מלחמת השם על בבא קמא יט:

ועוד מא' לאו כופר לא דמים ופירש"י ז"ל וכו': אמר הכותב יש לי להשיב והרי שנינו שכל המשלם כמה שהזיק ה"ז משלם ע"פ עצמו והאי נמי משלם כמה שהזיק אע"פ שבמיתה אינו משלם כמה שהזיק ועוד דלא מקשינן מיתה לניזקין בכי הא דנימאי כיון דלא משלם במיתה לא משלם דמי ניזקין דהא אמרי' לדעתיה דרבה גבי בן חורין שלא בכוונה שהוא משלם דמים ואם המית אינו משלם כופר וכן בעבד שלא בכוונה משלם דמים ואם המית איט משלם קנס ואין השור נסקל הלכך אי מקשת נזקים דשלא בכוונה למיתת השור כר"ש או למיתת הבעלים כר' יהודה פטור הוא ואנן מחייבין ליה אלמא לא מקשי' בכה"ג נזקין למיתה ועוד דאמרי' בשמעתיה דליתני בברייתא האי שמשלמת שלא בכוונת דמים משא"כ בבור אלמא דמים דמי מיתה בלחוד משמע ואין בכללו נזקים כלל דנזקים איתנהו בבור והיכי ליתני משא"כ בבור. ומאי דכתב תו דר' יהודה מקיש נגיחה דנזקין לנגיחה דמיתת הבעלים וכר' יהודה קי"ל דהא מחייבין בההוא תורא דאלם ידא דינוקא ואע"פ שהוא רגל בכולה שמעתא חד דינא אית להו לרגל ושן ולניזקין דקרן שלא בכוונה כו' לאו מלתא היא כלל אטו ר"ש פטור ניזקן של שן ורגל בכוונה דמדמי ליה למיתת השור אי הכי שן ורגל דחייבה רחמנא היכי משכחת לה ומה לי אם הזיק אדם ומה לי פירות וכלים לא מצינו פטור בנזקי אדם וחייב בנזקי ממונו וכדאמרי' קולא דשן ורגל שכן פטור ברה"ר ולא אמרי' שיפטר בנזקי אדם שאין לך פטור בנזקי אדם וכולה מכילתין רהטא בהכי וליכא מאן דפליג אלא ודאי לא נחלקו ר' יהודה ור"ש אלא בנתכוין ליגח את הבהמה ונגח את האדם והזיקו שר' יהודה מחייב בדין כופר ור"ש פוטר כדין מיתה אבל לא חלקו בשן ורגל בכוונה דודאי חייב בנזקי גופו וליכא לאקשויינהו למיתת השור שאין השור מומת משום שן ורגל ואפ"ה חייבינהו רחמנא בנזקי ממונו וה"ה לנזקי גופו אבל שלא בכוונה דאפי' בקרן שחייב עליה מיתה בכוונה פטר רחמנא שלא בכוונה ממיתה לענין נזקין נמי פטר ר"ש בין בקרן בין בשן ורגל שלא בכוונה בין בנזקי גופו בין בנזקי ממונו והיכי דמי שלא בכוונה מתחכך בכותל ונפל אבל בכוונה כולן חייבין אפי' לר"ש שהרי עשה הכתוב קצת כוונה ככל כוונה בנזקין דהיינו שן ורגל בכוונה כקרן בכוונה אע"פ שזה מתכוין להזיק וזה אין כוונתו להזיק דהא מ"מ איכא כוונה בשן ורגל וחייב עליה הכתוב נזקין אבל היכא דליכא כוונה כלל בין בקרן בין בשן ורגל הוא דפטר ר"ש מקטליה דשור כדפרישית ומיהו כר' יהודה קי"ל דכל ר"ש ור' יהודה הלכה כר' יהודה:

ומה שכתב עוד ז"ל תדע דהא אמרי' תניא כוותיה דשמואל תיובתיה דרבה ואע"ג דשמואל לא איירי אלא בתולדה דשן וכו' ורבה לא איירי אלא בקרן שלא בכוונה. אף לפי דבריו טעה בזה דשמואל אכולה מתני' קאי דקתני נתכוין להרוג את הבהמה והרג את האדם וכו' דהיינו קרן שלא בכוונה ועלה אמר שמואל דחייב בכופר ופליגא דרבה בהדיא וה"נ תני לה להך ברייתא בתוס' אכולהו והיינו סיעתיה דשמואל בכולהו אבל נראים הדברים דרבה אף בשן ורגל בכוונה פטר מכופר דהא אינו חייב מיתה ורבה קרא קא דריש אין השור בסקילה אין בעלים משלמים כופר אלמא בשן ורגל בכוונה פטור מכופר כשם שפטור ממיתה דאי לא תימא הכי הא דאותביה אביי לרבה המית שורי את פלוני ה"ז משלם ע"פ עצמו מאי לאו כופר לימא ליה אין כופר בשן ורגל אלא ש"מ אפי' בשן ורגל בכוונה פטור לרבה מכופר ותו אי רבה בקרן דוקא קאמר שלא בכוונה פטור אבל בשן ורגל בכוונה אע"פ שאין השור בסקילה בעלים משלמין כופר מנא ליה לאביי דקרן בכוונה ע"פ הבעלים אינו משלם כופר דלמא לעולם משלם אע"פ שאין השור בסקילה דהא תלמוד דשן ורגל בכוונה משלם אע"פ שאין השור בסקילה ורבה גופיה אי מודה בשן ורגל בכוונה אמאי לא מודה בקרן בכוונה ע"פ הבעלים אלא ודאי כלל גדול כלל רבה לכל הנזקים שבעולם שבכל מקום שאין השור בסקילה אין בעלים משלמין כופר וכ"כ ר"ח ז"ל בפ' הפרה דמשום דקי"ל מועד שלא בכוונה משלם כופר לפיכך משלם את הכופר תם ודקא קשיא לך אי הכי קשיא ליה מתני' דהתם לא קשיא דרבה מוקים לה במועד ליפול על בני אדם בבורות כלומר בכוונתו להזיק והיינו דרב על הפי' הנכון ואע"ג דלא קתני מתני' חייב במיתה לא הוי תיובתא לרבה ואי נמי מוקים לה בתם וכופר שלם כדעולא לריה"ג וכדר"ט לא קשיא לרבה דאיהו לרבנן קאמר ולאו לריה"ג שכל עצמו לא חייב ריה"ג תם בחצי כופר אלא בזמן שאין השור בסקילה שאילו בנסקל הביאהו לב"ד וישלם לך:

ועוד דכ"ע אומרים באיסורי הנאה הרי שלך לפניך באיסור הבא מאליו וכו' עד לא אמרי' הוה שחיטנא ליה דשחיטה שאני דהא ליתיה בעולם: אמר הכותב כמה הוא רחוק זה הטעם שא"כ לא פשע השומר כלל והואיל ולא פשע אפי' לא החזירו לבעליו נמי פטור ובודאי לא פטר ר' יעקב אלא כשהחזירו לבעלים אבל לא החזירו חייב כדאיתא בפ' מרובה ובפ' אלו נערות גבי גנבו גנב מבית שומר ועוד גבי תרומה ונטמאת דתנן אומר לו הרי שלך לפניך לימא ליה אילו אהדרתיה ניהליה לא הוה מטמאה ואפי' נטמאת באונס נמי מחייב שהרי גזלן חייב בו והטעם לכל זה מפורש בגמ' במס' גיטין דאקשינן למ"ד היזק שאינו ניכר שמיה היזק תנן חמץ ועבר עליו הפסח ואסיקנא ש"מ היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק הא למדת למה אומרים באיסורי הנאה הרי שלך לפניך מפני שהוא היזק שאינו ניכר ולפיכך עולה פי' שמועתנו כהוגן דרבנן סבירא להו דהאי היזק היזק ניכר הוא משום דא"ל אי אהדרתיה ניהליה הוה מעריקנא ליה ולא היו ב"ד גומרין את דינו נמצא שהתפיסה שתפסוהו ב"ד בפשיעתך היא גרמא לאסרו וה"ז כשומר שלא שמר ובא גזלן ונטלו שלא יכול לומר לו הרי שלך לפניך כל זמן שהוא ברשות גזלן ואף זה משנכנס ביד ב"ד שוב לא יצא מרשותם שהרי אסרוהו וכל מקום שהולך שם ב"ד ורשופם עליו ור' יעקב סבר גומרין דינו של שור שלא בפניו והתפיסה שתפסוהו ב"ד אינה מועלת כלום ואין השור ברשותם נמצא שהוא היזק שאינו ניכר ואומר לו הרי שלך לפניך ואפי' פשע בשמירתו כשנגח וא"צ לומר נגח באונס אבל אילו נסקל היה חייב לפי שאומר לו אילו החזרתו לי הוה שחיטנא ליה ואפי' נגח באונס שבפשיעתו בא ההיזק הוא היזק ניכר וכך פירשו רבותינו הצרפתים ז"ל והוא הנכון: