מלחמת השם על בבא בתרא מח.

כתוב בספר המאור איתמר המוכר חבית של יין לחבירו וכו' חזינא ליה לרב אלפסי ז"ל בהלכות דקא טרח לאסוקא לשמעתא דא דתיקום דשמואל כר' יוסי בר' חנינא וכו' עד דבתוך ג' ימים ליכא למימר לא איבעי לך לשהויי ודרב ושמואל מיירי בטלטול החבית ע"י כתף בלא עירוי: אמר הכותב השמיע לאזניך מה שאתה מוציא בפיך ונמצאת למד שיצאו רבים ידי חובתן ועיקר פירושו כך הוא דרב ושמואל בטלטול החבית מיירי ובו נחלקו אבל לא שנעלה אותם כדברי בעל המאור ז"ל אלא שמעתא דרב שייכא לה במתני' דתנן כל ג' ימים ודאי לפיכך סמכוה ענין לה בגמ' והיינו דאמרי' כל ג' ימים ברשות מוכר דכיון דהשתא ריחיה וטעמיה חלא בידוע שהי' מקולקלת ג' ימים קודם בדיקה מכאן ואילך ברשות לוקח דלא איבעי ליה לשהויה ושמואל אמר חמרא אכתפא דגברי שוור שאילו לא טלטלו אותו היה כדבריך דהיינו מתני' אבל מכיון שטלטלו אותה מרשות מוכר לרשות לוקח לא איבעי לשהויה כלל ואפי' לא שהה אלא כדי לשתותו אינו חייב באחריותו מכיון דלא אמר ליה למקפה אפי' אמר ליה למקפה נמי כיון שהטלטול הוא הגורם ליין שיחמיץ בדין הוא שיהא פטור לעולם כדעת בעל המאור ז"ל שכתב בסוף דבריו הלכך כיון שלא עירה אותו ולא טלטל אותו מצי אמר ליה הא חמרך והא קנקנך יקבלו הרובין את תשובתם דודאי בדאמר ליה למקפה חייב להעמיד לו יין יפה אע"פ שטלטלו כשם שהאומר יין מבושם אני מוכר לך חייב להעמיד לו עד עצרת ואע"פ שעירה אותו לקנקנים דלוקח ומנא תימרא מדאמרי' לקמן האי מאן דזבין ליה חביתא דחמרא לחנונאה וכו' דינא הוא דמקבל ליה מיניה ואמאי הא איכא כמה טלטולי אלא היינו טעמא דכיון דאדעתא דמזבנא בחנות זבין ניהליה וא"א שלא לטלטל כמה טלטולין חייב להעמיד לו יין יפה המתקיים עד שימכר שיש מקום שהיין יפה ומתקיים ואינו מתקלקל בטלטול ויש שיינן יפה אבל הוא רפה ומתקלקל בטלטול והדבר ידוע לפיכך המוכר חבית לחנוני וכ"ש לחבירו ואמר לו למקפה שהוא יודע שיטלטל אותה על כרחו מרשותו של מוכר לרשותו של לוקח וטלטולין אחרים ממקום למקום עליה דידיה רמיא לגלויי או שיעמיד לו יין חזק המתקיים שלא ישתנה בטלטול אבל היכא דלא אמר ליה למקפה יכול לומר לו כיון שדרך היינות שהן משנין טעמן בטלטול מיד אכתפא דגברי לא היה לך לעכבו והיינו נמי דוחקיה דר' יוסי בר' חנינא לאוקומה מתני' בקנקנים דלוקח ולא אוקומה בקנקנים דמוכר ודאמר ליה למקפה ואפ"ה אינו חייב באחריותה בשטלטל אותו לביתו אלא ש"מ דאי אמר ליה למקפה אפי' בשטלטלו ה"ז מקח טעות אבל בעירוי אין לך יין שהוא ידוע שלא ישתנה בו והכתוב צווח כן לפיכך אפי' אמר לו למקפה אינו חייב באחריותו שהרי לא מכר לו יין מבושם וכך הדברים משתלשלין יפה זה אחר זה מכר לו יין התם וטלטלו אינו חייב באחריותו מ"ט לא הוה ליה לשהויה אלא ימזוג וישתה מיד אמר לו למקפה חייב באחריות טלטול ואינו חייב באחריות עירוי אמר לו יין מבושם חייב אף באחריות העירוי זהו לשון ראשון שפי' בו רבינו הגדול ז"ל. ועוד אמר לשון אחר כדשמואל והעמידה בקנקנים דלוקח וה"ק על כתפם של מערין שוור ומיד הוא מחמיץ מפני העירוי שהוא קשה לו ביותר הלכך אפי' אמר לו למקפה נמי ברשות לוקח הוא ואתיא כר' יוסי כר' חנינא ולא מסתפק רבי' ז"ל בהאי כתפא דגברי אם במערים או במטלטלין ופירש את שתיהן הכריע בא' מב' הלשונות ששניהם עולין אלא שהראשון יותר מחוור ודברי רבינו הגאון הכתובין בספר המקח נראין כן וכן נמי לשון מוכר חבית של יין כשמכר חבית בידה משמע דלא קאמר המוכר יין במתני':