מלחמת השם על בבא מציעא לט.

ועוד אין מושיבין חנוני למחצית שכר וכו'. הרב אלפסי ז"ל פסק כר"מ כו' ולא מסתברא כו' עד כי ההיא דבפ' השוכר את האומנין: אמר הכותב מי יגלה עפר מעיניך בעל המאור ז"ל לראות תשובת רבינו הגדול ז"ל שהשיב בדבר זה לפי שנשאלה שאלה מלפניו ז"ל למה לא פסק כר"ש וסתם מתני' כוותיה והשיב זה שפירשנו כי סתם מתני' דאין מושיבין חנוני ר"מ יש לנו עליו ג' ראיות. האחד כי הדבר ידוע בתלמוד דסתם מתני' ר"מ היא פירוש לפרושו ואילו היה מתני' כר"ש אמרינן בגמ' מני מתני' ר"ש היא ולאפוקי מסתם מתני' ר"מ וזו ודאי דרך נהוגה ברוב מקומות בתלמוד. והשנית כי התוספתא אמרה המושיב את חבירו חנוני למחצית שכר הרי זה נותן לו שכרו כפועל בטל דברי ר"מ ר' יהודה אומר אפילו לא טבל עמו אלא בציר וכו' רש"א נותן לו שכרו משלם אינו דומה וכו'. והשלישית שהתלמוד הורה כן ואמר תנא כפועל בטל ואילו לא היה סתם מתני' ר"מ לא היה מוסיף התלמוד מן התוספתא בטל שהוא ר"מ ונתברר שסתם משנה זו ר"מ ומצינו שר"מ אומר בין מרובה בין מועט ידענו שפי' כפועל בטל ר"מ היא ובין מרובה בין מועט כפי התנאי שהתנה בעל הממון עם החנוני ועל פי מה שפירשנו והלכה בהדין מלתא כר"מ חדא דסתם במתני' ומחלוקת בברייתא והלכה כסתם ועוד דגמרא שקיל אליבא דר"מ ומפרש מימריה וקאמר מאי כפועל בטל כפועל בטל של אותה מלאכה דבטל מינה וצריכא וכו' וחזינן שמעתא דאזלא אליבא דר"מ ואצטרכינן להנך ראיות לאפוקי מדר"ש ולברורי דלית הלכתא כוותיה ור' יהודה האי איתוקם ליה בשיטה ולית הלכתא כוותיה זה לשון רבינו הגדול ז"ל שכתב בתשובותיו והוי יודע כי מה שפירש רבינו שלמה ז"ל נותן לו שכרו משלם כפועל בטל יפה פי' לפי פירושו כפועל בטל והכי תניא בתוספתא דר"ש אומר נותן להם שכרן משלם ואינו דומה העושה מלאכה ליושב בטל ואינו דומה היושב בחמה ליושב בצל אלא שפירש כפועל בטל מאותה מלאכה דבטיל מינה כך הוא שאם היה חייט לא יאמר לו בטל אני ממלאכתי סלע תנה לי אלא אומדים אותו בשעה שאין לו מה יתפור והוא יושב ובטל אם יבא אדם שיאמר לו תקח בתפירת הבגד הזה חצי סלע בעת שהמלאכה מצויה כגון בפרס הרגל וכיוצא בו שכר תפירת הבגד סלע ומה שמתברר שנוטל בשעה שאין לו תפירה הוא שנוטל כך פירשה רבינו חננאל ז"ל בפירושיו ורבינו הגדול בתשובותיו וברייתא מסייעא להו וגמרא נמי דיקא כוותיה דקאמרי' בגמרא אבל מעות ליקח בהם פירות דנפיש טרחיה אימא לא תסגי ליה כפועל בטל וכו' ואם כפר"ש ז"ל מאי נפקא ליה מינה אם טורח מלאכה זו מרובה אינו פוחת מדמי מלאכתו הראשונה אלא מעט אם אין טרחו מרובה הוא פוחת הרבה ומה שכתב בעל המאור ז"ל סיוע לדברי ר"ש ז"ל מדאמרי' בפ' האומנין נותן להם שכרם משלם אבל אינו דומה וכו' אין בו ממש שאף אנו מודים דמאי שכרן משלם לאו משלם ממש שאינו דומה יושב בחמה ליושב בצל וכדתניא בברייתא והיה לו לומר דהתם קרי ליה רב כפועל בטל זו היא ההכרע שמכריעין רבים כפירוש ר"ש ז"ל ואינה מכרעת דודאי פועל בטל הכי משמע אלא משום דהכא לא שקיל כפועל בטל שהרי הוא מתעסק בחנותו להוליך פירות ולהביא ולמכור ולמדוד ולקבל מעות משום הכי שאלו בגמ' והא לאו בטל הוא ופירש אביי דהאי בטל לאו כדקס"ד אלא פירושא אחרינא אית ליה כפועל בטל של אותה מלאכה דבטיל מינה ומיהו מודה ר' מאיר שאינו דומה היושב בחמה ליושב בצל אבל זה פעמים שהוא יושב בחמה ושמין לו הכל וסיוע עוד לרבינו הגדול ז"ל מדאוקימנא לר' יוסי בר' יהודה בשיטה וסבר לה כאבוה ולא אוקימניה כר' מאיר דהא נסיובי ותותרי ודאי פסק הוא אלא ש"מ דלרבי מאיר הכל לפי מה שהוא ומשום הכי נדינן בגמרא מיניה ואוקימנא ת"ק כר' שמעון ור' יוסי כר' יהודה בשיטה דאבוה: