מלחמת השם על בבא מציעא כ

כתוב בספר המאור אמר לשנים גזלתי ונ"ל דמתני' רבי טרפון היא ולפיכך נראה לי הפסק שפסקתי בב"ק וכו': אמר הכותב לעצמו הוא דורש להעמיד דבריו שכתב בב"ק ואין שומעין לו דבגמרא לא דייקינן דאי תבעי ליה לא הוה דינא הכי אלא הכי דייקינן דמתני' אין מחייבין אותו לשלם לכל אחד ואחד מפני תביעתם אלא כשאין תובעין אותו עסקינן וחיובו באלו מפני שהוא בא לצאת ידי שמים וכן פי' רש"י ז"ל דיקא נמי דמתני' בבא לצאת מן העונש היא ולא מן הדין מדתלי בהודה מפי עצמו שלא היה אדם תובעו כלום משמע והוא בא לימלך אבל לעולם אימא לך מתני' רבי עקיבא היא ובבא לצאת ידי שמים ולא תבעי ליה ובעלמא נמי משכחת לה דחייב בדתבעי ליה אלא דסיפא דמתני' דקתני נותן לזה מנה ולזה מנה לא אתיא כר"ע אליבא דתנא קמא דר"ש בן אלעזר דלדידיה מאתים איבעי ליה לשלם לכל אחד ואחד דהא אפילו בלקח מקח מחמשה קאמר רבי עקיבא משלם לכל אחד ואחד אע"ג דלא הוה ליה למידק וכדמוכחא שמעתין דאקשינן דרבי עקיבא אדרבי עקיבא וכשתמצא לומר אליבא דת"ק אקשינן דאמר בלקח מקח נמי חייב דאלמא לא אמרינן אוקי ממונא בחזקת מאריה ואע"ג דלא הוה ליה למידק דאי משום קנסא דהוה ליה למידק מאי קושיא הלכך סיפא דמתני' לא אתיא כותיה אלא אתיא כר"ש בן אלעזר אליבא דר"ע דאמר לא נחלק ר"ע אלא בגזל כסתמא דיבמות דאוקימו בגמרא לדידיה והלכתא כוותיה כדכתב רבינו הגדול בהלכותיו ובזה טעה בעל החבור הזה ז"ל אף בב"ק וכבר כתבתיה במקומה ומה שכתב מניח גזילה בב"ד לברר הדבר אם יוכל ואם לאו יניח ברשותו עד שיבא אליהו ולא יוציא מידו כלום כדאמרינן בספק הינוח יפה כדברי רבינו שלמה אלא שחזר בו בתוך כדי דבור ופי' ב' שהפקידו אצל רועה מניח גזלה ביניהם ומסתלק משום דבהמה נפיש טרחה ולפיכך הוא רוצה להוציאה מתחת ידו ואם פי' משנתנו דקתני מניח ביניהם ומסתלק מניח ברשותו ומסתלק מן הדין אף פי' דברי רבה מניח ברשותו ומסתלק מן הדין ותמה על עצמך משום דטריחא ליה מילתא הוא פטור מן התשלומין והלא בשאר הפקדונות אינו יכול להוציא מרשותו ואפילו עומד וצוח ומה טורח יש לרועה בבהמה אחת שבעדר והוא נוטל שכרו ממנה בגזות וולדות ועוד ממקומו הוא מוכרע שאין פי' זה כלום דהא תנן בפרק הלוקח עובר פרתו גבי רחל שלא בכרה וילדה שני זכרים כאחד ומת אחד מהם ר"ט אומר יחלוקו ואמרינן עלה בגמ' משל דר"ט למה הדבר דומה לשנים שהפקידו אצל רועה שמניח ביניהם ומסתלק פי' זה שאמר ר"ט יחלוקו כגון שהפקידו אצל רועה ומת אחד מהם ובאו כהן ובעה"ב אצל רועה וכל אחד מהם תובע ממנו החי ולפיכך יחלוקו דלא קאי ברשותו דחד מינייהו זהו פירוש השמועה כמו שמוכיח במקומה ואילו היה פירוש מניח ביניהם ומסתלק שמוציא הבהמה מרשותו ומניחה ביניהם לא היה הדין שיחלוקו אלא יד בעה"ב על העליונה דאיהו מאריה דממונא כדאמרינן תקפו כהן מוציאין מידו ואחזקה דמרה קמא מוקמינן לה ואפילו את"ל אין מוציאין מיד כהן כל דאלים גבר אין כאן דין חלוקה אלא ש"מ דברשותו יהא מונח עד שיעשו פשרה ביניהם ויחלוקו ולפיכך אמר ר"ט יחלוקו. ועוד אוקמא רבה לדר"ט בחצר בעל הבית ורועה כהן ר"ט סבר אקנויי מקנה ליה בחצירו דניחא ליה דליעבד מצוה וה"ל כשנים שהפקידו אצל רועה שמניח רועה ביניהם ומסתלק פי' דהויא ליה חצירו רשות של שניהם וה"ל רועה שמניח ברשותו ובכאן נמי לא יוציאנו מאותו רשות מעולם עד שיעשו פשרה ביניהם ולפיכך יחלוקו וא"א לך לפרשה כדברי בעל המאור ז"ל וטעם הרב אב ב"ד ז"ל משום דקשיא לישנא דה"ל למימר נותן לזה אחת ולזה אחת והשלישית תהא מונחת או מניח ביניהם ומסתלק מדקאמר מניח ביניהם משמע שעל הכל הם חולקים ותו קשיא דשנים שהפקידו קאמר דה"ל כהפקידו אצלו בכרך אחד דומיא דמתני' ובעל המאור שתק מזה ומכלל דברינו נתברר שפי' דברי רבה בשנים שהפקידו אצל רועה כל אחד בהמה אחת ומתה אחת מהן שמניח ביניהם החי ומסתלק ואוקימנא כשהפקידו בעדרו שלא מדעתו והיינו משל דר"ט ולא נצרכה אלא בבא לצאת ידי שמים ואם הפקידו לו מדעתו ה"ל למידק ומשלם בהמה לכל אחד ואחד ולא מצי למימר להו אתון גופיכו לא קפדיתו אהדדי שכיון שכל א' אחת הפקיד אצלו ופקדונן שוה לא הוה להו למקפיד בהכי משום חששא דדילמא מתה לה חדא מינייהו דהא לא שכיחא מיתה בזו יותר מזו ואיהו ה"ל למידק כדי שלא יתבע כל אחד החי שלי והסוגיא מוכחת במקומה כמו שפירשתי: