מלחמת השם על בבא מציעא י.

ועוד והא דאמר רבי יוחנן הטוען אחר מעשה בית דין לא אמר כלום פי' טענה זו שטוען ואומר לעולם לא אפרע עד שתחזיר לי את שטרי כו': אמר הכותב דברים הללו לא ניתנו ליכתב דמאן דסבירא ליה אין כותבין שובר משום תקנתא דלוה אמר כדי שלא יהא צריך להיות שומר שוברו מן העכברים וכיון שכן במעשה ב"ד נמי לימא ליה איני רוצה לשמור שוברי מן העכברים ואדרבה כשהשטר שכותבין עליו שובר הוא מעשה בית דין צריך הלה להיות יותר שומר שוברו ועוד היכי אפשר למימר דרבי יוחנן לאו אליבא דנפשיה אמרה לשמעתיה והוה ליה למימר אפילו למ"ד אין כותבין שובר ועוד דהא אמרינן פרק הכותב שמעת מינה כותבין שובר וכו' ואי ס"ד בכתובה כותבין לדברי הכל נימא כתובה שאני ומאי שמעת מינה ואי אמרת דלא סבירא להו כר' יוחנן היכי אפשר דלא מפרקינן לה התם להא דרבי יוחנן ובפרק האשה שנתארמלה נמי אמרינן א"ר אבהו זאת אומרת כותבי' שובר ומאי למימרא הא כ"ע מודו גבי כתובה כותבין שובר ואי כולהו סוגיא מוקמת דלא כר' יוחנן אין שומעין לך דהא ליכא מאן דפליג ואביי הדר ביה מגופה דמתני' לגבי דר' יוחנן ולא אשכח אוקימתא כמתני' למפלג עליה ועוד דתנן פרק קמא דסוטה אם אמרה טמאה אני שוברת כתובתה ויוצאה ואמרינן בגמרא שמעת מינה כותבין שובר ואמר אביי עלה תני מקרעת ואמאי הא ס"ל לאביי כרבי יוחנן דאפילו למ"ד אין כותבין הכא כותבין בשלמא אי ליתיה להאי פירושא אע"ג דאביי אפשר דסבירא ליה כותבין שובר אמר מיהא לא תפשוט ואפשר דסבירא ליה אין כותבין אלא אי אמרת דלכ"ע סבירא להו כותבין שובר בכתובתה למה ליה למשכוניה נפשיה התם ולמתני מקרעת לוקמה כר' יוחנן דהא איהו סבירא ליה על כרחיה כותיה ועוד היכי פשיט ליה רבי חייא בר אבא ממתני' לימא ליה מתני' אתיא כמ"ד כותבין שובר ומאי מרגניתא אלא ודאי ליתיה להאי פירושא ואידך לישנא נמי דאמר אי נמי קמ"ל דכותבין שובר בכתובה דהוא מעשה בית דין אף על גב דליכא למימר עבד לוה לאיש מלוה אינו יודע טעמו ואנו גורסין במקצת הנוסחאות ובהלכות רבינו ז"ל מ"ט דכל מעשה בית דין כמאן דנקיט שטרא בידיה דמי ואינו עולה לו דאדרבה כי נקיט ליה מלוה לשטרא בידיה ולא מהדר ליה טפי הוה לן למימר אין כותבים שלא יהא צריך להיות שומר שוברו: ועוד דהיכי הדר ביה אביי ואמר דאי ס"ד במקום שאין כותבין עסקינן אבל במקום שכותבין אי נקיטא כתובתה גביא אלמנה מן האירוסין דגביא בעדי מיתה לטעון ולימא פרעתיה ומשום הכי פשיט דאיתא לדר' יוחנן וכיון דאיתא לדר' יוחנן דאמר כותבין שובר אינו נאמן לומר פרעתי ומפני מה אינו נאמן ואם תאמר משום דאמרינן ליה היה לך לכתוב שובר למ"ד אין כותבין שובר נמי יש לך לומר שאינו נאמן שהיה לו לכתוב שובר דלינקוט בידיה כל דהו שהרי מפני תקנתו של לוה אמרו אין כותבין ואם רצו כותבין וכיון שכן אם פרעה היה לו לכתוב שובר ואפילו תימא ליתה לדרבי יוחנן לא מהימן אלא ודאי אין נאמנותה תלוי בכתיבת שובר שכיון שאין בידה כתובה אף הוא אינו צריך שובר ואי קשיא ליה לאביי לטעון ולימא לא אפרענה דדילמא מפקא להו לעדי מיתה בהאי בי דינא וגביא ומש"ה פשוט דאיתא דלרבי יוחנן אמאי לעולם אימא לך ליתא לדר' יוחנן ובמקום דלא אפשר כותבין שובר והכי איתא בפרק הכותב ואפילו לרב דאמר אין כותבין שובר אלמנה מן האירוסין גביא דכותבין שובר ועוד דהא לא קאמר הכי אלא לטעון ולימא פרעתי כבר ומשום ההיא טענה ליכא לסיועי לדר' יוחנן כלל ומה שכתב ומסוגיין דהכא שמעי' דר' יוחנן הכי מפרש לה למתניתין דהתם הוציאה גט ואין עמה כתובה בשחייב מודה אלא שטען לא אפרע לה עד שתחזיר לי שטר כתובה ליתא חדא דמוקים רישא בשחייב מודה וסיפא בשאין חייב מודה:

ועוד דאי ר"י מוקים לה בשחייב מודה אביי למה ליה למיהדר ביה משום דלא מצי טעין פרעתי לוקמה במקום שאין כותבין וכשחייב מודה דלא טעין פרעתיה וקמ"ל מתני' דבמקום דלא אפשר כותבין שובר וגובה א"נ משום סיפא נקט לה ואי אמרת אלמנה מן הנשואין היכי גבי התם ביושבת תחתיו ומשמשתו וכענין שאמרו במסכת כתובות דהא אביי לא הדר ביה משום אלמנה מן הנשואין אלא ודאי פירושא דהך שמעתא כדברי רבינו שלמה ורבינו חננאל וכל רבותינו ז"ל שהם מפרשים דלמאן דטעין פרעתי קאמר רבי יוחנן דלא מהימן ולשון טוען אחר מעשה בית דין מוכיח כן שלוה האומר לא אפרע אינו טוען אחריו כלום: