מלחמת השם על בבא בתרא נז

ועוד והא דשלח רב אחא בר עויא לדברי ר' יוחנן בן ברוקא נכסי לך ואחריך וכו': אמר הכותב בחלמא מותב תיובתא דלשון מתנה ודאי מהני למקבל מתנה ובמקום שאין לו משום ירושה יש לו משום מתנה שהרי זה כמתנת שכיב מרע לפי שאינו ראוי לירש כלל וכי תעלה על דעתך שאין מתנת שכיב מרע כלום ולר' יוחנן בן ברוקא אף שנבטל את זו אלא אף מזה לזה תקנו שאע"פ שאין לו משום ירושה שלו תקנה לו לשון מתנה שבחבירו לשון ירושה נמי מהנה אם מקבל ראוי ליורשו ודרב אחא בר עויא היא דאיהו איירי במוריש לבניו וחוזר ומפסיק ירושתו מהם שכיון שבאת' ירושת תורה שנתנה לו רשות להנחיל אין לה הפסק שכשם שאין לנחלה הבאה מאיליה הפסק משעה שחלקו כך אין לנחלה הבאה מעצמו הפסק שזו וזו תורה וזו אינו דומה למשנתינו ואין בהם צד שוה כלל אבל המפרשים ז"ל הקשו מהא דתניא תנו שקל לבני בשבת וכו' דקתני ואם אמר אם מתו יירשו אחרים תחתיהן ולא אמרי' אין לה הפסק אי הכי קשיא הא דרב אחא בר עויא דקאמר שאין לשון מתנה בראוי ליורשו אלא לשון ירושה ואין לה הפסק ואינו נראה ולא נכון להפריש בין תנו שקל לבני שהזכיר לשון נתינה ובין האומר נכסי לך דקאמרי' שאין לשון מתנה אלא לשון ירושה דמשמע שאין לשון מתנה בראוי ליורשו אלא כולן לשון ירושה הן וירושה אין לה הפסק שאילו היה שום לשון מספיק להפסקה אף נכסי לך היה מפסיקה כמו שאמר נותן ואם פסלנו לשונות סתומין בכאן אע"פ שמשמעו לשון מתנה והוצרכנו שיאמר לשון מתנה מפורש ובזה הוא שיש לה הפסק אף תנו שקל לבני בשנת אינו מפורש במתנה אלא שמא תנו בירושתן קאמר דלדידהו לא מפרש מידי ולאחריני הוא דקאמר להו תנו אלא בין נכסי לך בין תנו שקל כולן לשון מתנה הם ואעפ"כ בראוי ליורשו אין להם הפסק תדע דהא אליבא דרבנן דלא מהני לשון ירושה מהני נכסי לך סתם בין לו בין לאחרים שכתב להם לשון ירושה אלמא לשון זה לשון מתנה הוא ואמרי' ללשון מתנה נתכוין כדי לקיים דבריו של מת אף לדברי ר' יוחנן בן ברוקא נמי הוה לן למימר ללשון מתנה כיון כדי שיקיים דבריו של מת וכדאמרי' התם אם מתי שתי לשונות משמע גבי גט לישנא דמהני בה קאמר אף כאן נמי לישנא דמתנה דמהני בה קאמר שהרי אמר להפסיקה ומשמע לשון זה לשון מתנה ועוד שהרי השני אין ראוי ליורשו ובלשון מתנה נתן לו ותיהוי כמתנה בסוף דמתני' דהוי כמי שכתב אף לזה לשון מתנה לפיכך אמרו שאין שום לשון מפסיקה לעולם דירושה גמורה היא הואיל ואמרה תורה הנחילו שכל מתנת שכיב מרע לראוי ליורשו ירושה קראה הכתוב והשיבו בתחלת זו השאלה דאילו אמר נכסי לבני ותנו להן שקל בשבת ואם מתו יירשו אחרים תחתיהן אין לה הפסק ואין אחרים יורשין אלא מכיון שאמר תנו להן שקל בשבת הרי לא הורישן אלא שקל בכל שבת ושבת כל ימי חייהם ואין לו הפסק אבל שאר נכסים של האחרים הם ולא של היורשין מעתה וזה הפירוק פשוט ואינו דחוק ורחוק אלא קרוב ויכריע כל מודה על האמת להודות בשבילו שאין הקושיא קושיא ודעת הגאונים ז"ל כן שאף לשון מתנה מפורש בראוי ליורשו אינו אלא לשון ירושה וטעם לדבר משום דכל מה שאדם זוכה בו בירושה אין יכול לשנותו למתנה דירושה דנפשיה יהיב ליה ולא שייך בה מתנה וירושה דהאי נמי תורה היא כיון שרוצה לזכותו לאחר מיתה דרחמנא אמרה ינחיל לכל מי שירצה ירושה דידיה דבר תורה ומתנה מן התורה לא כלום היא הלכך כל דקני מדין ירושה קני ולזה כוונו רבינו יצחק אלפסי ורבינו האי גאון ז"ל בפ' מי שמת במעשה דאיסור ורב מארי גם בחבורי גאונים אחרים תמצא כן זכר כולם לברכה ולחיי העוה"ב משכתבתי זה אחר זמן זכיתי בהלכה זו לנוסחא ראשונה של ההלכות מוגהת בכתב ידו של הקדוש זצ"ל וראיתי בגליון שכתב בלשון הזה ודוקא בדאמר נכסי לך הוא דאמרי' שאינו לשון מתנה אלא לשון ירושה אבל אם אמר בלשון מתנה מפורשת כגון שאמר ינתן כך וכך לפלוני במתנה ואחריו לפלוני אע"ג שהראשון ראוי ליורשו יש לה הפסק הלא תראה שאמר שאין לשון מתנה אלא לשון ירושה טעמא דשאין לשון מתנה הא אמר בלשון מתנה ודאי יש לה הפסק ועוד מדאקשי' לענין שני בני אדם ושתי שדות מהא דתניא האומר תנו שקל לבני בשבת עד בראוי ליורשו ור' יוחנן בן ברוקא היא ואהדרי' ואמרי' ת"ש נכסי לך וכו' מדאקשי' בהא מדשלח רב אחא בר רב עויא ולא אקשינא בהך קמייתא מדשלח רב אחא בר רב עויא אלא קאמר לה כר' יוחנן בן ברוקא שמעינן מיניה דלא א"ר יוחנן בן ברוקא שאין לה הפסק אלא בנכסי לך אבל במתנה מפורשת כגון תנו לבני שקל דהוא לשון מתנה מפורשת לא א"ר יוחנן בן ברוקא ע"כ היה כתוב בנוסחא הזו. ראתה עינו של רבינו ז"ל כל מה שאחרונים מפלפלין וחזר ומחק זה והגיה בפ' מי שמת בנוסחא הזו הא דאמר רבא מתנת שכיב מרע כירושה שוייה רבנן וכו' כמו שכתוב בנוסחי ההלכות הסכימה דעתו לומר שאפי' בלשון מתנה מפורש בראוי ליורשו לשון ירושה הוא וכן עיקר: