מלחמת השם על בבא מציעא כז.

ועוד ואין צריכין שומא כמו שכתב רבינו חננאל ז"ל דחליפין לא צריכי שומא כיון שקונין בכלי כו': אמר הכותב זאת הטענה אינה שאע"פ שקונין בכלי אע"פ שאין בו ש"פ מדעת שניהם אפשר דבסתמא קפיד עלה דמלתא ולא סמכא דעתיה עד דידע כמה שוה ורב חננאל ז"ל לא אמרה בקנין סודר שאינו אלא לקנין בעלמא אלא בחליפין כגון שור בפרה או חמור בשור וכיוצא בהן אבל תמה אני מניין לו לר"ח ז"ל דבר זה דהא אסיקנא בענין קדושי אשה דשיראי לא צריכי שומא ואע"ג דאיתתא לא בקיאה בשומא ונראה מדבריו שלמד דבר זה ממה שאמר רב יהודה כל הנישום דמים באחר דאלמא בעיא שומא ורבינו שלמה ז"ל מפרש דה"ק כל שדרך בני אדם לשום דהיינו כל המטלטליו כדכתיב בפירושיו ומ"מ יש מעט סמך לדברי רב חננאל ז"ל מדלא תנא כל המטלטלין מפורש ותנא שומא משמע דצריכי שומא כיצד החליף שור בפרה צריך שישומו השור שוה מנה והפרה שוה מנה או פחות מיכן או יתר ע"כ ואילו לא שמו יש לאחד מהם לומר כסבור הייתי ששוה יותר ולא סמכה דעתיה וא"ת היינו חליפין ומקפיד עליהן לא היא חליפין ומקפיד עליהן היינו שמקפיד אם שוה השור כדמי הפרה אבל כאן לא שיהא מקפיד אלא שהוא צריך לידע כמה שוה ועדיין לא עמדנו על עיקר דבר זה אבל מצאתי בירושלמי במסכת קדושין אמתני' כל הנעשה דמים וכו' תמן תנינן כל המטלטלין קונין זה את זה רבי בא בר הונא בשם רב ואפי' צבורין בצבורין א"ר אלעזר לא תנינא אלא כל הנעשה דמים באחר ובלבד דבר שהוא צריך לישום אתיא דרב הונא כרבי יוחנן ודר' אלעזר בשיטתיה דתנינן תמן האחין השותפין חייבין בקלבון ופטורין ממעשר בהמה א"ר אלעזר והן שחלקו גדיים כנגד תישים תישים כנגד גדיים אבל אם חלקו גדיים כנגד גדיים תישים כנגד תישים הן חלקו משעה ראשונה א"ר יוחנן ואפילו חלקו גדיים כנגד גדיים ותישים כנגד תישים כלקוחות הן וכו' ופירושו דתנן כל הנעשה דמים דהיינו כל הנשום והיינו כל המטלטלין ואתא רבי בא בר הונא ופי' שאפילו צבור בצבור שהם שוין ודמיהן שוין צריך לעשותן דמים ולשומם ואם לאו לא קנה ור' אלעזר סבר לא שאנו אלא בדבר שהוא צריך לישום שהוא נעשה דמים אבל דבר שוה אינו צריך שומא שאינו נעשה דמים ואתיא דרב הונא כרבי יוחנן דאמר גבי אחין שאפילו חלקו גדיים כנגד גדיים לקוחות הן ופטורים ממעשר בהמה וכיון שכן צריך לשומם שהרי הם דמים ור' אלעזר לטעמיה דאמר הן חלקו משעה ראשונה שאין אלו נעשין דמים לאלו אף כאן אין צריך לשומם והא דרבי אלעזר ור' יוחנן איתיה בגמ' דידן בפ"ט דבכורות הכי א"ר אלעזר לא שאנו אלא שחלקו תשעה כנגד עשרה ועשרה כנגד תשעה אבל חלקו תשעה כנגד תשעה אומרים זהו חלקו משעה ראשונה ור' יוחנן אמר אפילו חלקו תשעה כנגד תשעה אין אומרים כו' פי' לפי שהן צריכין שומא והיינו נמי גדיים וטלאים דמערבאי ולדעת הירושלמי נלמוד שחליפין צריך לשומן ולידע כמה הן שוין והיינו מתני' דקתני כל הנשום והוא סיוע למה שכתב ר"ח ז"ל:

ועוד וכן מה שכתב הרי"ף ז"ל וכל האי שקלא וטריא אע"ג דלא אצטרכינן לה אלא למאי דס"ד מעיקרא וכו': אמר הכותב גם אני תמה תמיה גדולה על רבינו שלמה ז"ל שכתב כך שההוא תירוצא אליבא דרב ששת הוא וכי אקשינן הא ניחא לרב ששת אמאי דקס"ד השתא נמי אקשינן ויש על פי' זה כמה תשובות דאי ארב נחמן קשיא לן מתני' היכי אתינא השתא למקשי ממתני' גופא לרב נחמן והא הכא לאו אעיקר מימריה דרב נחמן קיימי כי היכי דנקשי מינה לרב נחמן ומשום דאקשינן מינה ללוי אכפל גמרא למקשי מינה אכ"ע ועוד כיון דמתני' גופא קתני סיפא בהדיא שור ופרה דהיינו פירי לא הוה לן למימר בגמ' הא ניחא לר"נ לא נימא תהוי תיובתיה דרב נחמן ולא שייך למימר הא ניחא אלא בפירוקי דגמרא דלא מפרשי במתני' אבל ממתני' גופא לא אמרינן הניחא ותו דקאמרינן מאי כיצד ואילו מתני' גופא קשיא הוה לן למימר אלא לרב נחמן קשיא דשור ופרה קתני מדאמרינן מאי כיצד ש"מ דלשון כיצד קשיא ליה ולא מתני' גופה ודיקא נמי מדאמרינן בגמרא ה"נ מסתברא ומסקינן ש"מ ואי אליבא דרב ששת קאמרינן ובעי לאקשויי עלה מיד אלא לרב נחמן מאי כיצד אמאי אסיקו שמעתא בהכי נמי מסתברא וש"מ ותו דקשיא עליה הא דתניא לקמן היה תפוס פרה ועומד ובא חבירו וכו' ודייקינן ש"מ חליפין ומקפיד עליהן לא קנה ומאי קושיא התם משום דפירי נינהו ופירי לא עבדי חליפין ורבא נמי דפרקה משום דלא הויא משיכה מעלייתא למה ליה למימר הכי לימא משום דפירי נינהו וסבירא לן כרב נחמן בר יעקב רביה דאמר לא עבדי חליפין ומאי דתריץ בעל המאור ז"ל דרב אדא כרב ששת ס"ל דפירי נמי עבדי חליפין ומשום הכי אייתי ראיה מחליפין דפרה וחמור ורבא דדחאה דלכולי עלמא חליפין ומקפיד עליה קנה והכא לכולי עלמא צריכינן לתרוצה לדרב נחמן אע"ג דפירי נינהו כיון דסבר לה כרבי יוחנן דיש דמים שהן כחליפין הכא נמי כיון דא"ל בכך וכך והאי א"ל בכך וכך עשאום דמים ודמים קונים כחליפין זהו תורף תירוצו של בעל המאור ז"ל ואינו דהא אמרינן השתא דחליפין ומקפיד עליהן חליפין נינהו וקנו דעיקר חליפין בהקפדה נינהו דלאו בשופטני עסקינן וכי תימא התם בדלא א"ל בכך וכך אני נותן אלא ששמאום אם שוה זה כזה ומשום הכי הוו חליפין אכתי כי איבעיא לן אי קנו אי לא קנו הא קס"ד דאי דמים נינהו לא קנו דהכי איבעיא לן אי נימא חליפין נינהו וקנו או דילמא הואיל וקפדי עלייהו הוו להו מעות ואינן קונות עד שימשוך גם השני וכך פירש ז"ל ושמעת מינה דאי דמים נינהו הוו להו מטבע ואינו קונה משום דהא מילתא שכיחא היא וגזרו בה רבנן כשתמצא לומר דדמים נינהי ואף היכא דא"ל בכך וכך אי דמים נינהו לא קנו והרי רש"י ז"ל אומר דחליפין ומקפיד עליהן היינו כגון שהוא מקפיד אם שוה כך וכך אלמא לאו דמים נינהו אלא מדין חליפין קנו ועל כרחך כך הוא שאם אי אתה אומר כן היכי מייתי ראיה מההיא ברייתא אבעיין שאני התם דכיון דאמר בכך וכך דמים נינהו ולא חליפין אלא ש"מ דחליפין ומקפיד עליהם והיינו דאמר בכך וכך ומיקרו חליפין ועוד אי דמים נינהו בפרה לחודה קני כל היכא דלא עייל ונפיק אזוזי ועוד דרבא כר"ל ס"ל דמקרא וממתני' הא מסייע ליה ודמים אינן כחליפין ולעולם לא קנו אלא הוי יודע שדעת רבינו שלמה ז"ל היה לומר דאף רבא כרב ששת ס"ל תא חזי כמה אידחיק ליה בהאי פירושא דאי הכי כולהו אמוראי פליגי אדרב נחמן רב ולוי ורב פפא ועולא ורב אסי ורבה בר בר חנה ור' יוחנן ור"ל ורב אדא בר אהבה ורבא דכולהו משכחת להו בהך שמעתא דאמרי מטבע אינו נעשה חליפין וא"כ שמעת מכללא דשאר פירות עבדי חליפין כדדייקינן לעיל מ"ט דמ"ד אין מטבע נעשה חליפין וכדפריש רבינו שלמה ז"ל ועוד גרסינן בפרק המדיר אמר רב יהודה אמר שמואל המחליף פרה בחמור ומשך בעל החמור את הפרה ולא הספיק בעל הפרה למשוך את החמור [ומת] על בעל החמור להביא ראיה שהיה חמורו קיים בשעת משיכת הפרה אלמא עבדי חליפין ואע"ג דכתב עלה בעל המאור ז"ל מתרצה הא שמעתא כשמואל בדמים שהן כחליפין כי היכי דמתרצה לה מתני' דכל הנעשה דמים באחר לאו מילתא היא דכיון דקאמר משעת משיכת הפרה לא אפשר לאוקומה בהכי דהא ברירנא לעיל דדמים שהן כחליפין אינו אלא בשכבר משך ונתחייב לו המעות דמי השור אחר כך נתרצו שניהם ליתן לו פרה באותן דמים ולא כמו שעלה על דעת בעל המאור ז"ל וכבר ראיתי לו בתשובה שהוא נדחק ביה בדברי הבאי ולבסוף דחאה לגמרי ובדקתי ומצאתי בירושלמי מפורש תמן תנינן כל הנעשה דמים באחר כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו אמר ר' יוחנן לא שנינו אלא שור בפרה או חמור בשור הא צבור בצבור לא קנה רב ירמיה בשם רב אפילו צבור בצבור פירו' צבור פירות וש"מ שאין פרה וחמור וכל בעלי חיים פירות אלא כלים נינהו אלא ודאי הך שמעתא כדברי רבינו הגדול ז"ל מפורשת וכולה אמאי דקס"ד מעיקרא רהטא והכי קאמרינן ולמאי דקס"ד מעיקרא מטבע מאי כיצד פי' קושיא הוא היכי קס"ד למימר הכי ואי נמי אמרת רב נחמן לא סבר לה כדקס"ד מעיקרא אי הכי תפשוט דמטבע לרב נחמן לא עביד חליפין דהא אמרת מאי כל הנעשה דמים באחר נשום הוא ומטבע אינו נשום ומפרקינן הכי קאמר ופירות נמי עבדי חליפין כיצד החליף שור בפרה פי' בשר שור שחוט דפירי נינהו אבל מחיים מטלטלי נינהו ואל תתמה היכי אפשר דמעיקרא קאמר שור בפרה סתם ופירשו מחיים והיינו מטלטלין ולבסוף משנינן שור בפרה ופירשו לאחר שחיטה ופירי הוא וכל כה"ג היכי משתמיט גמרא מלפרושה יש לנו כיוצא בה בתלמוד הרבה אחת מהן בפרק המוכר את הבית גבי הא דתניא סנטר מכור אנקולמוס אינו מכור דמפרקינן התם מי סברת ר' יהודה כרבנן ס"ל רבי יהודה כרשב"ג סבירא וכו' פירושה דמעיקרא קס"ד דבניחותא קאמר ולבסוף מפרקינן דבתמיה קאמר ובנוסחא דרבינו הגדול ז"ל גרסינן בשר שור בפירוש וכן בפירושי ר"ח ז"ל במסכת קדושין כתב בפי' כך ופירי נמי עבדי חליפין כיצד החליף בשר שור בפרה או בשר חמור בשור גם גרסת רבינו שלמה ז"ל עצמו שם כך היא והודה במקצת ופירש וכ"ש שור חי דחשיב טפי ודמי לכלי שמשתמשין בו והיה לו להודות בכל דכיון דאמר מעיקרא שור סתם ועכשיו בשר שור שמע מינה בע"ח ככלים הם ואקשינן ולמאי דקא סלקא דעתך מעיקרא לרב נחמן מאי איכא למימר כלומר היכי מצינן לאוקמי מתני' דלאו כהלכתא ולמקשי מינה לרב פפא ועולא אדרבה לדידן קשיא ומפרקינן לה בדמים שהם כחליפין וכדר' יוחנן וכדפרישינן לעיל ואקשינן תו ולריש לקיש קשיא מתני' למאי דקא סלקא דעתך מעיקרא והיכי לא אקשינן מינה לריש לקיש דקא סלקא דעתך איהו ודאי כרב נחמן ס"ל ומפרקינן קס"ד דכרב ששת ס"ל ובשר שור שחוט קאמר דהיינו פירי ואע"ג דבשר לאו דבר המסוים הוא קס"ד מעיקרא רב ששת אפילו פירות דלא הוו דבר המסוים קנו דהא לא שמעינן ליה לרב ששת ולא לשום אמורא אחרינא דאמר אבל דבר שאינו מסוים לא אלא פירושא דגמרא הוא דאתמר לקמן ולא ס"ד מעיקרא א"נ בשר שור כשהוא שלם דבר המסוים מיקרי וכל הנך שקלא וטריא אמאי דקא ס"ד מעיקרא וטעמא דמילתא משום דתמיהא להו מילתא היכי אקשינן מינה לרב פפא ולהנהו אמוראי דלדידהו נמי קשיא לן וכיוצא בזו במסכת שבת בפרק כירה דאקשינן ולמאי דקס"ד מעיקרא דספל הרי הוא כאמבטי ואמר רב נחמן הלכה כר"ש בן מנסיא אלא בשבת רחיצה בחמין ליכא ועוד אחרת בפרק רבי אליעזר דמילה ואביי אליבא דר"ש האי בשר מאי עביד ליה תינח גדול קטן מאי איכא למימר ואי איכא אחר ליעבד אחר הא תלת פירכי אמאי דקס"ד מעיקרא ובפ' התקבל ברישא דפירקא תרתי ת"ש ותרוייהו למאי דס"ד מעיקרא וכבר פי' אותה רש"י ז"ל בפירושיו וכ"כ ר"ח ז"ל במסכת קדושין כדברי רבינו הגדול ז"ל ולמדנו שהמטבע כלי הוא ולא פירות דהא אמרינן למאי דקא ס"ד מעיקרא לרב נחמן מאי כיצד אלא מטבע מטלטלי הוא ומה שהקשה בעל המאור הזה ז"ל מאי דוחקיה לאוקמיה לדר"ל על כרחיה כרב ששת ליתרצא למתני' הכי וכל הנשום נמי עבדי חליפין וכו' לאו קושיא היא כלל השתא מטבע קתני רישא דקני ואע"ג דדעתיה אצורתא שאר כלים ובעלי חיים דבכלל כלים הם צריכא למימר משום הכי לא מפרקינן לה הכי הא כל הפורש ממה שכתב רבינו הגדול בזה כפורש מחיים: