מלחמת השם על בבא קמא כ

ה"ג בנוסחי דוקאני ח"נ ורביע נזק מאי עבידתייהו פלגו נזקא נכי ריבעא בעיא לשלומי וכו': אמר הכותב והרי אמרו בגמ' דאי קדים ותבעיה לבעל ולד תחלה אינו משתלם מבעל פרה אלא ח"נ שהוא א' מארבעה בנ"ש משום דאמר ליה הואיל וגלית אדעתך דאנא שותפא אית לי דתבעתיה לבעל ולד ואשתלמת מיניה רביע ח"נ פטור אני לגמרי ואף אנו נאמר כשתבעו לבעל פרה תחלה ברביע הנזק ודחאו אצל בעל ולד ונשתלם מיניה ריביע ח"נ כשחוזר אצל בעל הפרה אומר לו כיון דתבעתיה לבעל ולד ואשתלמת מיניה גלית אדעתך דשותפא אית לי וכי מפני שמצאו בשוק ואמר לו לך אצל בעל ולד הוא מתחייב אדרבה הואיל וזה שמע לו גלי אדעתיה דשותפיה הוא הלכך אינו משתלם מבעל הפרה אלא א' מד' בנזק וכן אם תבעו לבעל פרה תחלה ונשתלם ממנו שלשה רביע ח"נ בעל ולד פטור לגמרי דא"ל גלית אדעתך דאיהו אזקך בלחודיה ולאו אנא וידעתי כי מקצת המפרשים מסכימין במה שכתב דאי קדים תבעיה לבעל פרה תחלה משתלם רביע ח"נ מבעל ולד וג' רביע ח"נ מבעל פרה וא"א לומר כן דכל חד א"ל אי אנא לאו אידך ואי אידך לאו אנא וכדאמרי' בשתבעו לבעל ולד תחלה גלית אדעתא דשותפא אית לי וכדאוקמא אביי ומי שחולק בין זה לזה אין בדבריו ממש ותמה על עצמך אטו משום דנפישי ליה בעלי דינים ריוח שאילו בממון המוטל בספק לזה עם היחיד לעולם הוא מפסיד חצי הספק כגון רביע ח"נ זה ולא מצינו שיפה כח היחיד מכח הרבים ועוד הואיל ונשתלם מבעל ולד או מבעל פרה אותו רביע ח"נ המוטל בספק היאך ישתלם מחבירו רביע ח"נ האחר כולו והלא אותו רביע מוטל בספק וחולקין שהרי אינו תובעו לאחרון אלא ברביע ח"נ וממון התביעה מוטל בספק וחולקין והיאך אמר בעל המאור ז"ל דמשלם כל פלגו נזקו הרי א"א אלא ודאי פלגא נזקא נכי ריבעא הוא דמשלם דלעולם מההוא דתבע ברישא משתלם רביע ת"נ ואידך מיפטר לגמרי והוא פסיד משום דא"ל גלית אדעתיה דאיהו מחייב לך ואע"ג דתבעיה בשמא נמי פטור ולא דמי לההיא דאמרי' בשילהי המניח כגון דניזק אומר שמא דמחייב אידך ולא מצי למימר ליה גלית אדעתא דאיהו אזקך דהתם הוא כיון דמזיק ברי ומודה לו הודאה גמורה שהוא חייב לו יהיב ליה כדאודי ליה ומ"מ בששניהם ברי הואיל וזה אומר חייב אני לך וזה אומר אינך חייב לי אוקי ממונא בחזקת מאן דתפיש ולא מזדקקינן להו והכי איתא בפ' השולח גבי נתתי שדה פלוני לפלוני והוא אומר לא נתן לי ואי קשיא לך הא השתא קס"ד דאי קדים ותבע לבעל פרה תחלה משתלם מיניה פלגו נזקיה ומאי קאמר פלגו נזקא נכי ריבעא בעי לשלומי מנא ליה דמתני' בשתבעו לולד תחלה עסקינן לאו מלתא היא דאי בדתבעו לבעל פרה תחלה הרי מבעל פרה משתלם כל פלגו נזקו והיכי קתני מתני' דהוא משתלם רביע נזק מן הולד אלא קס"ד דבתבעיה לולד תחלה עסקינן ולפיכך אמר אי תבעינהו לתרוייהו פלגו נזקא נכי ריבעא בעי לשלומי הרי נתגלה לך שהספרים שכתוב בהם פלגו נזקא נכי ריבעא בעי לשלומי הם המדוקדקים ואף לדברי בעל המאור ז"ל אינם משובשים כמו שאמר שהרי אביי אוקמא למתני' הכי בח"נ א' מארבעה בנזק ורביע נזק א' משמונה בנזק וכדתבעיה לבעל ולד תחלה וכי אקשינן מעיקרא נכי ריבעא בעי לשלומי אתבעיה לבעל ולד תחלה דקס"ד דמקשה דאי תבעי לבעל פרה תחלה כוליה ח"נ משתלם מבעל פרה ומתני' קתני מן הולד כדכתיב ועוד דאפי' ס"ל כלישנא בתרא וכפירושו של בעל המאור ז"ל שפיר קאמר נכי ריבעא בעי לשלומי משום דמתני' דקתני רביע נזק דאלמא מפסיד בעל השור מן התשלומין רביע מש"ה קאמר אי משכחת לה דמפסיד רביע כדקתני פלגו נזקא נכי ריבעא הוא דבעיא לשלומי וגירסת רבינו הגדול ג"כ נכונה היא וח"ו שאין ממציאין בידו לכתוב טעות וכך פירושה דקס"ד השתא דפרה ולד דחד והא דקתני משתלם מן הפרה ומן הולד לאו דוקא שהרי הוא יכול לומר לו ממ"נ הב לי דגבך הוא אלא דאי מאית חד פקע מאנתיה מיניה אי נמי דתבעו לבעל פרה תחלה ואמר ליה אנא פרה דידך אזקינן הב לי דהכי קס"ד השתא ומשום הכי אקשינן פלגו נזקא בעי לשלומי מן הפרה אלא כולי נזקא נכי ריבעא היכי משתלם והלא משנתנו בתם שנינו כלומר רביע נזק מן הולד למה יהא למדת דאי תבעיה לבעל פרה תחלה וא"ל שותפא אית לי ושמיע ליה היאך ולא תבעיה ברביע ח"נ ותבעיה לבעל ולד משכחת לה למתני' בהכי דמשתלם מיניה דפרה רביע נזק ומבעל ולד חצי רביע נזק והיינו לישנא בתרא דאביי אבל אי אשתלם מבעל פרה שלשה רביעי ח"נ גלי אדעתיה דדיניה גביה הוא ופטור בעל ולד לגמרי הלכך לא מתוקמא מתני' בהכי: