מלחמת השם על בבא בתרא נח

ועוד בעי רבא בבריא היאך כתב הרי"ף ז"ל לא איפשיט ולא עבדינן בה עובדא בבריא כו': אמר הכותב עד מתי הוא מגבב ומביא עלינו מחלוקתם של ראשונים כאלו לא הרגיש בו אדם אלא הוא וזו מחלוקת ישנה היא שר' חננאל ז"ל אמר דאפשיטא מדר' נתן ורבינו האי גאון ז"ל אמר דלא אפשיטא ולית לן למעבד בה עובדא והסכים בה רבינו יצחק אלפסי ז"ל ובאמת תמהני עליהם עד שנתיישבנו בדבר וראינו שיש לגרוס הא דא"ר נתן שניתם משנתכם כר' יוחנן בן ברוקא במתמיה דרך שאלה ועל כרחינו כך הוא שהרי הוצרכנו בגמ' לדקדק מאן שמעת לי דאית ליה הך סברא דר' יוחנן בן ברוקא וש"מ אפי' בבריא נמי אמר וא"ת שר' נתן בודאי אמרה דר' יוחנן בן ברוקא היא למה הוצרכו לכך הא פשיטא דר' יוחנן בן ברוקא היא כדאסהיד עלי' ר' נתן והוה ליה למימר ש"מ ר' יוחנן בן ברוקא בבריא נמי אמר ש"מ ותו לא אלא ש"מ שאין לדקדק מדברי ר' נתן כלום שאין לשון סברא אלא לשון שאלה וה"ק שניתם משנתכם לדברי ר' יוחנן בן ברוקא ואתם סבורים שבבריא נמי אמר ובין בלשון שאלה או בסברא אין עיקר דבריו של ר' נתן אלא מפני שהיה שואל או סבור דמתני' בלשון ירושה ולא אתיא כרבנן ועל כרחו היה צריך להעמידה כר' יוחנן בן ברוקא ולומר דאיהו בבריא נמי אמרה כדאמרי' בעלמא אלא מתני' אמאן תרמייה ור' נתן מטעא קא טעי הוא סבר מתני' ר' יוחנן בן ברוקא היא וכיון שכן על כרחנו אפי' בבריא אמר ודלמא לא היא אלא מתני' רבנן אבל בלשון ירושה בבריא אין לנו ועיקר פשטא וממאי דא"ר ירתון תנן ור' יוחנן בן ברוקא לא אמרה אלא בבריא מתני' מני והשתא איבטיל ההוא דיוקא דדלמא אפי' רבנן מודו משום דלשון מתנה הוא וכי הדר ביה רבי ואמר ילדות היתה בי כשאמרתי יסבון תנן שלא שנינו אלא ירתון לא פשט ליה כלום וכיון שכן איכא למימר מתני' דברי הכל דבבריא לא אמר ומדאמר ליה רב חנינא לאביי לאו פשטא היא דהא איכא למימר הכי ובדרך דלמא אתינן ליה לתרוצי מימריה דר' נתן שלדברי אביי טעה וא"ל רב חנניא שלא טעה אלא כך היתה שאלה בתרי בי דיני אתקין ור' יותנן בן ברוקא היא או דלמא בחד בי דינא אתקין ורבנן דייקו נמי דאמר אביי לאו מלתא היא דאמרי משום דאסקא בשאלתות של ר' נתן ואי רבי ור' נתן אמרוה לא הוה אביי קרי לה בשמא דנפשיה ולא הוה דחי לה בלאו מלתא היא דאמרי אלא הוה ליה למימר אי קשיא לי הא קשיא לי אלא ש"מ כדפרישית ועוד אני דן שכך פירושה של שמועה כדעת רבותינו ז"ל דאקשי ליה רב פפא לאביי מנא ליה לר' נתן דמתני' ר' יוחנן בן ברוקא היא דלמא תנאי ב"ד שאני ואמר ליה משום דקא מפיק לה בלשון ירתון כלומר בודאי שר' יוחנן בן ברוקא לא אמרה אלא לדבר שישנו בעולם אבל להכי קס"ד דר' נתן דר' יוחנן בן ברוקא היא משום דקא מפיק לה בלשון ירתון דאי אמרת בשלמא האי לישנא בעלמא מהני בשום מקום תקינו רבנן הכא כעין דאורייתא אע"פ שהוא דבר שלא בא לעולם והוא בריא אלא אי אמרת רבנן כיון דלשון ירתון לא מהני בשום מקום שאין במקום הזה אלא ירושת תורה היאך תקינו רבנן שיהנה כאן בלשון הבאי שאינו כלום ואין לו עיקר במקום בעולם אלא ודאי ר' יוחנן בן ברוקא היא ומעתה אין אנו יודעין אם אמרה בבריא ותנאי ב"ד לדבר שלא בא לעולם בלבד או שמא לא אמרה בבריא והכא משום תנאי ב"ד כי היכי דמהני לדבר שלא בא לעולם ושנו ירתון כדי שיהא במשמע שלא תטרוף מן המשועבדין לישנא דגמ' דקאמר דקא מפיק לה בלשון ירתון דיקא כדפרישית ומה שאמרו מדמסקי בגמ' ש"מ בבריא נמי אמרי' ש"מ מצאתי במקצת נוסחאות דלא משקי בסוף ש"ע ולפיהן דבר ברור הוא דלא מיפשטא להו בגמ' בעיא מדר' נתן ולשאר נוסחאות נמי דמסקי ש"מ בבריא אמר ש"מ מקמי דתיקום ליה האי מסקנא איתמר ולא סמכינן עליה דאפי' בדחויא בעלמא אשכחן בפ' הספינה דאסיקנא בש"מ כדאמרי' ומתני' היינו טעמא משום דרע רע יאמר הקונה ש"מ ולא קי"ל הכי ובפ' לולב וערבה בריש שמעתא אמרי' אינהו דידעי בקביעא דירחא לידחו ומהדרינן אין ה"נ דתני חדא וכו' אלא לאו ש"מ כאן בזמן שבהמ"ק קיים כאן בזמן שאין בהמ"ק קיים ואסיקנא ש"מ ובמסקנא אחריתי דבתר קמייתא אמרי' כיון דאנן לא דחינן אינהו נמי לא דחו ובפ' נגמר הדין אחר' ואיתמר בה דיקא נמי דקתני וש"מ ורב אשי אסקא בסמוך לה בענין אחר ורבות הבאות בתלמוד עסקנא אחר מסקנא אחרת זה נ"ל לקיים דברי עמודי עולם רבינו האי גאון ז"ל ורבינו יצחק אלפסי ז"ל ויש ללשון ראשון משתי הלשונות שכתבנו ידים מוכיחות בירושלמי בפ' נערה שנתפתתה ודבר נאה ומתקבל הוא: