מלחמת השם על בבא בתרא עד.

ועוד מתני' נפל הבית עליו ועל אשתו וכו' פי' הרי"ף ז"ל בהלכות הני נכסי וכו': אמר הכותב אין מקום למחלוקת זו שספרי הגאונים יותר נאמנים מספריו וכל היום הוא מחבב ומשבח ספרי ספרד בפני אחרים ועכשיו דוחה אותם בלא כלום ועוד שאפי' ימצא ספר שאין בו וא"ו אין פי' הגאונים ז"ל זז ממקומו ואם נמצא בוא"ו פי' בעל הספר הזה נעקר לגמרי וכ"ש שלא נמצא אלא בוא"ו וזה לא ניתן ליכתב אבל החיים יראו ויאמינו והפי' עצמו אינו כלום שמאחר ששנינו במשנתינו בחזקת יורשי אשה לא נשאר מקום ספק בדבר שאפי' כשיורשי הבעל יורשין אותם אינן נקראין יורשי אשה שלא אותה הם יורשין אלא הבעל שבאו נכסים לרשותו וחזר והורישן להם ומחמתו הן באים ולא מחמתה ועוד אם יש בלשון יורשי אשה ספק מה פי' ר' יוחנן ומה שהשיב שהוא מתברר מדברי שאר האמוראים מה אמול' זאת התשובה לשאלה הגדולה והלא במשנתינו שנינו יורשי הבעל ויורשי אשה בתרתי ואעפ"כ לא הכריעו חכמים אם יורשי אשה בניה או בני הבעל כ"ש שלא יתברר מדברי אמורא אחר ועוד שהיה לו לישאל בגמ' מאן יורשי אשה ולא בחזקת מי שמשמע לשון זה על לשון בחזקתן הסתום במשנה והרי עדה בצדה ששאלו בחזקת מי על נכסים בחזקתן שאמר ר"ע סתם וזה שלא פי' במשנה בחזקת מי לפי שבא ליתן טעם בדבר שמעמידין את הנכסים שבכתובה בחזקתם הראשונה וכן אתה מפרש בדברי ר"ע לדברי הכל אבל לבר קפרא הטעם בזה שלא הוצרך לפרש לפי שב"ש וב"ה מודים באלו שהנכסים בחזקתן ויחלוקו והראיה שאמר מדתנן ביבמות ובכתובות שומרת יבם וכו' מתה מה יעשו בכתובתה ובנכסים הנכנסין והיוצאים עמה ב"ש אומרים וכו' ואם איתא דג' מיני נכסים הם ה"ל למימר מה יעשה בכתובתה ובנכסי צ"ב ובנכסין הנכנסין והיוצאים עמה הרבה דעות נאמרו באותה משנה לפי' הגמ' שעליה במס' יבמות יש מן הראשונים שדנו בנכסי מלוג אפי' נפלו לה כשהיא תחת בעלה מתה בחזקת יורשי האב ונכסי צ"ב בחזקתן וקי"ל כדקתני בר קפרא הואיל והללו באים לירש והללו באים לירש יחלוקו לדברי ב"ה נמצאו ב"ש וב"ה שוין בדבר ואלו ואלו מודים שיחלוקו לפיכך התנא כשבא לשאול לא שאל אלא מה יעשו בכתובתה ובנכסי מלוג לפי שיש לו בהם ספק כמו שנחלקו בו ב"ש וב"ה אבל בנכסי צאן ברזל אין לו בהם ספק שבודאי יחלוקו והתם נמי סבר אביי דלא פליגי ב"ש וב"ה בכתובתה ותנא מה יעשו בכתובתה ושבקה וכשבאו ב"ה לפרש הדבר פירשו הכל ואמרו נכסים בחזקתה שהם נכסי צ"ב ואפי' למאן דפליג הכא ואמר בחזקת יורשי הבעל התם כיון שהבעל מת נתרוקנה רשות לאשה ויצאו נכסים מרשותו של בעל ולא נכנסו לרשות האשה ושניהם באים לירש וכן למ"ד הכא בחזקת יורשי אשה היינו טעמא משום שהיורשין הללו באין לירש אותה מחמת הבעל הם באים ולא מחמתה ונכסים שלא היו ובחזקת הבאים מכחה הם עומדין לפיכך הם של יורשי אשה אבל התם יבם מחמתה הוא בא לירש כדאמרי' בפ' האשה שנפלו דלא יכול למימר אח אני יורש אשתו אין אני קובר אלא אשתו הוא יורש בזכות עצמו הלכך לדברי הכל יחלוקו ולפיכך לא שנה שם מה יעשו בנכסי צ"ב לפי שאין בהם מחלוקת ולא ספק ויש סבורין שאם נפלו לה כשהיא תחתיו דבעל אף נכסי מלוג כולן בחזקת יורשי הבעל דידו עדיפא מידה וכ"ש נכסי צ"ב וכששנינו שם מה יעשו בכתובתה הכל בכלל בין מנה מאתים ותוספת בין נדוניא וכן פי' הר"ש ז"ל וכן מצינו בכל מקום נכסי צ"ב בכלל כתובה כאותה שאמרו מקום שנהגו לעשות כתובה מלוה ואיתמר התם הבו לה ארבע מאה זוזי לכתובתה דברתא ועוד אמרו אע"פ שכתובתה בבית בעלה מתה אביה יורשה וכו' ותקנו קבורתה תחת כתובתה וכאן אמרו יורשיה יורשי כתובה חייבין בקבורתה שהיא נכסי צ"ב כדמוכח בהדיא בכתובות וכשבאו ב"ה לפרש חלקום זה מזה וקראו כל א' וא' בשמו המיוחד לו ולפיכך שנינו נכסים בחזקתן כלומר הנכסים שבכתובה שהן נכסי צ"ב הנשומין בה בחזקתן הראשונה הן עומדין כשם שאם מתה בחיי בעלה אין לה כלום אף כשמתה בחיי יבם אין לה בהם אלא קבורה שלא נתנו לגבות ממש מחיים וליתן טעם לדבר לא שנו בחזקת יורשי בעל וכתובה כלומר מוהר כתובה שהיא מנה מאתים ותוספת בחזקת יורשי הבעל וזהו שלא נחלקו שם בחזקת מי וזה הפי' הוא הנכון במשנה זו בין שיהא הדין בנכסים שנפלו לה כשהיא תחתיו דבעל בחזקת יורשי האב או בחזקת יורשי הבעל ור"ש פי' דכי היכי דפליגי הכא בחזקת מי ה"נ דפליגי התם ומה ששנה כאן יורשי אשה ושם שנו יורשי האב הטעם ידוע דהכא בשקרובי הבעל באים לירש לא מחמתה הם באים לפיכך לא נקראו יורשי אשה ושם הדבר הספק מי הם יורשי של אשה זו לפיכך שנה בפירוש יורשי האב ואין צורך לכתוב זה עכשיו בטלו מכאן טענותיו של בעל המאור ז"ל ונתקיימו דברי הגאונים ז"ל ולעולם כאן וכאן ג' מיני נכסים נשנו במשנתינו וכמו שפירשום וחלקום הגאונים ולא כדברי בעל המאור ז"ל: