מלחמת השם על בבא בתרא נה.

וכתב עוד ואיכא דקשיא ליה הא דאמר בגמ' דילן איתיביה ר' יוחנן לר"ל נכסי לך ואם מת יחזרו ליורשי נותן מיבעי ליה ובתוספתא אמרו מת שני יתנו לשלישי ויש לנו להשיב כך אנו מפרשים דברי ר' יוחנן ואם איתא דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי אי אתה מוצא לעולם שיחזרו הנכסים ליורשי ראשון אלא כל זמן שהן חוזרין חוזרין ליורשי נותן וזהו כשמת שלישי בחיי השני: וגם זה אינו כלום דמ"מ ברייתא גופא קתני מת שני בחיי ראשון יחזרו נכסים ליורשי ראשון ולא קתני ינתנו לשלישי ובין כדברי האומר יחזרו ליורשי ראשון ובין כדברי האומר ליורשי נותן הדין שוה הוא בחזרה ואין חילוק ביניהן כלל הלכך מהך ברייתא שמעי' לכ"ע שאין מדלגין מן הראשון לשלישי וליכא לאוקומה בשמת אף שלישי דא"כ ה"ל למיתני מתו בחיי ראשון אבל הקושיא אינה מפני שלא אמרו יחזרו ליורשי ראשון ויורשי נותן אלא באומר אחריך שיש במשמע שאחר הראשון יקנה שני ואחר שני שלישי אבל לא אחר ראשון שלישי אבל בתוספתא דקתני אם מת מדלגין מן הראשון לשלישי בשמת שני ומצינו זה מפורש בירושלמי בפ' הכותב תני האומר תתנו כל נכסי לפלוני מת פלוני לפלוני מת הראשון יתננו לשני מת השני יתננו לשלישי מת השני בחיי ראשון מכיון שלא זכה בהם שני לא זכה בהן שלישי אמר ליה כך פירשה ר' אושעיא אבי המשנה אחריו לפלוני ואחריו לפלוני אילו אמר מת השלישי בחיי שני מכיון שלא זכה בהן השני לא זכו היורשין יאות משכחת אחריו לפלוני ואחריו לפלוני ופירושו כך פי' ר' הושעיא אבי המשנה שאין אומרים מכיון שלא זכה שני לא זכה שלישי אלא באומר אחריו אבל אילו אמר מת אין דינו כששלישי קיים אלא כך היה לו לתנא לשנות שאם מת אף השלישי בחיי שני מכיון שלא זכה שני לא זכו היורשין לא יורשי שני ולא יורשי שלישי יאות משכחת פי' יפה נמצאת למד שהיא שניה בלשון אחריו לפלוני מכאן בטלו דברי בעל המאור ז"ל גם זו תשובה על דבריו הראשונים שהוא אומר כל האומר אחריך כאומר מעכשיו דמי בין לרבי בין לרשב"ג לדברי הכל ולמה אמרו מכרו קיים משום דאחריך שאני ובלשון אם מת ששנוי בתוספתא לא שייך למימר הכי דכל היכא דאמר מהיום אם מת תנאה דמיתה בלחוד הוי בין בגיטין וקדושין בין בדיני ממונות כלומר שאם מת יקנה מעכשיו ואם לא מת בחייו לא יקנה אבל לא מעכב עלה קנין הגוף מהשתא ועכשיו אני חוזר להתיר קשרי השמועה בדברי רבינו הגדול ז"ל דכ"ע אומר אחריך לאו כאומר מעכשיו דמי ומיהו לר' יוחנן דאמר קנין פירות כקנין הגוף דמי הרי כשנתן הנותן לראשון קנין פירות כקנין הגוף דמי ונסתלק הוא לגמרי מנכסים הללו לפיכך אם אפשר לאחרונים לקנות יקנו ואם אינם קונים ישארו נכסים ברשותו של זה שמתחלה קנין הגוף יש לו בנכסים והרי הוא כאומר קנה גוף ופירות ולאחר זמן אם ישנו לשני יקנה מאותו יום ואילך וכיון שאינו באותו יום לא קנה שהאומר אחריך לא כאומר מעכשיו דמי והיינו דמקשי ר' יוחנן לריש לקיש אלא לדידך ליורשי נותן מיבעי ליה שכיון שהראשון לא קנה הגוף אע"פ שמת אחרון בחייו ולא קנה מעולם כלום לא נתרוקנה רשות לראשון שהרי לא הקנה לו הגוף ופריק דאחריך שאני דכי היכי בשני קני גוף ה"נ ראשון שהנותן סלק עצמו לגמרי הואיל ואמר נכסי לך ולא שייר לעצמו כלום אלא אמר אחריך לפלוני ואקשינן אדריש לקיש ואחריך מי שני והתניא ליורשי נותן ואילו לר' יוחנן לא קשיא דאפשר ליורשי נותן לפי שלא נתן אלא על מנת כן אע"פ שקנין פירות כקנין הגוף דמי אבל לריש לקיש דדאיק לשון אחריך לומר שיש במשמעו לשון סלוק שהנותן מסלק עצמו מן הנכסים לגמרי אמאי יחזרו ליורשי נותן ופריק תנאי היא דרבי דאמר שני מוציא משום דקסבר אחריך לא שאני ולא קנה ראשון אלא פירות ולאו כקנין הגוף דמי ולפיכך אין ממכרו כלום ואחרון מוציא מידו אע"פ שלא קנה אלא לאחר מיתת ראשון ורשב"ג סבר ראשון קנה גוף ופירות שנסתלק הנותן לגמרי דדאיק לשון אחריך ואחרון לא קנה עד לאחר מיתה לפיכך אין לשני אלא מה ששייר ראשון ואילו לר' יוחנן טעמא דרשב"ג משום דקסבר קנין פירות כקנין הגוף דמי ומכיון שקנה זה הפירות כאילו קנה הגוף וכיון שהאחרון אינו זוכה מעכשיו מה שמכר הראשון מכור והיינו דרב נחמן בר יצחק דסבר לה כר' יוחנן ורב הונא דאמר האומר אחריך כאומר מעכשיו דמי סבר בהא פליגי רבי סבר אומר אחריך כאומר מעכשיו לפיכך שני מוציא מיד הלקוחות שהרי קנה מעכשיו ואע"פ שקנין פירות כקנין הגוף דמי היינו מתני' ורב הונא גופיה [סבר] ליה כוותיה והיינו דקאמר מוחזק הוי ורשב"ג סבר אומר אחריך לאו כאומר מעכשיו דמי וראשון קנה הגוף אי מדר' יוחנן אי מדריש לקיש לפיכך מה שעשה עשוי והיינו דקאמר רבה עלה מסתברא טעמייהו דבני מערבא וכו' כלומר דלא תימא בני מערבא נמי כרבי סבירא להו דאמר השני מוציא מיד הלקוחות ואטעמא בלחוד הוא דפליג עליה דרב הונא לומר דלאו טעמיה דרבי משום דאומר אחריך כאומר מעכשיו דמי דליהוי מוחזק אלא היינו טעמיה דרבי משום דקנין פירות דראשון לאו כקנין הגוף דמי ולפום הכי ודאי הוי אלא מסתברא טעמייהו דבני מערבא דסברי לה כרשב"ג דאי קדים וזבין זביניה זביני והלכך נמי ראוי הוא בודאי ומכיון דקי"ל כמעשה דסבתא דאי קדמה וזבנה זבינה זביני לרשב"ג איגלי לן דאומר אחריך לאו כאומר מעכשיו דמי דאילו אמר מעכשיו אי קדמה וזבנה לאו זבינה זביני וזהו שכתב רבינו הגדול ז"ל ולא אמרי' פירא לחוד וגופא לחוד אלא היכא דאמר מעכשיו ובהא מודה רשב"ג דהיינו מתני' וכו' וליכא מאן דפליג לא תנא ולא אמורא כלומר דלמאי דאוקימנא טעמא דרשב"ג משום אחריך שאני וראשון קנה גוף ופירות ואחרון לא קנה מהשתא כלום לא נשאר לו מקום לומר פירא לחוד וגופא לחוד אלא היכא דאמר מעכשיו ובהא מודה רשב"ג דהיינו מתני' ואישתכח דלא סבירא לן השתא כרב נחמן בר יצחק ומכיון דקי"ל הלכתא כרשב"ג ממעשה דסבתא ממילא אידחיא להו נמי דרבי יוחנן ודרב נחמן בר יצחק דאמר טעמיה דרשב"ג משום דקנין פירות כקנין הגוף דמי וכדפרישית דאי הכי לית הלכתא כרשב"ג דהא קי"ל כריש לקיש דאמר לאו כקנין הגוף דמי אלא ודאי דחויא היא ממעשה דסבתא דאיפסיקא בה הלכתא כרשב"ג וכן נפסקה עוד הלכה כמותו בשמעתתא דאביי בפ' מי שהיה נשוי וכמו שנכתבו בכאן בהלכות וזו היא שכתב רבינו הגדול ז"ל ודקא מוקי רב נחמן בר יצחק לרבי ולרשב"ג בקנין פירות כקנין הגוף דמי פליגי לא עדיף וכו' כלומר דאדחיא דרב נחמן דסבר קנין ראשון פירות הוא ממעשה דסבתא דמפרש בה דהלכה כרשב"ג ואילו לדידיה לית הלכתא כרשב"ג דקי"ל כריש לקיש כשם שאדחיא לה דרב הונא דאמר נמי קנין ראשון דפירות הוא ושני קנה מעכשיו וסבר נמי דלית הלכתא כרשב"ג וכדפרישנא ואומר אני דרב נחמן בר יצחק לפרוכה לדרב נחמן בר רב חסדא אתא וחדא מתרתי תלת סברי נקט אליבא דר' יוחנן דאיירי בכולה שמעתין והכי נמי הוה ליה למימר אליבא דריש לקיש אי נמי עד כאן לא פליגי אלא דמר סבר קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי ומר סבר אחריך שאני אלא דלא חשש לארווחי בהו נקט חדא מינייהו דלא אתא אלא לפרוכה לדרב נחמן בר רב חסדא דאי מיפק לא נפיק ביה למאי כו' יהביה ניהליה ולא מכרעא דאיהו כר' יוחנן ס"ל כלל וכשתאמר דלר' יוחנן אמר כוותיה סבר לה כטעמא דרשב"ג כבר נפסקה הלכה כריש לקיש וכרשב"ג וזהו שאמור בהלכות וחס ליה לרבינו ז"ל לומר דרב נחמן בר יצחק ס"ל כמו שעלה על דעת תלמידו רב יהוסף הלו' ז"ל שהרי הוא כתב מפורש דהיכא דאמר מעכשיו היינו מתני' וליכא מאן דפליג והמקום ידין אותנו לזכות: