מלחמת השם על בבא קמא לו

ועוד אמר רבא שאני מתני' דכיון דידע למאן גזליה ולמאן דגריס אלא אמר רבא כו': אמר הכותב לא הסכים יפה לפי' השמועה דרבא הכי קאמר לאו כדקס"ד דלא שני לן בין היכא דידע למאן גזליה להיכא דלא ידע דקא מוקמת כר' טרפון ולדידיה נמי קשיא לך למה לי נשבע אלא בין ר"ע בין ר"ט שניא להו מתני' דכיון דידע למאן גזליה אין הודאתו מחייבתו אע"פ שבא לצאת ידי שמים דכמ"ד ליה יהו לך בידי דמי ואינו חייב אלא בהודה ולא ידע למאן גזליה אי נמי בבאו עדים לר"ע אבל ידע למאן גזליה אע"ג דאודי פטור ולא קנסינן אלא היכא דלא הדר ממונא למריה למר בהודה ולמר אפי' בבאו עדים אבל ידע לעולם פטור שעל כרחו יהא לו בידו ועוד אפי' אם תמצא לומר דכי אתו עדים צריך לילך אחריו כדברי בעל המאור ז"ל מאי קושיא אטו משום דלא קתני כל מאי דס"ל לר"ע מוקמי' לה דלא כוותיה הא ודאי כיון דנשבע דקתני במתני' צריכה ליה למיתני דבלא נשבע לא אמרה ר"ע ליכא לאוקומא דלא כוותיה ומתני' גופה צריכה ליה למיתני ורבותא אשמועינן דכי נשבע אע"ג דהודה וא"ל יהו לך בידי צריך להוליך אחריו למדי משום דבעי כפרה וקמ"ל נמי דכי לא נשבע והודה פטור אע"ג דבעלמא חייב משום דאמר ליה יהו לך בידי ובגמ' לא אקשי' אלא נשבע למה לי ועוד לא נשבע ובאו עדים או לאו כמ"ד ליה יהו לך בידי דמי מאידך דר"ע נפקא דצריך להוליך אחריו ור"ש ז"ל כך כתב וגריס אלא ורב חננאל ז"ל נמי פי' דמתני' דברי הכל ואף בשאילתות דרב אחא משבחא גאון ז"ל מצינו הגירסא ופירושה כמו שכתבנו דמתני' ר"ע ואומר אני שלא חלק אדם בדבר ומקצת הנוסחאות שאין בהם אלא אין להקפיד עליהם יש לנו כיוצא בהם הרבה בתלמוד במס' פסחים פ' אלו דברים אמר רב הונא בריה דרב יהושע הכא במאי עסקינן כגון שהפרישו קודם חצות ופריך עלה ודחיה והדר גרסי' אמר רב פפא האי מני ר"א היא ושם בפסחים בפ' ואלו עוברין הכא במאי עסקי' כגון שבשלו בעצי מוקצה וראוי היה לומר בהן אלא ובפ' שנים אוחזין ואי בעית אימא כגון בשבח המגיע לכתפיס וכו' ואקשי' ומפרקי' לא קשיא אחרינא וראוי היה לומר אלא כ"ש בכאן שכיון שהביאו מודה ר"ט וכו' נמצינו צריכין לתרץ לר"ט ור"ע בענין אחד שהרי שוו במודה מפי עצמו ולפי' אמר סתם שאני מתני' דלא שייכא בפלוגתא דידהו וגירסת הגאונים ז"ל מפורשת ונאמנת יותר אבל מעולם לא העמיד אדם משנתנו כר"ט ולא כר"ע שאין צורך ומה שהעיד בעל המאור ז"ל שמצא לרבינו האי גאון ז"ל שפסק כר"ט בספר מקח וממכר בשער ל"ט קרוב הוא אצל עצמו ואין עדותו עדות ולפי שכתב רבינו הגאון ז"ל דהיכא דנשבע צריך לשלם דמי מקח לכל א' וא' אבל לא נשבע לא והביא ראיה ממה שאמרו בגמ' בשמועה זו ואי ס"ד דנשבע מה לי לקח מה לי גזל כסבור שדעתו לפסוק כר"ט דאילו לר"ע אפי' לא נשבע והטעהו בזה מה שהיה סבור שרבינו אלפסי ז"ל כר"ע אליבא דת"ק פסיק ולא היא דאנן כר"ע אליבא דר"ש בן אלעזר קי"ל דאמר לא נחלקו ר"ע בשלקח והכי פסקה רבינו אלפסי בפ' המפקיד לפיכך הוצרך רבינו הגאון ז"ל לומר שאם לקח ונשבע לא' מהם צריך לשלם דמי מקח לכל א' וא' ועל כך הביא ראיותיו המפורשות בגמ' ובספר מקח וממכר שלו מ"מ צריך אתה ליזהר בדברי הגאון ז"ל שאמר בלקח ונשבע חייב להחזיר דמי מקח בין לר"ט בין לר"ע ואינו כן לפי המסקנא אלא נשנע והודה ודאי משלם דמי מקח לכל א' מן הדין באו עדים אינו אלא לר"ע ומשום קנס וכך הם דברי הגאון באותו השער בלקח ובאו עדים ונשבע אין לא נשבע לא דקי"ל כר"ע אליבא דר"ש בן אלעזר כדברי רבינו אלפסי ז"ל ודר"ט ודאי ליתא דקי"ל ר"ע חבירו דר"ט הוה והלכה כר"ע מחבירו ועוד מדקא פסקי' התם ביבמות כר"ט באידך מתני' דקתני עלה אלמא בזו ולא באחרת: