מלחמת השם על בבא מציעא כד:
Milchemet Hashem on Bava Metzia 24b · מלחמת השם על בבא מציעא · free full Hebrew text
Open in the reader →ועוד מישתבע איהו דלא ידענא ומשלם בקרא דמי וכו' ולי נראה שהוא נלמד מדין נגזל שהוא נשבע ונוטל: אמר הכותב איני יודע בהן צד שוה כלל שטעם הנגזל מפני שיש לו עדים שנטל מביתו כלום לפיכך אינו נאמן לומר לא נטלתי לא בדבורו ולא בשבועה והרי אפי' מסור לאנסין שהוא גזלן גמור לא עשו בו תקנת נגזל הואיל ולאו בידים קא עביד כ"ש זה אם לא שמר כדרך השומרים וכ"ש שאין עליו תורת נגזל כלל והתימה למה הוא חייב והרי הוא כאומר מנה לי בידך והלה אומר איני יודע שפטור שכיון שאינו יודע אם מתחייב באותה שמירה אם לאו פטור הוא כענין מה ששנינו שאולה מתה ביום שהיתה שאולה מתה והלה אומר איני יודע חייב והוינן בה מנה לי בידך והלה אומר איני יודע הוא ופטור ואוקימנא כגון שיש עסק שבועה ביניהם הכא נמי אמאי נוטל כלל זו היא שאלה. והתשובה שכיון שהבקרא בשעה שמתה שומר שכר לספסירא הוא על דרך תחזור פרה לבעלים והרי לא שימר כראוי נתתייב מעתה בתשלומין וזו אינה דומה למשנתנו דהתם אינו יודע שהוא שואל עליה בשעת אונסים אבל זה מודה שחייב בשמירתו ואין טענת פשיעת הבעלים פוטרת לו כלום בשמא אבל מחייבת את הבעלים שבועה שזה כלל גדול בדין שכל הנוטלין ממון בדבר שאין הלה יודע נשבעין ונוטלין וכן מה שכתב דהאי דמשלם דמי בשר בזול משום דלשחיטה היה עומד ונגוד וכחוש הוא ואין אדם לוקח בשרו אלא בזול מכל שאר הבשר אין זה נכון דכל בזול פחות ממה ששוה בשוק הוא ואם נותן לו כמו שאדם לוקח בשרו של זה אין זה דמי בשר בזול אלא בשוויו הוא והטעם הנכון דכיון דלית ליה ככי ושיני לא היה יכול להמתינו עד יומא דשוקא וכל מה שאדם מוכר מקמי יומא דשוקא פחות מכדי דמיו מוכרו כדאמרינן התם האי מאן דגזל חביתא דחמרא ביומא דשוקא שוי חמשא ובשאר יומי שוי ארבעה וכו' אף כאן אלו היה יכול להמתין עד יום השוק היה משלם לו כשער של יום השוק וכיון שלא היה יכול להמתין משלם כשער של עכשיו שהוא שער הזול כך פי' ר"ת ז"ל:
ועוד אלא הכא בשבח גזלה קא מיפלגי וכו' שהן גזותיה וולדותיה משעת שליחות יד עד שעת תביעה בב"ד: אמר הכותב ותמה על עצמך בי דינא מחייבי ליה אשמו והוא קני לה לגזלה ועד האידנא לא קניא יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא ותו דרחמנא אמר יתננו ביום אשמתו ואת אמרת דביום אשמתו קנאו ולא דמי לדרשא דאשר גזל דהתם כתיב והשיב אשר גזל אלמא ישיב כעין שגזל ולא יותר אבל יתננו ביום אשמתו לא משמע הכי ומה שכתב וגם כתב בפי' דברי ב"ה כגון שגזל רחל שאינה טעונה וכו' וכדמעיינת בההיא ברייתא בדוכתא לא משכחת לה דמתוקמא הכי כדמוקים לה איהו אלא או בטעונה וגזזה לר"מ או בשאינה טעונה ונטענה אצלו ולא גזזה לר' יהודה ור' שמעון וכו' גם זה אינו דלא אוקימנא לדר' יהודה בשבח שעל גבי גזלה דהיינו נטענה אצלו ולא גזזה דוקא אלא הכי אמרינן התם דכולי עלמא שבח שעל גבי גזלה דגזלן הוה אלא למחצה לשליש ולרביע איכא בינייהו ולעולם בכולן אמר רבי יהודה גזלה חוזרת בעיניה שפירושה לדברי רב פפא כעין שגזלה והוא כלל לטעונה וגזזה שמשלם דמי רחל עומדת ליגזז ואם נטענה אצלו ולא גזזה ואין צריך לומר גזזה הכל עלו ור' שמעון נמי אכולהו פליג ואמר למחצה לשליש ולרביע הוא דשקיל גזלן ואפילו בנטענה אצלו וגזזה וכך שנויה בתוספתא בהדיא והיינו נמי דמקשי התם בגמרא ממתני' דגזל פרה מעוברת וילדה טעמא דילדה הא לא ילדה הדרא בעינא מני לא רבי יהודה ולא ר' שמעון ולא מפרקינן לעולם ר' שמעון וילדה משלם כשעת הגזלה לא ילדה משלם למחצה ולשליש ולרביע אלמא אפילו בילדה איירי ר' שמעון וסתם נחלקו בכל אף דברי ב"ה כן כלל הם שמשלם כשעת הוצאה דהיינו שעת הגזלה לעולם וטעונה וגזזה בכלל זה דהוי שבחא דגזלן ולא פירש רבינו ז"ל דברי ב"ה בגזל רחל שאינה טעונה ונטענה אצלו וגזזה אלא לדברי ב"ש פי' כן מפני שהוא אמת ולא משום קנס אלא דאינהו ס"ל שנוי במקומו עומד והרי משנתנו כפשוטה דב"ק סברי ילקה בחסר וביתר כלומר אפילו גזל רחל ונטענה אצלו וגזזה וב"ה אומר לעולם כשעת שליחות משלם בין גזל רחל שאינה טעונה ונטענה אצלו בין שגזלה טעונה וגזזה ולא ילקה לא בחסר ולא ביתר אלא שמשלם בגוזל טעונה דמי רחל עומדת ליגזז ואין כאן חסר ויתר אלא שקנה גוף הגזות ולפיכך לא הטריח עצמו ז"ל להזכיר כאן אלא נטענה אצלו וגזזה לרווחא דמילתא מיהו ודאי לדברי רב זביד פלוגתייהו בשגזזן ולדברי רב פפא בשבח שע"ג גזלה נמי פליגי ב"ה כלומר בנטענה אצלו ולא גזזה וכל זה דבר ברור ופשוט הוא אבל מה שכתוב בהלכות במילתיה דר' עקיבא שאם כשתבעו בב"ד היתה טעונה אע"פ שגזזה לאחר תביעה משלם אותה ואת גזותיה זה אינו כהוגן דלא תהא שעת תביעה גדולה משעת חזרה ותשלומין לב"ה ונטענה אצלו ולא גזזה דגזלן הוי לרב פפא דתניא כותיה אלא שהרב ז"ל תופס שיטתו לדברי הכל לומר שאם נטענה אצלו וגזזה קודם תביעה כל הגזות שלו ואם גזזה אחר תביעה אין גזיזתו מועלת לו כלום שאין שבח של אחר תביעה דגזלן ודינו כדין שבח שעל גבי גזלה כדהוה קודם תביעה הלכך לרב זביד הוי דנגזל לרב פפא אי ס"ל לר"ע כר' יהודה שמין ונוטל גזלן בגזות דמי רחל עומדת ליגזוז וגזות עצמן דנגזל: