מלחמת השם על בבא קמא כח.

ועוד והא דפליגי רב אחא ורבינא במעשה שבת אליבא דר' יוחנן הסנדלר הוא וכו': אמר הכותב שמעתי שדעת רבינו הגדול ז"ל לומר דכיון דקי"ל הלכה כדברי המיקל ואישתכח דמעשה שבת דרבנן שמעינן מינה דליתא לדר' יוחנן הסנדלר דקי"ל בשל סופרים הלך אחר המיקל וכיון דליתא לדר' יוחנן הסנדלר על כרחין הלכה כר' יהודה דר"מ ור' יהודה הלכה כר' יהודה ואע"ג דרב מורה להו לתלמידים כר"מ משום דאיהו סבר מטין איתמר במס' עירובין ואנן קי"ל הלכה איתמר וכיון דליתיה לדר' יוחנן הסנדלר דבשל סופרים הלך אחר המיקל ממילא שמעינן דהלכה כר' יהודה ומצאתי לרב חננאל ז"ל שכתב בלשון הזה וקי"ל כל היכא דפליגי רב אחא ורבינא הלכתא כדברי המיקל הלכך מוקמינן להו למעשה שבת אסורין דרבנן וזה עדות למה שכתבתי ויש בענין ראיות אחרות ודברים מכריעין שהלכה כר' יהודה ואין אנו צריכין לכתבן בכאן:

ועוד איתמר עד זומם וכו' עד ואע"פ שהוזמו וחזרו והוזמו לא איכפת לן דאי הוזמו על הטביחה תחלה ניחא: אמר הכותב הא שטפא דכיון דבתוך כדי דבור העידו על הגניבה ועל הטביחה כשהוזמו על הטביחה תחלה נמי אתכחוש על הגניבה והכי איתא לקמן בהדיא הלכך כי הדר איתזום אגניבה הוה ליה כשהוזמו על הגניבה תחלה דהוי עדות שהוכחשה ולבסוף הוזמו:

ועוד א"ל אביי לא דאפכינהו ואזמינהו אני קבלתי פירושה בשתי כתי עדים וכו' עד וכשעיינתי בדקדוקה לא נ"ל הפי' הזה דמ"מ קשיא שהרי הרב אומר כן וכו': אמר הכותב הא לא קשיא דעד השתא לא הוה קשיא להו שהרי הרב אומר כן אלא משום דליכא סהדי אלא הני ואינהו ארשום בתר הכי הלכך למה ליה לרב למימר הכי והא לא חבל כלל אבל השתא דמוקמינן לה בשתי כתות ואפכינהו הנך בתראי כיון דידע הרב דסהדי איכא במלתא ולא עוד אלא שכבר עמד בדין ואיפכא הוה ניחא לי במה דקאמרי הני שיגמר הדין על פיהם וילך לו שהוא אינו סבור שיבאו מזימין לאלו הלכך ניחא ליה בסהדותייהו והא דאמרי' לקמן בשמעתין בשלמא רישא לא סגיא בלא ג' כתות משום דלההוא טעמא לא מוקי לה אביי בדאפכינהו עדי הזמה אלא בדאזמינהו בלחוד ואפ"ה בסיפא משלמים דמי עין לרב כגון שתבעו העבד ואמר לו הפלת שיני וסמית עיני והעמדתיך בדין ונתחייבת לי דמי עין והרב מודה אלא דאפיך מיפך ובאו אלו והעידו כדברי העבד ונמצאו זוממין משלמים דמי עין לרב ולא יותר שהרי הודה שיצא לחירות ונתחייבו לו דמי שן בב"ד אבל מעיקרא קס"ד שאין הרב מודה כלל בחבלה בהך סיפא ומש"ה מוקי לה השתא לרישא בג' כתות דלא צריך לאוקמוה בדאפכינהו וזה הטעם מספיק לזאת הקושיא החלושה ואינה כדאי להחליף פי' השמועה ועוד יש טעם אחר דמעיקרא לא קשיא לן למה הרב מודה כי כמה פעמים שאדם מודה על האמת לטובתו או מפני שהוא סבור ליפטר בכך מדמי עין אלא הכי קאמר כיון שזו הטענה אינה הטענה שהיה לו לרב לטעון למה לי למימר הכי וא"ת כך היה מעשה שטען כך כיון שאין דין הברייתא משתנה בכך לא היה לו לתנא לשנותה אבל השתא דאוקימנא בדאפכינהו ואזמינהו על כרחך כך היה מעשה שהעבד תבעו לרב והרב הודה שעמד בדין ויצא לחירות ונתחייב לו דמי שן ואילו העידו כדבריו לפיכך כשנמצאו זוממין משלמין דמי עין לעבד ואילו אין הרב אומר כן אין משלמין העדים כלום שיכולין לומר לעבד לטובתך באנו כדאמרי' התם לאוסרה על בעלה באנו וכ"ש הכא שלהנאתו של עבד באנו אע"כ אינך מוצא דין זה אלא בשהרב אומר כן ולפיכך שנה התנא מי שטען כך וכך כך דינו וזה דרך כל התלמוד ואינו צריך לפנים ועוד דניחא ליה כדכתיבנא ואילו עיין בדקדוקה כאשר אמר לא היה משנה פי' השמועה ויש בשמועה זו שגיאות בדבריו ז"ל שכתב שאם העידה זאת הכת האמצעית על הראשונה בהפוכה ובהזמה בשתי עדיות זו אחר זו כיון דאיתזמי להו אהפיכה איגלי מלתא דאהזמה פסולין הוי ואביי לטעמיה דאמר למפרע הוא נפסל וזה לשון הבאי כי מאחר שהעידו עליהן בהפיכה תחלה נמצאת עדות ראשונה מוכחשת ולבסוף מוזמת ופטורה מלשלם לרב וכיון שכן אף השניה כשנמצאת מוזמת פטורה מלשלם לראשונה שלא נתחייבה כת ראשונה בעדותה של שניה זו אפי' תימא מכאן ולהבא הוא נפסל פטורה מלשלם לראשונה. זאת ועוד אחרת קשה מזו שכתב ואם העידו בבת אחת בהפוכה ובהזמה משכחת לה כגון דאיתזום אהפיכה ולא איתזום אהזמה וכו' ומש"ה לא משלמין מציעאי לקמאי דהא לא איתזום אהזמה אבל לעבד משלמין דמי עין ואינו כן שאם לא הוזמו אהזמה יכולין לומר אמת אמרנו שהם לא היו שם ועמנו היה ולא יצא לחירות לעדותם כי שקר העידו ואין אנו חייבין לשלם כלום שלא היינו מפסידין אותו כלום שהוא עבד הוה שאין לו עדים על חירותו ואע"פ שהן מוכחשין ויצא לחירות ע"פ הראשונים או ע"פ הרב שמודה שעמד בדין מ"מ אינן משלמים כלום שעדיין אפשר שלא היו שם הראשונים כמה שהם אומרים ואגב שיטפיה לא עיין יפה וכן מה שהשיב בתשובת קושייתו אי הכי רישא נמי דאיתזם אבתרייתא ולא איתזום אקמייתא אמאי משלמין דמי עין אינה תשובה דמשכחת לה כגון שאמרו הראשונים בא' בניסן הפיל את שינו ובעשירי בו סימא את עינו ואילו הפכו ואמרו סימא את עינו בי' בניסן ואותה השן שהפיל בט"ו בו ה"ה מעשה ונמצאו זוממין אשן הרי אלו חייבים דמי עין לעבד שהרי נתקיימה עדות הראשונים בשן ועין לדברי כולם בי' בניסן היה אלא שאין קושייתו כלום דאי מוקי לה נמי בהכי כיון דסיפא בב' כיתות והוזמה הראשונה שנמצא הדין הפך אף רישא יש לך להעמידה בשתי כיתות ולכשיזומו יהיה הדין הפך ולהכי לא דחיקי נפשיה בהנך דוחקי ומוקים לברייתא כפשטא דקתני ינמצאו זוממין שעל הכל במשמע ועוד מעידין אנו באיש פלוני וכו' בבת אחת משמע והיינו טעמא נמי דלא דחינן לה בשהרב מודה בחבלה והעדים אינן מודים ועמד בדין כדכתיבנא לעיל דהתם נמי מיפך והזמה הוא דהא ליכא אלא שתי כתות והדין בהיפך וזו היא כוונתו של אביי להעמיד רישא בשתי כתות לפי' האמיתי ואינו צריך להשיב עליו בפירושו בשמועה זו כי כבר השיב הוא עצמו ז"ל על דבריו דאי בג' כתות מוקים לה אביי לרישא סיפא נמי נוקמה בג' כתות דלא נצטרך לדוחקה דמקדמי אקדומי יעמד בדין ובלישנא בתרא נמי לוקמא בהכי דומיא דרישא והתשובה שהשיב דאי כולה בג' כתות פרושי מפרש לה תנא אינה כלום דהא כל טעמי דרבה אמסקנא ליתיה אלא משום דמדרישא בג' כתות סיפא נמי בג' כתות אלמא בהכי ניחא ליה טפי ואביי מדחק דחיק לה כדמוקים לה רישא בג' כתות וסיפא בתרתי משום דלא דמיא רישא לסיפא ועוד רב' גופיה לוקמא אמסקנא בג' כתות ובמיפך והזמה ולא מצי לאוכוחי מינה כלום אלא ש"מ שלא עלה על דעת שיהו שם אלא הנך זוממין דקתני ברייתא ולא זוממי זוממין לא ברישא ולא בסיפא: