מלחמת השם על בבא קמא יג.

כתוב בספר המאור אלא אמר אביי בתרתי פליגי כדדייק ממתני' וכו' ומר דהוא ר' יהודה דמתני' ורבנן דברייתא סבר נתקל לאו פושע הוא אלא אנוס הלכך לאו נזקי אדם הוא: אמר הכותב אילו שתק מי שלא ידע בטלו המחלוקות ואם מכחו קא אזיל ה"ל אדם ואפי' באונס חייב דאדם מועד הוא לעולם בין באונס בין ברצון ואפי' היתה אבן מונחת לו בחיקו ולא הכיר בה מעולם ונפלה לענין נזקין חייב וטרח כל הטורח הזה מפני שהוקשה לו טעמו של ר' יהודה אמאי פטור והלא הוא אדם המזיק ומה שכתב עוד לר' יהודה דלאו נזקי אדם הוא אלא בור ובורו באונס פטור לפי פירושו קשיא עליה כולי פירקין קמא דאמרי' גבי אבנו סכינו ומשאו אי בהדי דקא אזלי קא מזקי היינו אש ולא דמו לבור שאין לך בור מזיק דרך הלוכו אלא בשעה שעומד ניזוק בא ונתקל ונשוף בו אלא ודאי לא סלקא שמעתין בהכי ואנן הכי קאמרינן דבשעת נפילה אפי' לר"מ האומר נתקל פושע הוא לאו היינו אדם המזיק דלאו מכחו קא אזיל שהקרקע שנתקל בה דחפתו ודמי למי שדחפו אדם ונפלה כדו והזיקה דלאו מכחו דידיה מזיק ומיהו כיון שלא היה לו ליכשל בקרקע חייב ולא דמיא לאבן מונחת לו בחיקו דהתם כיון שעמד ומפני עמידתו נפלה ה"ל כחו ואדם המזיק הוא אבל הכא כיון שנתקל על כרחו נפל מכח הקרקע שנתקל בו ולא מכחו נפלה אלא ממילא נפלה ומ"מ כיון שהוא פשע באותה תקלה שנתקל ה"ל כאשו דבעידנא דקא אזלי קא מזקי וחייב בין בנזקי אדם בין בנזקי כלים דומיא דאבנו סכינו ומשאו שהניחן בראש גגו ונפלו ברוח מצויה שהנפילה לא מכח אדם אתיא אלא מכח הרוח ועל כרחו של מניח נפלו וכיון שפשע באותה הנחה אשו הוא וחייב הכא נמי באותה נפילה אנוס הוא שהרי נתקל ועל כרחו יפול אבל באותה תקלה פשע וחייב היינו דקתני ברייתא מודים חכמים לר"מ באבנו סכינו ומשאו וכו' דמשום דר"מ מדמי לה לאבנו סכינו ומשאו ורבנן פטרי הוצרכו להודות לו באבנו סכינו ומשאו ור' יהודה דפטר סבר כיון דאנוס הוא ה"ל דומיא דנפלו ברוח שאינה מצויה דפטור בין באש בין באלו שהם תולדה דאש ולפיכך הודה ר"מ באלו ועוד אפרש בזה פי' אחר:

וכתב ומסתברא עוד לי דרב יהודה דאמרה לשמעתיה דרב ושמואל כו' דאי כאביי הא אוקמא לרישא דהוחלק אחר במים בשעת נפילה וקאמר דנזקי אדם הוא וכדפרישנא. ואינו נכון דאי הכי קשיא הא דגרסי' בפ' הגוזל אמר שמואל טבח אומן שקלקל חייב מזיק הוא פושע הוא ואמר שמואל גופיה לר"מ קאמינא דאמר איבעי ליה למירמא אנפשיה ואסיקנא הא ר"מ נשברה כדו ולא סלקו וכו' וקי"ל בנתקל פושע הוא פליגי אלמא כאביי ס"ל ובשעת נפילה פליגי ובפ' האומנין נמי מקשי' מינה בגמ' בהדיא מדקי"ל בנתקל פושע הוא פליגי אלמא מלתא פשיטא היא גבייהו דבנתקל פושע הוא פליגי וכר"ש במתני' דדיקא טפי דפלוגתייהו בשעת נפילה כדאמרי' בגמ' דאי ס"ל מתני' לאחר נפילה ומוקי לה בדלא אפקריה כדאמרי' לעיל אפי' תימא לאו פושע הוא מחייב הואיל ומתכוין לזכות בחרסיה ולא הפקיר וליכא מאן דפטר ועוד ממתני' גופא תברא דאי לאחר נפילה מוקי לה רב ובדלא אפקריה כדאמר לעיל דבדאפקריה ליכא למימר דהוחלק במים ואפקרינהו פטור לרב בין בנזקי אדם בין בנזקי כלים אדם דקרקע עולם הזיקתו כלים שלא מצינו בור שחייב בו את הכלים וכיון שכן מאי טעמיה דר' יהודה דפטר אי ס"ל דבור הוא לחייב משום בור בין מתכוין להורידה למטה מכתפו בין שאינו מתכוין דה"ל בור ברשותו דחייב משום דה"ל לכסוייה אע"ג דברשות כרה ה"נ אע"פ שאינו מתחייב על עסקי כרייה דבאונס נפל מ"מ היה לו לסלק כדאמרי' השתא לאביי במתכוין לזכות בחרסיה חייב משום דה"ל לסלוקה אע"פ שהנתקל אנוס הוא ובהא ליכא מאן דפליג דכל היכא דאית ליה בעלים היה להם לסלק הנזק אע"פ שנפל שם באונס כדמוכחא שמעתין בהדיא וכדמוכח נמי בפ' שור שנגח את הפרה ואי שור הוא ליחייב משום שור דהואיל ולא אפקריה ה"ל לסלוקה כדאמרי' גבי שור שנפרצה בלילה הא ביום חייב ואמרי' נמי בהדיא כגון שהיה לו לגדרו ולא גדרה דשורו הוא דלא טפח באפיה וחייב וא"ת דר' יהודה אלקה בחרסיה קאי ות"ק מחייב אפי' הפקירן ור' יהודה פוטר בשהפקיר ומתכוין לזכות קאמר הרי הורית דס"ל לת"ק נתקל פושע הוא ולר' יהודה נתקל אנוס הוא ובהא פליגי שאם אנוס הוא והפקיר ודאי פטור ולא חייב ר"מ מעולם כדקתני מודה ר"מ לחכמים במעלה קנקנים לגג וכו' ולר' יהודה נמי לא פטר אלא משום דקא סבר אנוס הוא כדקתני ברייתא מודים חכמים וכו' דבשלמא כי אמרי' דפליגי נמי בשעת נפילה אפשר דפליגי לאחר נפילה אפי' במפקיר ניזקין דעלמא ומאי מודה ומודים אשעת נפילה אבל בלאחר נפילה דוקא ליכא למימר מדקתני מודים ומודה כדפרישנא ואע"ג דלא אקשי' הכי לר' יוחנן משום דמירמא דידיה אדידיה עדיפא ליה ועוד שאין כן דרך הסוגיא אלא בין לרב בין לשמואל תרתי קתני ולא אפשר לאוקומה כולה לאחר נפילה ובדלא אפקריה וכולהו אית להו דוקיא דאביי דאמר תרי דיני קתני מדקתני תרתי והכי פירושא דמלתיה דאביי מדקתני תרתי שמעי' ממשנה יתירתא דבתרתי פליגי ומיהו כי קתני הוחלק אחר במים בין בשעת נפילה בין לאחר נפילה קאמר וברייתא נמי דקתני נשברה כדו ולא סלקה ונפלה גמלו ולא העמידה כל חדא וחדא בין בשעת נפילה בין לאחר נפילה כדאמרי' בגמ' וס"ל לרב דהא דקתני מתני' הוחלק אחר במיה בין בשעת נפילה בין לאחר נפילה חייב בדלא אפקרינהו דבדאפקרינהו לאחר נפילה פטור בין בנזקי אדם בין בנזקי כלים כמו שכתבתי סיפא דלקה בחרסיה נמי בין דאפקרינהו בין דלא אפקרינהו חייב ת"ק בין בשעת נפילה בין לאחר נפילה וקא מהדר ליה ר' יהודה במתכוין לזכות בהן לאחר נפילה חייב בין במים בין בחרסים משום דה"ל שורו לרב אבל אינו מתכוין לזכות בהן פטור לעולם דבשעת נפילה ליכא חיוב דלאו פושע הוא לאחר נפילה במים פטור לדברי הכל בחרסים משום דמפקיר נזקיו באונס פטור ולפיכך אמר רב הא דאמרת לאחר נפילה בדלא אפקרינהו במים חייב בין לר' יהודה בין לת"ק דוקא כליו אבל הוא עצמו פטור דקרקע עולם הזיקתו ושמואל סבר בדלא אפקרינהו נמי בורו הוא וחייב בנזקי עצמו ופטור בנזקי ממונו של ניזק ומחייב היה ר"מ בין בדאפקרינהו במים בין לא אפקרינהו ובדאפקר פליג עליה ר' יהודה משוה דה"ל אנוס וכולה כדאביי מוקים לה שמואל וליכא מאן דפליג אדאביי בעיקר אוקימתא דיליה והיינו דקאמרי' וקי"ל דבנתקל פושע הוא פליגי אלמא כ"ע מודו בפירוקיה דאביי וזה פי' נכון ומה שאמרו בגמ' הוחלק אחר במים בשעת נפילה לאו משום דליתא בלאחר נפילה אלא סיומי מסיימי ליה מלתא אי נמי מפלוגתא דרב ושמואל דמוקמי לה בדלא אפקרינהו מש"ה קאמר המחלוקת שחלקו בהוחלק אחר במים בשעת נפילה הוא שהרי לא חייב ת"ק אלא בשלא הפקירם לדעת רב ואף ר' יהודה מודה לו וי"מ דמאי שעת נפילה כדקאמרי' בשמעתין מיד שנשברה כדו ולא היה יכול לסלקה ולפיכך קראוהו שעת נפילה מפני שלא נתחייב זה אלא על פשיעת שעת נפילה ולרב ה"ל שור ולשמואל ה"ל בור ולפי פי' זה אין כאן מקום לנזקי אדם בין לר"מ בין לר' יהודה ונדחה כל מה שכתב בעל המאור ז"ל בזה וכן נדחה מכלל מה שפירשנו למעלה מה שכתב בדברי ר' יהודה במתכוין חייב דתרין פירושי אית ליה במתכוין להורידה למטה מכתפו לשעת נפילה ובמתכוין לזכות לאחר נפילה וזה אינו הגון שאין לשון מתכוין כולל שתי כוונות שאין ענין זו לזו אלא כמו שפירשתי עיקר ובר מן דין דמתכוין להורידה למטה מכתפו אינו מתחייב אלא לדברי ר"מ דאמר בנתקל איבעיא ליה למירמא אנפשיה כענין שאמרו בטבח אומן שקלקל הא לדברי ר' יהודה דפטר בנתקל ובטבח אומן אף זה ודאי פטור כדאקשי ליה אביי לרבא מכלל דמחייב ר"מ אפי' נפשרה ואי פ"ד מתכוין להורידה פושע גמור מאי כללא ר' יהודה מחייב בפושע זה ור"מ מחייב אפי' נתקל ואביי נמי מפירכא דפריך לרבה מתרץ על כרחיה דבתרתי פליגי והדר מפרש לה במתני' מדקתני תרתי ולא מתרץ לה לדרבה ובנתקל פושע הוא פליגי דר' יהודה לא מחייב אלא מתכוין להורידה ור"מ אמר אפי' נתקל ש"מ דמתכוין להורידה לר' יהודה פטור הוא ולא מחייב בשעת כלים ובלאחר נפילה הוא דאמר חייב במתכוין לזכות בחרסים בלחוד וכן דעת רבינו הגדול ז"ל בהלכותיו ורש"י ז"ל ג"כ כתב במתכוין להורידה למטה מכתפיו למ"ד נתקל לאו פושע הוא פטור אלא שהוא ז"ל מפרש במתכוין דר' יהודה תרין מילי במתכוין לשברה והזיק בשעת נפילה מתכוין לזכות בחרסים לאחר נפילה ומה שפירשתי מחוור מן הכל: