מלחמת השם על בבא קמא מה

מקמי מימרא דאמוראי דהוו בתריה ומאי דאמר דהלכה כר"ע מדר' יוחנן דאמר הלכה כר"ע לעולם וליתא למתני' דסתם ואח"כ מחלוקת היא טעותא היא דר' יוחנן ודאי הכי ס"ל דלדעת מנין פוטר ושלא לדעת אפי' מנין נמי לא בעי דאי ס"ל כל לדעת צריך דעת הוה מוקים לה למתני' כרב דהא מתני' כפשטה דרב אתיא ולא דייקא כר' יוחנן טפי מדרב דתימא הכי ולאו בדוקיא דמתני' פליגי בדקא מקשינן דרב אדרב ודרבה אדרבה והיינו דקאמרינן בפלוגתא דר' יוחנן ורב חסדא אלמא אליבא דנפשייהו פליגי וכיון שכן על כרחו לפי דעתו דר' יוחנן לית ליה דר"ע וכוותיה דר"י ס"ל וסתם מתני' דהכא אליבא דידיה ר"י היא ואי הכי היכי פסיק כר"ע לעולם כלומר שכל לדעת צריך דעת בין בגנב בין בגזלן והא לדידיה מנין פוטר אלא ש"מ כדברי רבי' הגדול ז"ל ועוד אי שלקא דעתך דהלכתא כרב ופלוגתא דר"י ור"ע לאו בשומר שגנב מרשותו היא היכי מוקמינן למתני' דחבית דלא כר"ע דלמא כר"ע היא ומודה ר"ע בשומר דלא כלתה שמירתו וחזרה לדעת והיכא שמעת להו פלוגתא בשומר שגנב מרשותו והדוחק נמי שנדחק במה שאמרו שם בגמ' דר"ע אמר צריך דעת בעלים ואמר משום דחבית באפי נפשה היא בעינן דעת בעלים דלא שייך בה מנין היפך האמת הוא דכשהיא בפני עצמה מכיון שראוה הבעלים הויא לה כמנין ופוטר בלא דעת בעלים כגון שלא הכיר בה שהיא שלו דהיינו מנין ולימא איהו לנפשיה צריך חזרה לרשות הבעלים מיבעי ליה אלא ודאי אוקמתיה דרב זביד איתא ואליבא דכ"ע היא וכדפרישית דאלת"ה א"כ הויא תיובתא דשמואל לגמרי מברייתא ואמאי לא איתותב מינה בגמ' דבשלמא כולהו אמרי לך אנא דאמרי כמר או כמר אלא שמואל דלית ליה קיום נימא תיהוי תיובתיה אלא ש"מ דרב זביד לכ"ע פריק ומאן דנהירין ליה שבילי דתלמודא היכי מצי למימר הכי כיון דבגמ' לא אוקמוה לרב כדברי הכל ולפום האי פירושא בין למאי דס"ד מעיקרא בין למאי דמפרקי' השתא אמרי' דבתרתי פליגי דבכדי לא קתני תרתי טלה וסלע היכי מתרצינן אנן מדעתין מאי דלא איתמר בגמ' ומוקמינן למתניתא באוקמתא חדתי ואדרבה אי הוה אפשר להו למימר אמר לך רב אנא דאמרי כדברי הכל ולא חשו ליה למימר הכי משמע טפי דלית הלכתא כוותיה ודרב חסדא עדיפא דחשו רב זביד ורבא דבתראי אינון לפרוקי ליה אפי' לחצאין והא דתניא הכא הגוזל את חבירו ודאיתמר התם דלמא מיגזל גזליה וכדתניא וכו' כולהו דלא כרב מדלא תנן הגונב דאפי' תמצא גזלן שלא לדעת אי סלקא דעתך כל לדעת צריך דעת היכי פסיק תנא הגוזל יצא וליתיה אלא אחד מאלף ולא תני גונב דאיתיה בכולהו אלא לדעת היא ועלה מסקינן ה"נ דכ"ע מנין פוטר כללו של דבר שאין ערעורו של הרב הזה ז"ל במקום הזה כלום אלא שאני תמה על דברי רבינו הגדול ז"ל דפסקא דמחוור טפי הכי הוא דכיון דשמואל ור' יוחנן ורב חסדא אמרי לדעת מנין פוטר הלכתא כוותייהו וכיון דרב ושמואל תרוייהו אמרי שלא לדעת מנין מיהא צריך כוותייהו קי"ל דרבים נינהו ואין דבריו של אחד במקום שנים וזה הפסק נראה שהוא נכון וכ"כ רבינו הגדול ז"ל הטעם הזה בפ' חבית וכיונא בו בגמ' במס' חולין בפ' השוחט אלא שיש לנו לסמוך עליו ועל ר"ח ז"ל שהסכימו כאן לפסוק כר"י והוי יודע שזו ששנויה בתוספתא הגונב טלה מן הדיר והחזירו לדיר ואח"כ נגנב כל הדיר כולו פטור וכולה כדאיתא בשומר שגנב ברשותו מתוקמא ומדלא מייתי לה בגמ' ש"מ דלא הויא תיובתא דחד מהני אמוראי ומ"ש בעל המאור ז"ל שהוא סומך על דברי רבינו ז"ל בכל