מלחמת השם על בבא קמא לא

וכתב עוד אבל מאי דאמר הרי"ף ז"ל שדין הבושת כדין הצער וכו' לא נ"ל כן דהא אמרי' התם נילף מבושת ופגם שאני בושת ופגם דאביה נמי שייך בהו וכו' עד הא שמעינן ליה לר' יוחנן דלא שני ליה וכו': אמר הכותב זה אינו נכון דר' יוחנן ודאי שני ליה בין שבח נעורים לשאר חבלות אלא היכא דאפחתה מכספה היינו טעמא דהוי דאביה משום דאפחתה מכסף קדושיה אי נמי מכסף שפחת שהאב זכאי בהם הלכך נזק דאביה אבל בושת דידה הוי כדאמרי' בכתובות אלא מעתה בייש בעני בן טובים דאית ליה זילותא לבני משפחה ה"נ דבעי למיתן להו ואפי' גבי אשתו דכגופו דמייא אמרי רבנן בושתה ופגמה שלה ואע"ג דקי"ל בזמן שבסתר לה שני חלקים ולו אחד ובזמן שבגלוי לו שני חלקים ולה אחד משום דכגופו דמיא וכמו שמבייש הוא עצמו דמי אבל לאב כלל כלל לית ליה ומאי דאמרי' דאביה נמי מישך שייך בגוייהו פירכא בעלמא הוא לומר אין דנין במה מצינו דבר דלא שייך ביה אבוה כלל מדבר דשייך בו ואין למדין זו מזו וכל דהו פרכינא בכה"ג אבל לאו טעמא דסמכא הוא כדמוכח בההיא שמעתא דבר"פ מציאת האשה ורש"י ז"ל פי' דאבוה שייך בהו שיכול לביישה ולמוסרה בביאת קדושין למנוול ומוכה שחין פי' לפירושו כשהיא קטנה ויש לה בושת לעולם ומשום האי טעמא זוכה האב בצער בתפוסה מפני שיכול למוסרה למנוול ויש לה צערה אע"פ שאינו זוכה בצער של חבלות דעלמא ואף בבושת של חבלות אינו זוכה כדכתיב דהא אמר בהדיא בגמ' בנזק משום דאפחתה מכספה הוא ושמעת מינה דאי לא אפחתה מכספה דידה הוי ומה שאומר דבבושת נמי אפחתה מכסף קדושיה איני יודע מהו שח שאם רק בפניה מאי אפחתה מכספה וכי לא ישאוה בני אדם בשביל שוטה זה שעשה שלא כהוגן ועוד אם כדבריו צריך הוא לשום אותה כשפחה הנמכרת בשוק אפי' רק בפניה ואנן אפי' בהכהו על ידו וצמתה וסופה לחזור אין אנו שמין אותו כעבד או ישום אותה כמה נפחתה מכסף קדושיה ואתרי טעמא אסמכא לשמעתיה הכא אמר משום דאביה שייך ביה והכא אמר משום דאפחתה מכספה והפסק הנכון בעיניו כמה הוא משובש שאמר דהיכא דאפחתה מכספה כולה דאבוה הוי ואלו דברי נביאות וכי מפני שזכה בדמי הנזק יזכה בצערא אגבו והא ברייתא קתני לעיל אחרים שחבלו בהם יתן להם ואבנות נמי קאי וקתני יתן להם והחובל דאפחתה מכספה משמע כדתנן החובל בחבירו חייב בחמשה דברים ועוד הא דמתמה בגמ' פצעה ס"ד מאי תמיהא הא איכא בושת ודאב הוי ועוד לדבריו אף הצער של אב שהרי בבושת נמי דאפחתה מכספה בכל הוא זוכה אלא ודאי דברי הבאי הם וכן הא דאמרי' בכתובות בפ' נערה שנתפתתה חבלות דידה הוי ותו מאי האי דאקשי ההיא דאמרי' שאין אדם מוריש זכות חבלות שבבתו לבנו חבלות דידה הוו ולא דאביה מאי קשיא הרי הכל של אב חוץ מן הצער הזה ומגיד לך הכתוב שאינו מורישה לבניו אבל לדברינו אלו הכל לעצמה שהרי צער ובושת לעצמה לעולם ורפוי לאו דידיה הוא ושבת נמי ליורשין הוי ולא איירי ביה קרא למאי דקא ס"ד התם לפום ההיא סוגיא מאי איכא נזק אי נזק שמבטלה ממלאכה הוא כגון שקטע ידה בדידיה נמי שקלי יורשין כדאמרי' לעיל גבי עבד ולהכי מוקי לה בשפצעה בפניה דאפחתה מכסף שפחות ואישות דהוי לאב ואינו מוריש זכות לבנו כלל הא אין עליך לדון אלא כלשון רבינו הגדול ז"ל ויש בירושלמי ובתוס' שיבוש בענין זה ודברים אשר לא כן ואל תשים לבך להם: