מלחמת השם על בבא מציעא כא.

ועוד מה שפסק הרי"ף כרבנן דברייתא עושה להם תקנה ומוכרן לא נראה כדבריו דהא קתני בברייתא פירות והרקיבו וכו' עד כר"מ דברייתא וכו' ותו לא מידי: אמר הכותב האי לאו מידי הוא דאי כהאי פירושא דפירשו [קמאי] ז"ל מאי קא מיבעיא לן בגמ' במאי קא מיפלגי הא כבר פירשו טעמא משום דאדם רוצה בקב שלו יותר משל חבירו בכדי חסרונן והאי נמי כיון דקם קם ודומיא דכדי חסרונן הוא ועוד דהכא אמרינן לא חששו אלמא טעמיה דר"מ משום דלא הטריחוהו למכור משום הפסד מועט אע"פ שאין בעל הפירות רוצה בקיומן ולעיל אמרי' משום דבעל הפירות רוצה בשלו יותר מבאחרים ולא מפני טורח נפקא אלא כדברי רבינו הגדול ז"ל עיקר דביין והחמיץ שמן והבאיש דבש והדביש פליגי ובפלוגתא חדתא דלא שייכא בפלוגתא דרשב"ג ורבנן דמתני' ופנים חדשות באו לכאן והלכתא כרבנן דברייתא והלכתא כרבנן דמתני' ואפשר נמי דלא פליגי כלל אפירות והרקיבו כדי חסרונן דאילו הוה מתניתין כר"מ דברייתא הוה אמרינן בגמרא מתני' מני ר"מ היא אלא מתניתין ד"ה היא תדע דהא טעמייהו דרבנן במתני' לרב נחמן בר יצחק ליתיה אלא משום חששא דתרומה ואילו דבש והדביש דקתני בברייתא ליתיה בתרומה ומעשר כלל וכן נמי שמן והבאיש כיון שהבאיש ליתיה כלל בקדושת תרומה ולא מיתפיס ביה ומאי דקשיא ליה לבעל המאור ז"ל היכי אפשר למימר דחששו לתקנת קנקנים ולא חשו לתקנת בכדי חסרונן כבר פירקה רב כהנא להך קושיא דאמר אדם רוצה בקב שלו מתשעה קבין של חבירו מפני שאדם נהנה כשאוכל מיגיעו ומקיים ביה יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך אבל יין והחמיץ דלא חזי לשתיה ושמן והבאיש דלא חזי אלא לגלדי ודבש והדביש לכתישא דגמלי אין אדם רוצה באותו קב שאין אדם נהנה ממנו שהרי אינו ראוי לאכילה ולא עוד אלא שהוא מצטער על שאירע לו כך ועוד שהרי למכור הוא עומד שאין לכל גלדי וגמלי ואי נמי אית ליה אין דעתו של אדם נוחה הימנו ויותר הוא נהנה מפירות אחרים שראויין לאכילה וכ"ש היכא דאיכא פסידא דקנקנים הילכך חיישינן לפסידא דקנקנים אע"פ שהוא דבר מועט שאין אדם רוצה בקב כיוצא בזה יותר משאר פירות ור"מ נמי מודה אלא שהוא אומר שלא הטריחו לנפקד משום הפסד מועט זהו דעת רבינו הגדול ז"ל ומפורש הוא בהלכותיו ולמאי דחיישינן משום תרומה יין והחמיץ מזבין ליה לכהן שמן והבאיש כיון דלא חזי לאדם פקע קדושה מיניה ושרי לגלדי והכי איתא בדוכתא דוק ותשכח: