מלחמת השם על בבא בתרא מג.

ועוד רב ושמואל דאמרי תרוייהו כור בשלשים סאה בסלע אני מוכר לך וכו' כתב הרי"ף ז"ל בהלכותיו משכחת לה בסימטא וכו' אי נמי ברשות לוקח והוא דאיתנהו בכליו דמוכר וכו' ראשון ראשון קנה: אמר הכותב הרי כשאמרו כור בשלשים יכול לחזור בו אפי' בסאה אחרונה לא אמרו אלא מפני שכשם שהוא יכול לחזור בו מן הסאה האחרונה שלא קנאה יכול לחזור בסאה ראשונה דכור זבין ליה ולא חצי כור וכדמפורש בפ' בית כור וכיון שכן היכא שהפירות ברשות לוקח היאך יהא יכול לחזור בו והא קנה לוקח אותו כור כל מקום שהוא וכי מפני שהפירות מעורבין לא יקנה לו חצירו והיאך מכירתו תלויה במדידה והרי אמר כור אחד מן הפירות הללו אני מוכר לך ונמצא שמעכשיו מכור באותו מקום שהוא וחצירו של לוקח קונה לו וכן שנינו עשור שאני עתיד למוד נתון ליהושע ומקומו מושכר לו אלא מעתה האומר לחבירו בית כור עפר מדה בחבל אני מוכר לך וקנה בכסף בשטר ובחזקה נאמן שיהא יכול לחזור בו עד שימדוד. אבל דברי רבינו הגדול ז"ל הם עיקר דלא משכחת לה אלא כשהפירות מונחין בסימטא או בכלי דמוכר ברשות לוקח והוא מודד מכליו לכלי דלוקח דראשון ראשון קנה וקודם שתתמלא שנתו יכול לחזור בו אפי' במה שמדד כליו שיכול לחזור בו במה שנשאר דאי ברה"ר או רשות מוכר לא קנה ראשון ראשון שאין כליו קונה לו ואם הפירות כולן מונחין ברשות לוקח וליתנהו בכליו דמוכר קנה באותו כדי כור או סאה ואע"פ שלא מדד שחצירו קונה לו ואין צריך לפנים ואם קנה ברה"ר אי נמי ברשות מוכר בהגבהה שהגביה ראשון ראשון הוא הדין והוא הטעם והגירסא שבעל המאור גורס ת"ש ברשות לוקח וכו' ואע"פ שלא נתמלאת המדה גרמה לו לומר זה אבל מי שגורם אותה מפרש בשמכר לו כור בשלשים ומקצת פירות ברשותו של לוקח ומקצתן חוץ לרשותו וקתני קנה ואוקימנא כשהיו שנתות במדה ואמר לו כור בשלשים אני מוכר לך מדינר דינר לשנה שאע"פ ששאר הפירות חוץ לרשותו קנה אבל הגירסא אינה מחוורת שהמקשה למה לא הקשה מרישא דקתני בהדיא ראשון ראשון והקשה בסיפא ובכל מקום ראשון ראשון קודם וכל שכן שהיתה הקושיא יותר נכונה דבההיא בבא בדיני מדידה קא עסיק וסיפא נשנית סתם ואלמלא רישא אפשר להעמידה במוכר כל פירותיו סתם אף לדברי בעל המאור ז"ל וכ"ש דליכא מינה ראיה ולא משמעותא דבתולה מקחו במדידה היא וניחא הוה ליה לאוקומה דומיא דמתני' ולאשמועינן דיני כלים ורשויות אתא וסיפא קתני משיכה כדקתני עד שיוציאנו מרשותו ועוד היאך אפשר לאוקומה לסיפא בשנתות דהא רישא קתני ראשון ראשון קנה היינו בשנתות ועלה קתני בד"א אבל ברשות לוקח כיון שקבל עליו קנה ויש במשמע שקנה אפי' בלא מדידה של שנתות כלל וכן הוא משום דברייתא במוכר הפירות שברשות לוקח היא שנויה ולא במוכר יותר ותו דהא הך מציעא דקתני ברשות לוקח כיון שקבל מוכר קנה אוקימנא לעיל בגמ' בכליו דלוקח ואם לא קנה אלא בשנתות למה חלקן הברייתא דקתני בד"א ברה"ר וכו' אלא ודאי אין זו הגירסא נכונה אבל מי שגורס אותה כך הוא מפרשה כמו שכתבנו ונמצאו שתיהן עולות לדעת אחת גם רבינו הגדול היה יכול להעמידה ברשות לוקח ומקצתן ברשות מוכר אלא שלא הוצרך לכך דודאי בשכל הפירות ברשות אחת נאמרו הדברים בגמ' ובברייתא והוא מודד לתוך כליו של לוקח ראשון ראשון וכן מה שאמר בעל המאור ז"ל דברשות לוקח קנה בשנתות ראשון ראשון ואפי' במדת סרסור אינו כן דמדת סרסור לעולם היא בשל מוכר משתתמלא ומשנתמלאת היא של לוקח שעל מנת כן השאילן ואין זה חילוק ברשויות ולפיכך לא העמידו הברייתא למעלה במדת סרסור וזה דעת רבינו ז"ל שכתב לקמן בפיסקא דהמוכר יין ושמן מתני' במדת סרסור ומשכחת לה בסימטא א"נ ברשות לוקח דאלמא במדת סרסור ברשות לוקח לא קנה בשנתות עד שתתמלא המדה כולה וגם זה בטול הגירסא האחרת שאם ברשות לוקח בעי שנתות בין במדת לוקח בין במדת סרסור אין חילוק כלל בברייתא זו בין רשות לוקח לסימטא ולחצר של שניהם ולמה חלקן:

וכתב עוד ובין כלי של מדה ובין כלי שאינו של מדה לא שנא דמוכר ברשות לוקח ולא שנא דלוקח ברשות מוכר היינו בעיא דבעיא מיניה רב ששת מרב הונא כליו של לוקח ברשות מוכר קנה לוקח או לא קנה לוקח כלומר בתר כלי אזלינן או בתר רשות אזלינן ולא איפשיט בעיין בגמ' והוזקק לזה מפני שאמרו בגמ' הא מדכליו של מוכר ברשות לוקח קנה לוקח כליו דלוקח ברשות מוכר נמי לא קנה לוקח ולא כוון יפה דאנן מק"ו הוא דאקשי' לומר שאם תמצא לומר כליו של מוכר ברשות לוקח קנה ליקח דבתר רשות אזלינן וקני כ"ש שהוא בדין דניזיל בתר רשות שלא ליקנו כליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה שמרובה מדת שלא לקנות ממדת לקנות בכל מקום שאפי' בשבח שניהם שוה אינו קונה אבל לעולם אימא לך לא קנה עד שיהו שניהם ללוקח ואילו היה הבעיא אחת לגמרי הוה ליה למימר והא מדכליו של מוכר ברשות לוקח קנה לוקח ש"מ בתר רשות אזלינן וזה הדרך נהוג בלשון הגמ' אלא ש"מ שאפשר שאין אחת משתי מדות אילו קונה ואינן תלויות זו בזו לגמרי ובעיא גופה דכליו של לוקח ברשות מוכר איפשיטא ברוב הנוסחאות המדוקדקות ובנוסחת רבינו הגדול ז"ל וע"כ אתה אומר כן שהרי א"ר ינאי א"ר חצר של שותפין קונין בה מקח זה מזה ואוקימנא במודד לתוך קופתו מכלל אתה למד דבחצר של מוכר אפי' במודד לתוך קופתו לא קנה ותו מדאמר ר' יוחנן כליו של אדם כל מקום שיש לי רשות להניח קונה יש לו רשות להניח אין אין לו רשות להניח לא וברשות מוכר אין לו רשות להניח דומיא דרה"ר וחצר של שניהם שאל ונתן לו רשות להניח כלל ודאי קנה כדאמרי' התם דא"ל זיל קני וגדולה מזו אמרו לפי שאין אדם מקפיד על מקום קלתה ומהני מילי איפשיטא לן בעיא דרב ששת דכליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה ואפי' לאותן מקצת הנוסחאות דלא פשיט ליה רב הונא ואם ישאלך בנך א"כ היאך לא פשטו כן בגמ' אף אתה אמור לו משום דבההיא דר' ינאי ליכא למיפשט דר' אסי מוקי לה ע"ג קרקע ומדברי יוחנן נמי ליכא למיפשט דהא ר' יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו אפי' ברה"ר והוה אמינא רה"ר ממש ולית לן הא דאמר ר' אבהו כל מקום שיש לו רשות וכו' ורבי אסי נמי הכי ס"ל דכיון דאמר רבי אסי קרקע סימטא קני היאך א"ר יוחנן כליו קונה אפי' ברה"ר כלומר סימטא בלא כלי נמי הלכך ליכא למיפשט מהנך מילי ומיהו אנן מיהא דחזינן לאמוראי בתראי ולסוגיא דגמ' דאפשיטו הנהו מילי דרבי ינאי ודרבי יוחנן ממילא אפשיט לן דכליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה ומדפריקו לה רב יהודה ושמואל ור"ל ורב משרשיא ור' יוחנן למימרא דלא קני ואע"ג דלמדחי דלא תיפשט איתמר כיון דאכפול כל הנך אשלי רברבי לפרוקה דמתני' ש"מ דלא קני ובפ' הזורק מסיימי עלה דר' יוחנן תניא נמי הכי זרקו לתוך קלתה או לכל דבר שהוא בקלתה לאיתויי טסקא דאכלי ביה תמרי מגורשת והיינו כר' יוחנן דאמר אין אדם מקפיד על מקום קלתה הא בשאר כלים קפיד ולא קני ומברייתא תפשוט ובפ' איזהו נשך נמי הכי משמע דגרסי' התם מסלקין ליה מתמרי דעל בודיא ולמאן דאמר כליו של לוקח ברשות מוכר קני אלמא לדידן פשוט לן דלא קנו מדמסלקין ליה אבל היה נראה לו דכליו של מוכר ברשות לוקח לא פשיטא אלא ספק הוא אף לפי מה שפירשנו דמקנה ודאי איכא לאוכוחי מקני דכלים מוכחים לא קנה דרשות ומקנה דרשות מוכחינן לא קנה דכלי דקל וחומר הוא כדפרשי' ומיהו מלא קנה ליכא למיגמר מידי דאי נמי לא קנה רשות דלמא רשות עיקר [ודלמא כלי עיקר] דדלמא תרוייהו בעי' ותמיהני על רבינו הגדול ז"ל שכתב לא קנה סתם וכ"כ לקמן אמתני' אי נמי ברשות לוקח לומר דמדה דסרסור לאחר מלוי ברשות לוקח לא קנה והיינו כליו דמוכר ברשות לוקח ואפשר שהוא משוה כח קנייתו של כלי לקניתו של רשות וכל א' משניהם מעכב ולא קנה עד שיהו כלי ורשות שוין ללוקח כלומר שלא יהו של מוכר ולפ"ז מה שהקשו בגמ' ואי בכליו של מוכר אמאי קנה לוקח לא דבריו של מקשה אלא לדברי הכל ואפשר שהוא ספק דינו של קני ומפני כן כתב רבינו הגדול ז"ל זה ויש בעיות זה ויש בעיות בתלמוד שכתבן רבינו ז"ל כאילו נפשטו לפטור משום שאמרו המע"ה ואחת מהן בשילהי פרק הפועלים בב"מ ולענין הגט אחרת בתחלת פ' התקבל ורבות אחרות: