מלחמת השם על בבא מציעא כו.

כתוב בספר המאור מה שכתב הרי"ף ז"ל דלענין פירות ומטלטלין דהבא טבעא הוי לא נראו לי דבריו וכו' עד ש"מ שאין דין מעשר ודין מקח וממכר שוין: אמר הכותב יש לי להשיב ולטעמיה למאי דתני בילדותו וההוא תנא דס"ל כותיה דכספא לגבי דהבא פירא הוי כיון דלענין מקח וממכר שויה רבנן כפירא לענין הלואה נמי דינר של כסף בדינר של כסף אסור אלא איכא למימר דשאני כסף כיון דחריף לא הוי כרבית דכסף לגבי נפשיה מהניא ליה חורפיה וכך הדין בפריטי דלענין מקח וממכר שוינהו רבנן כפירא ולענין רבית לא עלה על דעת אדם שיהא אסור ללוות מעות במעות ואם תמצא לומר בכסף שאסור לילדותו לא איכפת לן כיון דלא קי"ל הכי וכן מה שכתב דבמקח וממכר כ"ע לא פליגי דדהבא פירא וכספא טבעא כזקנותו דרבי דבתר חורפא אזלינן וטעמייהו דב"ה לענין מעשר משום דהכסף כסף ריבה ואפילו זהב טבעא הוי ופי' דהא דאמרינן בגמרא לעולם אימא לך דר' יוחנן הוא דאמר מחללין ואף על פי כן אסור ללוות דינר בדינר וזו היא האתקפתא בעצמה שהקשו בגמרא ועוד לפי פירושו כיון דדהבא פירא הוא ואפילו לגבי פירי היכי אמרינן בגמרא ושניא הלואה והואיל ולענין מקח וממכר שויוה רבנן כפירא וכו' הוה ליה למימר הואיל ופירא הוא דאיהו יקיר וזיל אע"ג דרבי רחמנא לענין מעשר לא גמרינן מיניה אי נמי הכי הוה ליה למימר שאני מעשר דרבייה רחמנא ומה ענין מקח וממכר לכאן אלא משמע בגמרא בהדיא דאי לאו משום הואיל והוא כעין גזרה הוה שרי מדין חלול ולדבריו ליכא למגמר מחלול כלל ועוד הא דקאמר ר' יוחנן אע"פ שאמרו אסור ללוות דינר בדינר ממתני' דקתני דהבא פירא הוי הוה ליה למימר אבל מחללין כסף מעשר שני עליו ועוד דאפכא איבעיא ליה למימר שאע"פ שמחללין מעשר שני עליו כדתנן בהדיא במתני' דהתם אפי' הכי אסור ללות דינר בדינר אלא ודאי דברי הבאי הם ולא פירשה גם הגאון ז"ל אלא הכי הוא דאיכא לפרושה אליבא דגאון ז"ל הואיל ולענין מקח וממכר שויוה רבנן כפירא לכל מילי ואפילו לגבי פירות וכ"ש לגבי נפשיה דאע"ג דלענין מעשר מחללין עליו פירות ואפשר שמחללין דינרין על דינרין לגבי רבית נמי אסור ללוות דינר בדינר מדין מקח וממכר כך הוא פי' הגאון ז"ל ואי אפשר לו לפרש בענין אחר לפיכך השיב רבינו הגדול ז"ל ואמר כיון דגבי מעשר מחללין פירות על דינרין ממילא שמעינן דאף לענין מקח וממכר כן דהא לית לן כסף הכסף ריבה ללישנא קמא וללישנא מציעתא נמי ב"ש לא דרשי כסף הכסף ומיעוטא נמי משמע להו ואפילו הכי סבר דרבי יוחנן דפירות על דינרין מחללין ומה שאמר בעל המאור ז"ל שהוא צריך להביא ראיה הרי הביא ראיה ופי' השיטה הזו לדברי רבינו ז"ל כך הוא לעולם אימא לך דרבי יוחנן הוא דאמר מחללין דלגבי פירי טבעא הוי וכן לענין מקח וממכר ושניא הלואה הואיל ואשכחן דגבי מקח וממכר דהוי פירא כגון לגבי כסף אלמא אמרינן הוא ניהו דיקיר וזיל דינר בדינר נמי פירא הוי כלומר משום דמיחזי כרבית הואיל ובשום מקח הוי כפירא ואילו משום מעשר ליכא למיסר דאע"ג דהוי פירא לענין כספא כיון דלאו פירא ממש היא לגבי נפשיה משום מעשר לא מיחזי להו לאינשי כפירא אלא משום מקח וממכר הוא דמתסר דהא יהיב ליה שוה דינר כסף ושקיל מיניה יפה דינר וטריסית ומתוך פירושנו זה תכיר מה הטעהו לבעל החבור הזה ז"ל ועוד נסתייעו דברי רבינו הגדול ז"ל מלישנא בתרא דמרבינא דהבא משום דכתיב כסף הכסף ריבה ואי ס"ד פירא הוי לכל מילי היכי אתרבי מכסף הכסף והלא אין שם כסף עליו והוה לן לאוקומיה רבויא לסלעין על סלעין א"נ לפריטי שהם טבעא לענין מקח וממכר אבל לדהבא ליכא לאוקומיה דהא אמרת פירא הוי לכל מילי אפילו לגבי פירי אלא ש"מ דהבא טבעא הוי לגבי מטלטלי ושאר מילי הלכך אע"ג דלגבי כספא לענין מקח וממכר הוי פירא אתרבי ליה מכסף הכסף ומחללין עליה אפילו כספא אי לאו משום גזרה דשמא ישהה עליותיו וזהו שכתב רבינו הגדול ז"ל ולישנא בתרא בין לר"י בין לר' שמעון טיבעא נינהו וכו' ונדחו כל טענותיו של בעל המאור ז"ל מפני ראיה זו שכתב רבינו ז"ל דהכסף כסף ריבה ולא ריבה פירות ודבר נאה ומתקבל הוא ויש יותר ראיות ועדים כשרים דמתני' היא דקתני המטלטלין קונין את המטבע והמטבע אינו קונה את המטלטלין ואי דכסף קאמר הא למה לי השתא לגבי דהבא דחשיב מיניה אמרת טבעא הוי לגבי מטלטלין דאיהו טבעא וחריף וחשיב ואינהו לא טביעי כלל מיבעי וכדאקשי רב אשי לעיל אלא ודאי האי מטבע לאו כסף דוקא אלא כל שטבוע קאמר ואפילו זהב ואפילו נחשת דכולהו גבי מטלטלי טבעא נינהו והלשון עצמו מוכיח שלא אמרו מעות או כסף אלא מטבע וכולן בכלל ואם יש מי שטוען ואומר דמתני' מה טעם קתני מה טעם לכל אלו מפני שהמטלטלין קונין את המטבע אף אתה אמור לו שאין הדבר צריך טעם והא קתני כיצד משך ממנו פירות וכו' וכיון דמתני' לא קתני הכי ובגמרא לא מקשינן ולא מתרצינן חסורי מיחסרא ומה טעם קתני ש"מ דדינא תנן ודוקא קתני דמטלטלין קונין כל מטבע וכל מטבע אינו קונה מטלטלין בין כסף בין זהב בין נחשת שכולן מטבע הן וכדאמרינן בשבועות דפרוטה נמי בכלל מטבע איתא ועוד דאי הכי ליתני הזהב קונה את המטלטלין וכ"ש שקונה כסף ונחשת אלא ש"מ דהבא טבעא הוי ואומר אני דטעמא דמ"ד אין מחללין משום דבעינן מטבע גמור דומיא דוצרת הכסף בידך דלא ליתו מעשר לידי פסידא משום זילא הילכך דהבא אע"ג דטבעא הוא לגבי פירי דחלול כיון שהוא נעשה פירות בסוף בשעה שאתה פורט אותו בכסף והוא ניהו דאיתזיל לא מחללין עליה פירות דאזלינן בתר בסוף דהא פסיד בהו מעשר דלא אמרינן מידי דהוה אכסף לב"ה משום דכסף מעשר א"צ לפרטו בזהב לעולם (אבל זהב צריך הוא לפרטו בהזהב לעולם) אבל זהב צריך הוא לפרטו בכסף בירושלים שאין אדם [קונה] צרכי סעודה בזהב ונמצא שחלל אמידי דאיתזל ורחמנא אמר פירי דמיתזלי אכסף דקאי בשויו ומש"ה חשיב כפירא לגבי נפשיה דלא קאים בשויו והוי פירא בסוף והיינו טעמיה דמדמינן ליה בגמ' לגבי רבית דינר בדינר לומר דכיון דשמין אותו בכסף ואמרינן מעיקרא דינר יפה כ"ד ועכשיו יפה כ"ה הילכך אין מחללין שאין מעשר עומד בטבעא דהא מתזיל בהו אבל כסף חורפיה מהניא ליה לגבי נפשיה לפי שאין אדם צריך לפרטו בזהב כדפרישית לפיכך אין שמין אותו אלא לגבי נפשיה לא לענין חלול ולא לענין רבית היינו דאמרן לגבי נפשיה מי איכא למ"ד לאו טבעא הוי כלומר דהא אינו נישום באחר והיינו דקס"ד לאקשויי פריטי דבדידהו נמי מפסיד מעשר כשאתה פורטן בכסף דהא כספא טבעא הוא לגבי נחשת ומתרצינן שאני פריטי דחריפים ואינו צריך לפרטן והוו להו דומיא דכסף לב"ה שהרי מעשר עומד בהן במטבעו לעולם ומסקנא רבי יוחנן הוא דאמר מחללים ולא חשבינן ביה בתר בסוף דלהוי כפירא משום כסף אלא לגבי הלואה משום דמיחזי כפירא והוי רבית וכדפרישית לעיל זה פי' השיטה הזו נכון וברור ועולה כהוגן אבל הכל מודים לענין מקח וממכר דזהב טבעא הוי לגבי פירות דתניא בהדיא א"ר שמעון טלית קונה דינר זהב וכו' וזו מחילה מרבינו הגדול ז"ל ועוד ראיה לדבר כסף בילדותיה דרבי שהוא פירא וקני זהב ואינו קונה מטלטלין שא"כ מצינו מעות קונות וסיפא דמתני' קתני בהדיא דלא קני אף הזהב כזקנותו דרבי אע"פ שהוא פירא לגבי כספא טבעא הוי לגבי מטלטלי וכ"ת לא דמי כסף לזהב ואפילו למאן דמשוי ליה פירא כדאמרינן וחד אמר אף בפירות על דינרין מחלוקת ולא אמרינן מידי דהוה אכסף לב"ה לאו מלתא היא דכיון דמתני' קתני בילדותיה הכסף קונה את הזהב ובזקנותיה הזהב קונה את הכסף שמעינן ממילא דכי הדדי נינהו וחד פירושא אית להו דבחד לישנא תנן להו וכ"ש דר' יוחנן הוא דסבר מחללין כדאסיקנא אלמא גמרינן זהב לב"ש מכסף לב"ה וכדכתבינן לעיל ועוד הרי נחושת שהוא קונה כסף ואינו קונה מטלטלין דודאי שאין הפרוטות קונות פירות דדמים נינהו וכדאמרינן לקמן נתנה לספר מעל והא בעי מימשך תספורת כו' אף הזהב אע"פ שהוא קונה כסף אינו קונה מטלטלין ועוד ראיה גדולה דתניא לקמן רבי שמעון אומר טלית קונה דינר זהב ואין דינר זהב קונה טלית אלמא טבעא הוי לגבי מטלטלי ופירי ומאן דדחי דילמא ס"ל כילדותיה דרבי לא דק דאי הכי אדמהדרינן בגמ' בתר דיוקי לאשכוחי תנא דס"ל כוותיה דרבי בילדותיה לימא נמי מר"ש ועוד מתני' בזקנותו דרבי דקא פליג ר"ש בסיפא מכלל דבכולה מודה דהא לא פליגי רבנן עליה כלל ולאו הא מלתא אתא לאשמועינן כי היכי דנימא פלוגתא היא אלא אע"פ שאמרו קאמר ומשום סיפא נקט לה דקתני מכל מקום כך הלכה ותניא נמי בתוספתא טלית קונה דינר זהב ר"ש אומר אף כשאמרו טלית קונה דינר זהב מכל מקום כך הלכה כך היא נוסחא בתוספתא מכלל אתה שומע שאין דינר זהב קונה טלית הכא נמי ברישא והאי תנא כזקנותו דרבי ס"ל דקתני רישא הזהב קונה את הכסף ותו קתני בתוספתא כללו של דבר כל שנקנה קונה טלית קונה דינר זהב וכו' פי' כל שהוא נקנה ואינו נעשה דמים באחר כגון המטלטלין שהן נקנין קונה במשיכתו הדמים ולא הדמים שהם הקונים קונים אותו במשיכתו וזה כלל לכל מטבע שבעולם שכל מטבע הוא קונה מטלטלין ושמעינן מינה שהזהב והכסף והנחשת כולן אין קונין מטלטלין והמטלטלין קונין אותן ואין כאן בית מיחוש אלא שרבינו הגאון ז"ל חלוק בדבר ואין לנו אלא מה שהסכימו עליו רבינו חננאל ורבינו הגדול רבינו יצחק ז"ל וכדפשטינן לה ממתני' וממתניתא ומגמרא ומה שאמר הגאון ז"ל דדהבא פירא ומיקני בחליפין תמיהני פה קדוש איך יאמר דבר זה דהא מ"מ מטבע הוי ודעתיה אצורתא ואפילו למאי דהוי פירא ה"מ לענין דמים במקח וממכר אבל לענין חליפין ודאי כיון דדעתיה אצורתא מטבע הוא תדע דהא אקשינן ממתני' דהזהב קונה את הכסף מאי לאו בחליפין כלומר וש"מ מטבע נעשה חליפין ואי ס"ד לענין חליפין נמי פירא הוי היכי שמעת מינה דמטבע נעשה חליפין הא זהב פירא הוי לתנא דידן ונהי נמי דמטבע נקנה בחליפין ש"מ נעשה חליפין לא שמעת מינה ועוד דאדרבה שמעינן מינה דאין מטבע נעשה חליפין דקתני סיפא והכסף אינו קונה את הזהב ומאי האי נמי דאקשינן תרוייהו ליקנו אהדדי הא דינא הוא דזהב ליקני את הכסף משום דפירא הוא ומטבע נקנה בחליפין וכסף לא יהא קונה את הזהב משום דטבעא הוא ומטבע אינו נעשה חליפין אלא ש"מ לעולם דין מטבע עליו וכל המטבעות שוין לענין שאין נעשין חליפין וה"ה לענין שאין נקנה בחליפין או שיהא זה סיוע לדברי רבינו הגדול ז"ל דאמר טיבעא הוי לענין מטלטלין וכיון דטבעא הוא לענין שום מידי אם תמצא לומר אין מטבע נעשה חליפין אף זה אינו נעשה חליפין אפילו לגבי כסף דחריף דמ"מ טבעא הוי ודעתיה אצורתא וכן דעת רבינו ז"ל שלא חלק בענין החליפין מן הטעם שכתבנו לפי שהוא מודה לגאון ז"ל שאם פירש הוא לכל דבר נקנה הוא בחליפין דהא לא חשיבא צורתו ולאו מטבע הוא כלל וגם זו ראיה לדבריו: