לקבולי מי שפרע לדידיה אמר לחמוה לא אמר ולמה לי למימר בתגרא לפי מה שהקשה לו והיאך אפשר שאילו היה איניש אחרינא נמי הכי הוה דינא דשקיל כדמעיקרא ואי לא מקבל עליו מי שפרע ובגמרא אוקמיה על כרחייהו בתגרא ואינו יודע מהו סח ואל תתמה עלי כי כבר נשבע ה"ר אברהם בר' דוד ז"ל שאינו מבין דבריו ויש להבין שאין ממש בדבר זה:

ומ"ש עוד וראיתי בהלכות הרב וה"מ בתגרא דזבין ומזבין אדעתיה דנפשיה וכו' עד סיפא ולא נתבררו לי דבריו. אפשר שלא נתבררו לו אבל הדברים נכונים הם וכך פי' רב חננאל דהאי גברא יהיב זוזי לחמוה או לאיניש אחרינא למזבן ליה נדוניא לבי חמוה וז"ל ורצה זה הנותן לחזור בו והשליח אומר שלא יחזור בו ודן רב פפא שאינו יכול לחזור בו עד שיקבל עליו מי שפרע ולפיכך הקשו ותיפוק לי דאינו יכול לחזור בו כלל דהא שליח שויה וכל מה שעשה שליח יקבל עליו החתן בע"כ ואוקימנא בתגרא אבל באיניש אחרינא דזבין לדעת בעל המעות ע"כ יקבל ואי אמרת ונימא ליה לתקוני שדרתיך ולא לעוותי והיה לך לפסוק כשער הגבוה לא תיטעי בהא שאין לשליח להתנות תנאים מדעתו הואיל ולא שנה בשליחותו של בעל הבית ולא דמי לההוא גברא דאתני שלא באחריות בפירוש דהתם פושע הוא אבל הכא כדזבני כולי עלמא זבן ועוד מי יימר דמזבני ליה כשער הגבוה ולעולם שליח לא משלם אלא בכגון מעשה דאבימי דיהיב זוזי מקמיה דלישקול שטרא שזו פשיעה היה כיון דא"ל שקול שטרא ויהיב ליה מקמיה דלישקול שטרא אבל הכא לא והיינו דקאמר מר"ן ז"ל והוא דלא שני בשליחותייהו וכך נמצא פירוש זה בחיבורי הגאונים כדעת רבינו הגדול ז"ל לפי מה שכתב בהלכות ואין ראוי להשיגו מפני חסרון דעתנו וי"ל שנתן החתן מעות לנדוניא והוא עצמו החוזר בו והקשו והלא דבר ברור הוא שזה החתן שליח חמיו לקנות לו הנדוניא ולמה יקבל עליו הוא מי שפרע מפני שחמיו אינו רוצה בדמים והוא חוזר בו והלא על כרחו דחמיו יקבל עליו מי שפרע שעשה שלוחו ולאו כל כמיניה דלימא לשלוחו קבל עליך לייטא דרבנן גם זה בדרך הגאונים והאי דקאמר בגמרא ותיפוק ליה דפירכא אמימרא דרב פפא קיימא דמהדר לקיומי מקח וכדפרישית והכל עולה לטעם אחד אבל מפני שאין לשון הגמ' מתיישב בו פירשתי כן שחמיו עשאו שליח לקנות לו נדוניא לבתו והוא נותן לו מעות עליה וזהו הנכון: