מלחמת השם על בבא קמא כז:

כתוב בספר המאור מה שכתב הרב ר' אברהם ז"ל והאריך באורכתא כמו שכתוב בפירושיו לא נ"ל וכו': אמר הכותב הרב ז"ל סתם דבריו בזה ולא פי' השמועה וחזרנו על כל צדדינו ולא מצינו [איך] שיתקיימו דבריו שאם יאמר דנהרדעי סברי דכל הרשאה הקנאה גמורה היא ומש"ה בעינא זיל דון וזכי ואפיק לנפשך וכי לא כתב ליה הכי לא קני ולא מצי לאישתעויי דינא בהדיה ורב אשי פליג ואמר דכי לא כתב ליה זכי ואפיק לנפשך אלא דאנא מורישנא לך למתבע לפלניא הכי והכי דאית לי גביה טפי עדיף דהוי שליח וכיון דלא כתב ליה זכי ואפיק לנפשך אין כאן לשון הקנאה ואם יאמר דאי לא כתב ליה הכי כי היכי דלא הויא הקנאה ה"נ לא הויא שליחות אלא כמראה מקום הוא לו הואיל ולא אמר ליה שלח לי ביד זה וכי כתב ליה הכי מפיק מיניה דהקנאה היא א"א לומר כן שהרי לא לבעל דינו הוא אומר כדי שתאמר שהוא מראה לו מקום אלא לזה הוא מרשה לתבוע ממונו ולהוציאו מידו ועוד שהרי כתב לו מפורש שהרשיתיך לתבוע לפלוני ממון שיש לי בידו וזיל דון ואפיק מיניה בעל כרחיה הלכך לאו מראה מקום הוא לו ועוד דהא מפרשינן בגמ' טעמא משום דאמר ליה לאו בעל דברים דידי את ואי מראה מקום הוא לו לא הוה ליה למימר הכי דהא אי נמי יהבינה ניהליה מחייב באחריותן לאו בעל דברים דידיה ולאו דחבריה הוא כלל ואין לו עסק בעסק זה ואי ס"ד לשון שליחות מהני ליה וכי בשופטאני עסקינן דליכתבי אפיק לנפשך לעיולי נפשייכו בספיקא דאי תפס ועוד דעל כרחך נהרדעי סבירא להו דשליחא הוי ויש בלשון ההרשאות לשון שליחות ואפ"ה מצי למימר ליה לאו בעל דברים דידי את דהא אמרי' בלישנא בתרא דכתבינן אורכתא אמטלטלי דלא כפריה ובודאי במטלטלי דגניבה או בגזילה קאמרינן דאי דפקדון היכי אמרי בלישנא קמא שאינו יכול להקדיש והרי אמרו הקדישו בעלים בבית שומר מוקדש וה"נ אמרי' בפרק המוכר את הספינה גבי ההוא גברא דאייתי קרי לפומבדיתא וכו' ואקדשינהו דאי לא קייצי דמייהו קדישו ברשות אחרים משום דהוו להו כפקדון וכתיבא ותנינא דכתיב אם ימצא הגנב ישלם שנים ותנינא למי הוא משלם לבעל הפקדון ואם אינו יכול להקדיש קרי כאן וגנב מבית האיש ולא מבית הנפקד כדאמרן לעיל אלא ודאי בפקדון יכול להקדיש דקי"ל פקדון ברשותא דמריה מחית אלא ע"כ במטלטלי דגזילה או דגניבה קאמרינן ומש"ה לא קשיא להו מתני' דבפ' שבועת העדות דאיכא לאוקומא בפקדון וכי אמרי' אין כותבין בגניבה וגזילה קאמרינן ודומיא דלישנא קמא אמרי בלישנא בתרא דכתבו היכא דלא כפריה וכיון שכן נמצינו למדין דשליח הוא דאי לאו שליחא הוא דשויא היכי קני הרי אינו יכול להקנות כלל כשם שאינו יכול להקדיש כדר' יוחנן ונהרדעי ודאי לא פליגי אדר' יוחנן כדבעי למימר קמן והיכי משתעי דינא בהדיה לימא ליה לאו בעל דברים דידי את תדע דהא מפרשינן טעמיה דכפריה משום דמיחזי כשיקרא ואמאי נימא דכיון דכפריה לאו ברשותו קאי ואפי' היה יכול להוציאו בדיינין הקדישו אינו קדוש אלא ש"מ לנהרדעי נמי שליחא שויא ועוד דאי ס"ד שלית נמי יכול לכופו לדון עמו אורכתא למה לי בשליח שעשאו בעדים סגיא ואי אמרת כי היכי דלא ליצטרך להביא עדיו עמו אפשר דכתבי ליה שטרא וההיא דאמרי' בפ' יש בכור לנחלה אמר שמואל בבא בהרשאה והא אמרי נהרדעי וכו' לימא ליה בשעשאו שליח וכן ההיא דאמרי' בפ' שבועת העדות טעמא דאיש פלוני כהן איש פלוני לוי הא מנה לפלוני ביד פלוני חייבין והא דקתני סיפא עד שישמעו מפי התובע ומפרקינן אמר שמואל בבא בהרשאה ואקשינן והא אמרי נהרדעי וכו' ואי ס"ד בשליח יכול לכופו לימא ליה הא בדשויי שליח עסקינן ותו לא קשיא דנהרדעי ואי אמרת דאשליח לא מחייבי עדים אמאי לא כיון דיכול לכופו ללוה לדון עמו ועוד דהא באורכתא גופה אמר רב אשי שליחא שויא ואפ"ה מחייבי עדים אשבועה שמשביע אותם ואי אמרת דלא מחייב אשליח קשיא מתני' לרב אשי ובר מן דין ההוא מתני' הויא תיובתיה דודאי לא מחייבין אשליח דתנן בהדיא התם אמר לעבדו וכו' אינן חייבין עד שישמעו מפי התובע אלמא לא מחייב אשליח ולדבריו קשיא ההיא אדרב אשי דאמר שליח שוייה ואי אמרת מוקים לה כגון שהקנה לו הקנאה גמורה לאו מלתא היא דמנה לפלוני בידך בעינן ואי הכי מנה לי בידך הוא והיינו טעמא דאוקימנא בבא בהרשאה ולא בבא במתנה וש"מ דנהרדעי גופייהו שליחא שוייה ומקבל מתנה נמי הוא ואתרי רכשי רכיב כדבעינן למכתב קמן וכי אמרי' בעלמא מאי תקנתא ליכתבו הרשאה להדדי בפ' מי שהיה נשוי ואמרי' הוכרו ולבסוף נתערבו כותבין הרשאה לימא עושין שליח ותו לישנא דאורכתא דאמרי' בכולי תלמודא הויא תיובתיה ז"ל דהוה לו למימר שליחות ומאי לשון אורכתא אלא ש"מ דשליח לא יכול לאישתעויי דינא בהדיה אליבא דנהרדעי וה"ה לרב אשי דליכא פלוגתא בינייהו בגמ' ואולי יאמר דנהרדעי סברי שליח לאו בעל דברים דידיה הוא אא"כ כתב לו לשון הקנאה ואתא רב אשי למימר דכיון דכתב ליה כל דמתענית מדינא עלי הדר אע"ג דכתב ליה זיל דון וזכי ואפיק לנפשך שליחא שוייה ולאו הקנאה הוא ואפ"ה מפיק מיניה הלכך כל שליח נמי יכול לאישתעויי דינא בהדיה ולא מצי למימר לאו בעל דברים דידי את א"כ הויא לן למימר הכי בגמ' ועוד דאי הך לישנא לשליחות משמע ומבטל לישנא דאפיק לנפשך ודאי כל היכא דכתב ליה הכי לנהרדעי לא אורכתא היא ומאי סייעתיה דרב אשי דקאמר מדכתב ליה ותו קשיא עליה הא דאמרן לעיל לרב אשי למה לי אורכתא ומתני' דשבועת העדות נמי תיובתיה כדאמרן והך שמעתא דמיא כמאן דמחו לה מאה עוכלי בעוכלא ויצאו עליה כמה עסיקין ואין לנו בה אלא מה שהסכימו עליו רבינו הגדול אלפסי ז"ל ורבינו חננאל ז"ל דודאי איתא לנהרדעי דהא אקשינן מינה בשבועות ובבכורות ולא מצינו בגמ' מי שחולק עליה ואפרש פשטה וטעמא של הלכה בכאן כדי שיהו דברי חכמים קיימים דאע"ג דשליח שעשאו בעדים שליח הוא אינו יכול לכופו לבעל דין לדון עמו לפי שאינו בעל דברים דידיה אבל באורכתא מפיק מיניה בעל כרחיה וקסברי נהרדעי בלישנא קמא דלא כתבינן ליה אמטלטלי דגניבה וגזילה וה"ה לזוזי דהלואה לפי שאין כאן בעלים להרשות בהן דכל דלא מקדיש ולית ליה הקנאה בנכסים לית ליה בגוייהו רשות דלא מיקרו בעלים להרשות כלל ולישנא בתרא לא חיישינן להכי אלא אע"ג דלא מקדשינן בעלים הוו ואית להו בגוייהו הרשאה בדלא כפריה ואמרי נהרדעי נמי דבעינן ואפיק לנפשך דלא לימא ליה דלאו בעל דברים דידי הוא בשליח ומכיון שנתנה לו במתנה ואמר לו אפיק לנפשך אע"פ שהוא מטבע או גזילה שאינו יכול להקנותה לו ואם בא לחזור חוזר מ"מ כיון שעדיין לא חזר בו בעל דברים דידיה הוא שהרי הבעלים נתנוה לו ואין הלה יכול לטעון עליו כיון שלא קנית אותה לא אתן לך שהרי הבעלים אמרו לו לתובעו ושלוחם הוא הלכך יהיב ליה ניהליה בעל כרחיה וכ"ש במטלטלי דפקדון שכיון שקנאם קנין גמור אפי' בלא שליחות בעלים יכול לדון עמו ולהוציאה מידו בעל כרחו כדאמרי' ביבמות גבי תרי נאני בר חבו דמוציאין שטר על אחרים אי לפקדון כיון דשמיה כשמיה לא מפקיד ליה מאי אמרת דלמא מסר ליה אותיות נקנות במסירה ויכול לכופו לפורעו הואיל וקנאו ומכאן תשובה לאומר שאע"פ שקנה אינו יכול לכופו לנפקד לדון עמו ולפורעו וכן במוכר שט"ח לחבירו אא"כ עשאו שליח ומכאן למדנו שטעות הוא בידו וכן בההיא שמעתא דפ' גט פשוט מוכח מלתא הכי בהדיא ומיהו אם אין אותיות נקנות במסירה אינו יכול לכופו לפורעו וכן במלוה או במטלטלי דגניבה או דגזילה שלא קנה ואם בא לחזור חוזר אינו יכול לדון עמו אא"כ יש עם ההקנאה שליחות והיינו דנהרדעי דסברי דהאי אורכתא אית בה שליחות ובעי' נמי לשון מתנה הלכך ממ"נ מפיק מיניה דהא שליח הוא ואם הלה רוצה ליתן לו ידו כיד הבעלים דשלוחו של אדם כמותו ויכול לכופו שיתן לו מחמת לשון מתנה שבה דבעל דברים דידיה הוא דהא לנפשיה אפיק ואתא אמימר ואמר הואיל והכי אי תפס לא מפקינן מיניה אע"פ שלא קנה מעיקרו ויכול הוא לחזור בו במתנתו מ"מ כיון שלא חזר בו קנה מאחר שהחזיק כאומר לחבירו שדי נתון לך שיכול לחזור בו ואם משהחזיק חזר לאו כל הימנו ואם לא תפס לא מורינן ליה הכי דשליחא הוא ורב אשי פליג אדאמימר ואמר הואיל וכתב ליה כל דמתענית מדינא עלאי שהוא לשון שליחות אפי' לדברי נהרדעי כדכתיב שא"א בלא לשון שליחות שליחא שוייה לגמרי ולא כתב לנפשך אלא כאומר לשלוחו הוציא לי מעות מיד פלוני שבמדינת הים ותשתמש בהם לנפשך ותחזירם לי בכאן והוא כקובע לו בהן שכר בשליחותו והלכך בעל דברים דידיה הוא ומגו דמשתעי דינא לההוא אגרא משתעי דינא אקרנא כדאמרי' הכא בפלגא וכדאמרי' לענין בעל בנכסי אשתו דהיכא דאית ליה פירא בארעיה לא בעי הרשאה וכל דכן הוא או שהוא כמו מתנה ע"מ להחזיר כתב לי לנפשך למתנה וכל דמתענית עלאי שלא יעכבם לעצמו ובנוסחא דרבינו שרירא ורבינו האי ז"ל איכא דאמרי שותפא שוייה למאי נפקא מינה למיתפס פלגא מאי בינייהו קני ע"מ להקנות כלומר דללישנא דאמרי שליחא הוי קני ע"מ להקנות הוא וס"ל דמהני והיינו דאמר רב אשי מדכתב ליה דמכלל אתה שומע שלשון שליחות זה צריך לכותבו בכל ההרשאות לכ"ע ואפי' לנהרדעי ואי לא כתב ליה הכי לית ביה מששא דהו"ל למימר אי כתב ליה כל דמתענית וכו' שליחא שוייה אלא ש"מ כדכתבינן ומ"מ אמטלטלי דכפריה לא כתבינן משום דמיחזי כשיקרא ואפי' הוי שליח בלחוד נמי בלא קבלת מתנה כלל אנן לא חתמינן אשטרא דמחזיא כשיקרא אטו משום דשליחותא הוא מחזקינן נפשין בשיקרי אלא ודאי אכפריה לא כתבינן שלא כדברי בעל המאור ז"ל וזהו פי' מקצת שמועה זו שניתן ליכתב בכאן והוא האמת כדברי רבינו הגדול ז"ל:

ועוד וכן מה שכתב בשמעתא דשתי שערות בב"ב וטעמא דמלתא משום דעדות שערה אחת לא הוי עדות למידי אף ההיא תירוצא לאו דסמכא הוא דהא ס"ד וכו': אמר הכותב אין זו קושיא דמעיקרא כי קס"ד דמתני' דלא כר"ע קס"ד דרבנן לא דרשי דבר ולא חצי דבר אלא דבר ואפי' חצי דבר דעל כרחך נמי הוה לן למימר הכי דרבנן לא סברי דבר ולא חצי דבר דאי לא מתני' מני אבל השתא דאמרי' דמתני' דבר ולא חצי דבר ואפי' ר"ע מודה בעינן בגמ' ולרבנן האי דבר ולא חצי דבר מאי עבדי ליה ומפרק דדרשי ליה לחצי דבר גמור כלומר שאין עושין מעשה בעדותם כלל ופירוקו של בעל המאור ז"ל אינו שא"כ אין זה טעם משום דבר ולא חצי דבר אלא שאתה אומר כיון שלא ראה זה מה שראה זה עדי שקר הן ואין לפסול עדות בכך ולא לומר שאין מצטרפין ואדרבה איפכא מסתברא דכיון דעדותן בשעה א' מצטרפין אבל כשעדותן בשתי שעות טפי איתא למימר אינן מצטרפין שזהו עדות חצאין יותר והרוצה לעמוד על העיקר יבא ויסמוך על דברי רבינו שלמה ז"ל שפי' דגבי קטנה היינו טעמא דלא מצטרפין משום דכל כתובה דכי מסהדי אקטנה מסהדי וכאומר אני קטנה ראיתיה שאין אחת מהן מעיד בגדולתה ולא בהתחלת גדלות שאף הקטנה שבקטנות אפשר שיהיה לה שערה אחת וכשאתה מעמידה על אותה חזקה שהם מעידין אכתי קטנה היא שאם לא נולד שם דבר אחר אפי' עמדה בשערה זו כל ימיה קטנה היא אבל גבי עדות חזקה כל אחת מעידה שהוא מחזיק בה כאדם המחזיק בשלו שהוא טוען ואומר אני לקחתיה ממך ואין אנו צריכין אלא שיהא אוכל אותה כאדם האוכל את שלו ואלו שמעידין אנו ראינוהו אוכל אותה כאוכל את שלו עדות שלם הוא אע"פ שאנו צריכין עדות אחרים מפני שאתה אומר שמא יצאת מרשותו ולא עמדה בחזקתו אלא אותה שנה מ"מ אם תעמידנה בחזקתה בעדות זו שלו היא נמצאת עדות זו התחלת עדות שניה שהרי העידו שראו אותה ברשותו של זה ולא יצאת מרשותו ושלו היא אם לא נולד שם דבר אחר ויצאת מרשות נמצאת עדותם ועדות שניה בדבר א' הלכך מצטרפין משא"כ בקטנה כדכתבי' והוא הטעם המפורש בגמ' במקצת הנוסחאות הני אמרי אכתי קטנה היא והני אמרי אכתי קטנה היא: