מלחמת השם על בבא בתרא מט.

ועוד מתני' מי שהיתה דרך הרבים עוברת בתוך שדהו וכו' והרי"ף ז"ל לא פי' כן: אמר הכותב אין זה נכון שאם כן למאן דמוקי לה לר"א בכגון שאבדה להן דרך באותו שדה מתני' אמאן תרמייה ולא עוד אלא שעל כרחך הלכה כמשנתינו שכיון שלא מצינו מחלוקת בדבר משנתינו דברי הכל היא וצא ובקש לה טעם ואם אתה מעמידה כר"א לומר שהוא דומה לאבדה להן דרך א"כ אתה אומר שהיא הלכה ועוד דבפרק המניח את הכד פירשו סתם טעמא דמתני' משום דרב יהודה ולא העמידוה כר"א ולא כדברי יחיד אחר אלמא דברי הכל היא וטעמא דמתני' ודרב יהודה שוין ועוד מאי האי דבעי' הכא ולר"א רבים במאי קנו לה הא טעמיה דר"א משום דסבר דמחילה בטעות לגבי רבים מחילה היא דהא תלמוד בלא מחילה כלל מותר לקלקלו הלכך כשם שקנה לרבנן במחילה גמורה כך קנה לר"א במחילה של טעות זו אלא הא דאמרי' וטעמא מאי הכי פירוש נהי נמי דמוקמת ליה לדר"א בבאים מחמת טענה כגון שאבדה להם דרך ה"ה לחליפי טעות דמתני' טעמא מאי וכי הכל מן הרבים להחזיק לעצמן ולברור להן ומהדרינן משום דרב יהודה דאמר מצר הסמוך לרה"ר והחזיקו בו מעצמן אסור לקלקלו שדרך הרבים להסתלק כך לצדדין וכיון דאחזוק אחזוק ואף כאן בהני דר"א ברשות ירדו ואסור לקלקלו עליהם ועוד נ"ל דהא דאמרי' כשאבדה להן דרך באותה שדה הכי נמי קאמר שאם אבדה להן בו דרך וביררו לעצמן אע"פ שנמצאת דרכן לאחר זמן מה שביררו ביררו והיינו מתני' דכשנטלה וגדר לפניהם הרי אבדה מהן דרכן ומה שביררו ביררו ורבינו הגדול ז"ל כתבה למשנתינו סתם שהיא הלכה פסוקה ומה שלא פירש דרבים שביררו דרך לעצמן בשדה שאבדה להם בו דרך מה שביררו ביררו לפי שהוא למוד ממשנתינו כמו שהקשו בגמ' וה"ר יעקב ז"ל בירר לו דרך בעצמו בפירושה של שמועה וזהו משנתינו בשאבדה להן דרך בשדהו וביררו להם אחרת ונטלה ונתן להם מן הצד מה שנתן נתן ואותו דרך שלו שביררו לעצמן לא הגיעו ואקשי' אמאי לא הגיעו כיון שהוא שלו כל כמינייהו שיבררו לעצמן כיון שהוא נותן להם דרך ומפרקינן גזירה שמא יתן להם דרך עקלתון בידוע יותר מן הראשון שאין מי שיערער עליו דקדרה דבי שותפי לא חמימא ולא קרירא ואקשינן ולימא להו שקולו מה שביררתם והבו לי מה שנתתי לכם ומפרקינן כיון שנתן נתן כר"א ואקשינן והיאך אפשר כן וכי רבים גזלנים נינהו ומהדרינן אלא שנויא דשנינן לאו שנויא הוא דר"א נאבדה לה דרך קאמר שיש להם כח לברור כדאמרן לעיל ואכתי מה שנתן אמאי נתן וקאמר אלמא אמר רבא אין הלכה כר"א ואי בשאבדה להם דרך הלכה רווחת היא שמה שביררו ביררו ומהדרינן לא מתני לה אלא אף בשלא אבדה להם דרך קאמר ומתני' אתיא כוותיה ובעי' וטעמא מאי למאן דמתני כשאבדה במשנתינו אמאי מה שנתן נתן משום דרב יהודה וכו' שזה ברשות החזיקו בו אבל אותו דרך שביררו לעצמן שלא מדעת בעה"ב לאו מצר שהחזיקו בו רבים מיקרי אלא משום שיפה כחן של רבים לברור דרך לעצמן והמוציא מידן עליו הראיה ובעי' ואותו דרך שביררו להם לר"א במה קנאוהו שיהא זה נקרא מוציא ומהדרינן בהלובה כדתניא וכו' ומודים חכמים לר"א בכיוצא בזו וכן אתה מפרש ללשון הראשון שכתבנו והוא נכון ומחוור ומ"מ למדת שמשנתינו הלכה פסוקה היא כדקי"ל בכל מקום כגון זה הלכה כסתם משנה: