מלחמת השם על בבא מציעא י

ומה שכתב שאנו תמהים מן הרי"ף ז"ל שפסק כאן כרבי יוחנן ובכתובות פסק כשמואל והדברים נראין שחולקין זה על זה ושמעתי משם הרב ז"ל שכתב בתשובת שאלה כי זו ששנינו הוציאה גט ואין עמה כתובה וכו' הני מילי בעיקר כתובה דהוא מנה ומאתים הוא מעשה בית דין וכו' ואין דברי הרב הללו ברורים: אמר הכותב בתחלה אפרש דהכא אמרינן שאינו נאמן לומר פרעתי משום דמעשה בית דין הוא ומשום מה כח בית דין יפה ואילו לא הוה מעשה בית דין היה נאמן לומר פרעתי אפילו למ"ד כותבין שובר דכל היכא דמלוה לא מפיק שטרא לוה למה ליה שובר הואיל וטוען פרעתי הא מצי למימר ליה אהדורי אהדרת שטרא ניהלי ולהכי לא כתיבנא עליה שובר אלא דהטוען פרעתי אחרי מעשה בית דין לא אמר כלום והתם ודאי לאו אסוגיא דר' יוחנן קיימינן אלא מימר קאמרינן מ"מ אע"ג דלא מצי למימר פרעתי משום דהוה קרע ליה לגיטא מ"מ לימא לא אפרענה עד שתחזיר לי את השטר דהיינו כתובה כדי שלא תחזור ותגבה בה בעדי מיתה שמעת מינה כותבין שובר ואפשר לומר דלרבי יוחנן כיון דהטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום ואפילו החזירה כתובה גובה מקום דלא אפשר הוא ובמקום דלא אפשר כותבין שובר ולא אליבא דידיה דייקי וי"ל אפילו לר' יוחנן כשתמצא לומר בעלמא אין כותבין שובר אף כאן יכול הוא לומר לעולם לא אפרע עד שתקרע שטר כתובתה כדי שלא תהא מזומנת בידה לגבות בה ויהיה זה צריך שומר שוברו מן העכברים שאם תקרע כתובתה צריכה עדי אישות וצריכה עדי הינומא וראשה פרוע לגבות מאתים וממעטין לה תביעותיה שמא יאבד שוברו של בעל והיא אכלה וחדיא וכן הסוגיא שבתחלת האשה שנתארמלה על הדרך הזו מתפרשת ואפילו לרבי יוחנן ולפום הכי אוקמה שמואל דהוציאה גט במקום שאין כותבין ומיהו אע"ג דאוקימנא במקום שאין כותבין שמעינן מינה דאיתא לדר' יוחנן דהדר ביה אביי לגביה ומ"מ יש לדקדק אחר דברי רבינו הגדול ז"ל ולמה העלה משנתו כשמואל והא קי"ל כותבין שובר ונתישבנו בדבר ונראה לנו שרבינו הגדול ז"ל מפרש שמועתנו בלשון אחר שלא הורגלנו בו ולפי דבריו אפרש עוד הסוגיא והוי יודע שבכלל מעשה ב"ד כתובה במקום שאין כותבין שהיא גובה בתנאי ב"ד וכל תנאי כתובה השנוי' במסכת כתובות שאע"פ שלא כתב חייב ומפני שהוא תנאי ב"ד עוד יש בכלל זה מי שנמחק שטר חובו וכתבו לו ב"ד שטר אחר כדאיתא בפרק גט פשוט סד"א כיון שאין עיקר שטר השעבוד בידו יהא נאמן לומר פרעתי קמ"ל דכעיקרו של שטר דמי שאם לא כן מה כח ב"ד יפה וכן מי שכתבו לו ב"ד פסק דינו אינו יכול לטעון אחריו כלום ובא ר' חייא בר אבא וסייעיה לר' יוחנן ממתני' ולא פי' ועלה על דעת אביי לומר זה שסייעו ר' חייא משום שדעתו לפרש משנתינו אפילו במקום שכותבין וגם שם היא גובה ואע"פ שאין מעשה ב"ד שלה בידה משום מה כח ב"ד יפה דאילו ממקום שאין כותבין אין לסייעו דמשום דגט היינו כתובה הוא וכיון שכן מאי סיועא דלמא מתני' במקום שאין כותבין ואין להוכיח שהטוען אחר מעשה ב"ד כגון אלו שכתבנו לא אמר כלום והדר ביה אביי ואמר אי ס"ד דמתני' משום דגט היינו כתובה במקום שאין כותבין ולאו משום מה כח ב"ד יפה אטו גט מנה מאתים כתיב ביה וכו' אלא ש"מ דטעמא משום מעשה ב"ד הוא אבל משום גט אין לנו לומר שלא יהא נאמן וכי א"ר יוחנן הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום יש בכלל זה כתובה במקום שאין כותבין ולפיכך שבחיה לר' חייא דמתני' הוה סייעתיה בהדיא דבמקום שאין כותבין היא שהוא הוא ודאי הטוען אחר מעשה ב"ד דלא אמר כלום כדמסיק ואזיל אבל במקום שכותבין הואיל ולא הוציאה כתובה נאמן וסברא דגמרא מקמיה טעותיה דאביי הכי היא דליתא בכלל דר' יוחנן דהא איתרע ליה חזקת מעשה ב"ד שהרי עיקר שעבודה בשטר ואינו בידה ורגלים לדבר שפרעה זהו דעת רבינו הגדול ז"ל ולפיכך כתב אוקמה שמואל במקום שאין כותבין כתובה והלכתא כותיה ולא כ' לשון הגמ' שאמרו שמע מינה כותבין שובר דאיהו ז"ל לאו משום הכי איצטריך לאוקמיה כשמואל אלא משום האי טעמא דכתבינן וכך כתב בתשובותיו אלמנה שלא הוציאה שטר כתובה במקום שכותבין וגדולי תלמידיו ז"ל כך הורו בחיבוריהם בין באלמנה בין בגרושה והכי נמי אשכחן לקמאי וקמאי דקמאי ז"ל ובהלכות הנגיד מר רב שמואל הלוי ז"ל במס' כתובות כתוב ונשאל ממר רב שרירא אשה שאבדה כתובתה ונתארמלה או נתגרשה כיצד גובה כתובתה גובה מאתים עיקר ותוספת או לא והשיב שהלכה רווחת היא וכלל גדול בדין המוציא מחבירו עליו הראיה ודלמא פרוע הוא כדתניא מצא שטר כתובה בשוק וכו' ואליבא דרבינא הלכה כרבי יוסי דחייש לפרעון וכמה מעשים באו לידינו ולא אגבינא מעולם וכו' ואבא מרי גאון וגאון זקני הכין הוו עבדין כוותנא אלו דברי הראשונים ז"ל ומה שאמרו על רבינו ז"ל שכתב בתשובתו דגבי תוספת נאמן לומר פרעתי דינו יפה הוא לפי מה שכתבנו שאף על העיקר נאמן במקום שכותבין ותוספת בכל מקום כותבין הם ויש אומרים דלא אמרינן כל הטוען פרעתי אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום אלא במנה ומאתים שהוא תנאי ב"ד והא דאמרינן התם תנאי כתובה ככתובה ה"מ למאי דתני התם כגון מוחלת ונותנת וכו' אבל לשאר מילי לא וכ"כ רבינו חננאל ז"ל בריש פרק אע"פ כלשון הזה ש"מ דלא אמרינן תנאי כתובה ככתובה דמי אלא אלו דברים המפורשים בלבד וכו' ואם נאמר שהתוספת כעיקר לכל דבריו הני מילי למיהוי מקולי כתובה ומחומרי דידה אבל לטוען אחריו כיון דליתיה מעשה ב"ד ועדים הוא שמעידין הוסיף לה מלוה בעדים היא ומ"מ לפי מה שהעלינו בדבריו של רבינו הגדול ז"ל בודאי הדין הזה כך הוא דנאמן בתוספת לומר פרעתי דהא במקום שאין כותבין הוא דאין נאמן ותוספת לעולם כותבין ואי נמי נהגו שלא לכתוב הן הפסידו על עצמן דבשלמא גבי עקר כתובה במקום שלא נהגו לכתוב כבר תקינו לה רבנן דתגבה שאם אי אתה אומר כן מה הועילו חכמים בתקנתם לעולם יאמר פרעתי ולא סמכא דעתא ובעילתו בעילת זנות ולפיכך לא האמינוה אבל בתוספת ליכא למימר הכי הרי נתבררו דברי רבינו הגדול ז"ל כהוגן ויש מי שאומר דגבי כתובה אין כותבין שובר דליכא למימר עבד לוה לאיש מלוה ואינו נכון בעיני: