מלחמת השם על בבא קמא לז.

ועוד ומה שפסק הרי"ף ז"ל בשליח שעשאו בעדים ובמשלחין מעות בדיוקני יותר נ"ל מ"ש רב אחא גאון ז"ל כו': אמר הכותב תמה אני על פי' זה מפני שראיתי רבים מסכימים עליו לומר דהא דאמר שמואל אין משלחין לומר שאינו יכול לכופו לבעל הדין ליתן לו ולישנא דגמ' לא דייקא הכי דאין משלחין משמע שאפי' רצה לא ישלח שאינו נפטר בכך מאונסין ועוד דא"כ ר' יוחנן היכי אמר משלחין הא שליח בעלמא הוא ולאו בעל דברים דידי ואי משום דשליח נמי בעל דברים דידיה מיקרי לפי דעתו של בעל המאור הזה ז"ל כבר הוכחנו במקומו שאינו כן ותו קשיא להך פירושא א"כ אדמיפלגי בדיוקני ליפלגו באורכתא גופיה דקי"ל דשליחא הוי אי חיישי' למיתה או לא ועוד דהא קי"ל בענין גט דלא חיישי' למיתה כלל ואפי' בחולה ובזקן שהגיע לגבורות אלא בגוסס בלחוד הוא דחיישי' וגבי ספינה המטרפת בים נמי מעמידין אותה בחזקת קיימים לכל דבר ואפי' לענין ממון וכ"ש הכא ועוד דהא אמרי' באורכתא דלא כתב בה זיל דון וזכי ואפיק לנפשך דלית בה מששא ואי כתיב בה כן אורכתא מעלייתא היא היכי דמי אי לדלא בעי היאך למיתן ליה הא אינו יכול לכופו משום חשש מיתה ואי דבעי למיתן ליה מי גרע משליח שעשאו בעדים ולא מצית למימר דאי כתב בה זיל דון ואפיק לנפשך אע"ג דמית נפיק מיניה והיינו דנהרדעי דאי הכי מאי פליג רב אשי עלייהו ואמר דשליחא שויא ולא צריך אלא ודאי כי דייקת בשמעתתא לית להו אוקימתא בהכי אלא לעולם לא חיישי' למיתה והא דא"ל רב אמי דלמא שכיב ר' אבא ה"ק ליה דלמא שכיב ר' אבא ושמע רב יוסף בר חמא דשכיב ולא יהיב לך דכיון דמת התקבלתי דידיה לאו כלום הוא ובכדי טרחת הלכך ליקני לך אגב ארעא דליכא למיחש למידי וכן דעת רבינו הגדול ז"ל דלא חיישי' למיתה דהא איהו כ' בהלכות דכי כתיב באורכתא זיל דון וזכי ואפיק לנפשך כייפינן ליה למיהביה ניהליה וכיון דקי"ל שליחא הוא אי מיית משלח ודאי איבטליה ליה אורכתיה והכי שדר רבינו עצמו ז"ל בתשובות דיליה ואייתי ראיה מהתקבלתי דר' אבא אפשר דס"ל דהתקבלתי דר' אבא אורכתא הוה וכתוב בה זיל דון וזכי ואפיק לנפשך אי נמי כיון דקי"ל באורכתא שליחא שויא כי היכי דאמרי' בדר' אבא דאי מיית בטיל שליחותא ה"נ בכל אורכתא דגמריה מיניה ולחזרה נמי לא חיישי' כדאמרי' בפ"ק דגיטין גבי הילך מנה לפלוני שהוא חייב באחריותו ואם בא לחזור חוזר ואפ"ה שליח יהיב ליה להיאך ולא חייש לחזרה וכיון שכן אי מיית משלח או הדר ביה ויהביה נפקד או לוה לשליח אם לא ידע דמיית או הדר ביה פטור דאנוס הוא ולביה אנסיה דאי לאו הכי נמצאת מדת הדין לוקה דאי אזל שליח והלה מבטלו מבוטל והנפקד אינו יודע ומפסיד נמצא זה מכחיש את הנפקד ולא מן הדין והדין שכתבנו נכון כדי שלא יהא כל א' וא' נוטל מעותיו של חבירו במדינת הים ושוב לא ירצה ליתנם לשלוחו ונמצא מעכבם לעצמו והתקנה שאמר ז"ל שאם יש ב"ד באותו מקום עושה ב"ד שליח כמו שעושה בגזלן ונגזל ולית ליה לנפקד או ללוה לאישתמוטי אינה תקנה ששליח ב"ד שעשאה גזלן מפני תקנת השבים הוא דהוי שליח דתקינו להו רבנן שאם ירצה גזלן ליתן לשליח ב"ד לא יהא צריך לילך אחריו למדי דנגזל נמי ניחא ליה להוציא גזילה מתחת ידו של גזלן כדאמרי' בגיטין פ"ק בהולך מנה לפלוני שאני חייב לו שאם בא לחזור אינו חוזר בשהוחזק כפרן ולעולם אם לא רצה אין כופין אותו בכך דהא לאו בעל דברים דידיה הוא ושליח ב"ד שעשאו נגזל נמי ודאי אם מת הוא אבטילא ליה שליחותא לגמרי דב"ד גופיהו ושליחא דידהו מכח מאן קא אתו מכח נגזל איתיה לדידיה איתנהו לכולהו ליתיה לדידיה ליתנהו לכולהו כדאמרי' בגיטין וא"כ אם יש לחוש למיתה היאך יכול לכופו ללוה או לנפקד ליתן לו כלום והרי אם מת לא יועיל לו שכבר בעל שליחותו וכי ב"ד עושין שליח שלא מדעת גזלן ושלא מדעת הנגזל אלא ודאי אין חוששין שמא מת ואם יש לחוש אין תקנה בשליח ב"ד לכופו לנפקד ועדיין יש לפרש מלתיה דשמואל דאמר אין משלחין מעות בדיוקני הוי יודע כי השליח שעשאו בעדים ואמר לו לך בשליחותי לפלוני להביא לי מעותי ידו כיד שולחו דקי"ל שלוחו של אדם כמותו אבל הדיוקני אינו ממנה אותו שליח שיהא שלוחו ויקבל מעותיו אלא שכתב לו תן לפלוני כך וכך מעות שלי וחותם דיוקנו באותו שטר והעדים מעידים שהוא דיוקנו אבל אינם מעידין על מה שכתוב בשטר ואין זה שלוחו של אותו משלח אלא כממציא לו שליח הוא מאחר שלא אמר שלח לי מעותי על יד זה שהוא שלוחי שמניתיו שליח אלא כתב לו סתם בזה אמר שמואל אין משלחין דאי הוה שליח הוה ממנה ליה בפני עדים וכתב ליה שטרא בהכי מדלא מינהו בפני עדים לאו לאוקמינהו ברשותיה בעי ומש"ה לא אחתים סהדי אשליחות וכ"ש היכא דליכא עדים כלל דאין משלחין דממציא לו שליח הוא וכך פי' רב חננאל ורב נתן בעל ספר הערוך ז"ל ועוד יש פי' יותר מחוור כי הדיוקני צורה היא לבדה וכתב עליה פלוני הוי יודע כי זו הצורה שביד פלוני זה דיוקני היא והחתים בה עדים ולא כתב בה שמניתי שליח לפלוני זה כמו שעושה בשליח שעשאו בעדים אלא שהשליח אמר לו שיתן לו מעותיו שלכך שלחו אצלו ומש"ה אמר שמואל שאין משלחין שממציא לו שליח הוא מאחר שלא כתב לו מניתי לפלוני זה שליח להביא לי מעותי אלא כתב סתם ודברי רבינו שלמה ז"ל מטין לפי' זה בנוסחא ישנה של בעל מתיבות כתוב אין משלחין מעות בדיוקני ואפי' עדים חתומים עליה ולא על אסימון ור' יוחנן אמר אם היו העדים חתומים על אסימון משלחין וגם זה סיוע לפי' הזה שכתבנו ועל א' מאלה סמך רבינו הגדול ז"ל ופסק כשמואל והא דאמרי' בגמ' אלא לשמואל מאי תקנתיה בדין הוא דלימא שליח בעדים אלא דלמא שמואל סבר לה כמאן דאמר לא הוי שליח עד דכתב ליה התקבלתי ור' אמי דא"ל כתב לך התקבלתי משום דרב ספרא לאו שליח שעשאו בעדים הוא דהא לא אמרי' בגמ' א"ל באפי סהדי וכיון שכן צריך הוה להתקבלתי והוה מצי למימר ליה דלימנייהו שליח בעדים אלא משום דטריחא ליה מלתא קאמר דלכתוב ליה התקבלתי בכתב ידו אי נמי לאפוקי נפשיה מפלוגתא והא דאמרי' בגמ' דלמא שכיב ר' אבא סיומא דמלתיה היא ולאו משום תקנתא דשמואל אייתינן לה דהתקבלתי לחודיה אית ליה תקנתא לענין שמשלחין בו מעות לשמואל כדכתיבנא לעיל וכל דברי רב חננאל ז"ל בפי' שמועות הללו נכונים ורבינו הגדול ז"ל הסכים בהם חוץ מדבר זה שכתב ואי כתב בעל המעות התקבלתי שקיל ליה שליח ומייתי ליה למי שהמעות בידו ושקיל למעות מיניה חיישי' דלמא מיית ההיא דכתב ליה התקבלתי קודם שקבל השליח המעות וכבר זכו בהם היורשין הלכך לא אפשר וכבר הוכחנו למעלה דליכא למיחש הכא למיתה ואפשר שאף הרב ז"ל כך דעתו כמו שכתבנו אלא שאמר דאי כתבינן התקבלתי ומייתי ליה למי שהמעות בידו ובעי למישקלינהו למעות מיניה לא אפשר דדלמא מיית ושמע מקבל ולא יהיב ליה כלום כדכתבינן אנן לעיל הלכך לא אפשר למעבד תקנתא לשליח דלא ניחוש למידי ומ"מ יוצא מתחת ידו של נפקד אלא כדרב פפא וכן מוכיח מתוך דבריו שלרב חננאל שהרי חלק בפירושו בין דיוקנו לשליח שעשאו בעדים כמו שכתבתי למעלה וכמו שפירשתי הענין לדעת רבינו הגדול ז"ל הנראה מתוך דבריו והרוצה לסמוך על העיקר יבא ויסמוך על שלו:

ועוד ה"ג והכי איתא בספרי ספרד אמרי גזילה אין כאן מצות השבה אין כאן כלומר שאינו מצוה להשיב מאחר שאין הגזילה בידו: אמר הכותב רב חננאל ז"ל פי' מצות השבה אין כאן שלא קיים מצות השבה שהרי לא השיב מה שגזל וכן כתב בה"ג ועיקר שהבעיא השניה חברתה תוכיח: