מלחמת השם על בבא קמא יב.

ועוד בעי רבה עבדו כגופו דמיא פי' קא מיבעיא ליה לרבה כגון שהעבד כפות והאדון עומד אצלו וכו': אמר הכותב לא בא לפרש אלא לסתום מאי קא מיבעיא ליה וכי מפני שרבו אצלו אם הרגו אדם אחר אינו נהרג עליו והלא אם רבו הרגו הרי הוא נהרג עליו וכיון דבעיין דרבה בכפות ודאי פטור דקם ליה בדרבה מיניהי ואי נמי בשוגג ה"ל חייבי מיתות שוגגין ודבר אחר ופטור ועוד שכתב דסיפא דמתני' דקתני עבד כפות בשאין הרב אצלו ומה צורך לכך אפי' הרב אצלו נמי ההורגו נהרג עליו הלכך פטור על הגדיש משום דקם ליה בדרבה מיניה אבל היה לו לפרשה בנזקין כגון שהעבד כפות והאדון אצלו והוזק העבד מאי מי אמרי' כגופו דמי וכי היכי דהניח לו גחלת על לבו פטור אפי' מנזקים ה"נ גבי עבדו ואע"ג דתנן סימא את עינו חייב שאני הכא דכיון דה"ל לסלקה כמאן דאיהו אזיק אנפשיה ואע"ג דאמר רבא בגדו תנינא קרע את כסותי דמשמע דהניח לו גחלת על בגדו דומיא דקרע את כסותי ה"ק ליה פשיטא לי דמבגדו לא ה"ל לסלקה דעבידי אינשי דלא איכפת להו וכי תימא כיון דלא איכפת ליה ע"מ לפטור הוא ת"ש קרע את כסותי חייב אבל על לבו אפי' לענין נזקין פטור דודאי דחפו לתוך האור או לתוך המים ויכול לעלות משם והוזק פטור וה"נ הוי לה לסלקה אפי' משום נזקים דלא עבידי אינשי דמזקי גופייהו בידים ועוד דכיון דה"ל לסלקה משום חשש מיתה אפי' הוזק ודאי פטור תדע מדאמר רבא על בגדו ונשרף חייב ואי לא תימא הכי לישמעינן הוזק חייב וכ"ש בגדו ואין זה צריך לפנים ובשורו אפי' מת איבעיא ליה ולא שייכא בעיא דשור ברישא דמתני' דקתני גדי כפות חייב דהתם בשאין האדון אצלו והשתא דפשטיה רבא דשור כממונו מתני' אפי' בשהרב אצלו וכן אפשר למצוא בעיא דרבה בדרך רחוקה בשמת וכגון דנפל גדר שלא מחמת הדליקה והיה לו לגדרו ולא גדרה דליכא קם ליה בדרבה מיניה ובשהעבד כפות והרב אצלו. ויש מי שפירשה בעבד שאין כפות ומת דפטור רוצח ממיתה וחייב בתשלומין משום דא"ל הרב מ"מ את קטלתיה אע"פ שהוא מוחל על גופו לאו כל כמיניה והיינו מתני' דעבד סמוך חייב ואף על העבד קאמר והא מיבעיא ליה לרבה כיון דרבו אצלו היה לו לרבו לסלקה ופי' הראשון הוא נכון: