מלחמת השם על בבא בתרא כ

ועוד רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו לא כתבי' מודעא אלא אמאן דלא ציית דינא וכו' אביי ורבא דאמרי תרוייהו אפי' עלי ועלך פי' דברי אביי הוא כדברי נהרדעי: אמר הכותב אין לשון הגמ' מסכים עם פירושו דאי במודעא דזביני פשיטא דלא כתבינן אמאן דציית דינא ולא ידיע לן אונסיה שא"כ אין לדבר סוף דכל דזבין איניש אי לאו דמצטריך לא הוה מזבין וילך וימסור מודעא ולמחר יבטל מקחו מאי קמ"ל רבה ורב יוסף פשיטא ואי אתו לאשמועינן דאמאן דלא ציית דינא כתבינן אע"ג דלא ידעינן דאניס ה"ל למימר הכי כותבין מודעא אמאן דלא ציית דינא ועוד רבא דאמר אפילו עלי ועלך אדרבה ה"ל למימר אפילו אמאן דלא ציית דינא לא כתבינן כלומר עד דידעי' באונסיה וכיון דידעי' באונסיה ודאי כתבינן אכולהו דהא רבה ורב יוסף לא פליגי בהכי אלא רבה ורב יוסף אתא לאשמועינן כותבין בדלא ציית ואביי ורבא סברי אין כותבין וכולהו נקטי להו לישנא דאיפכא זה דבר שאינו כלום ועוד אם דברי אביי ורבא כדברי נהרדעי היכי דייקי' בגמרא אנהרדעי מודעא דמאן וכו' אי דזביני האמר רבא לא כתבי' מודעא אזביני ושבקי' מימריה דרבא גופיה דאיתמר מקמי מילתא דנהרדעי ועדיפא נמי למיפרך דידיה אדידיה ולאו למירמי אנהרדעי משום דגברא אגברא ליכא למירמי וכ"ש הכא דפליגי בה אמוראי דמצינו למימר נהרדעי כרב הונא סבירא להו ולא כרבא וליכא קושיא אדרבא דלא פליג להו בגמרא ועוד דאי מימרא דאביי ורבא כנהרדעי הוו להו למימר בגמרא אפילו עלי ועלך דאמרי נהרדעי וכו' ואין צורך לדברים קרים הללו דבין בזביני בין בגיטא ומתנתא אמרי רבה ורב יוסף דלא כתבי' מודעא אמאן דציית ואע"ג דידעי' באונסא דזביני משום דאמרי' ליה כיון דציית לדינא זיל לבי דינא והוה ליה כמאן דיכיל לאצולי נפשיה מההוא אונסא לעולם דלאו אונסא היא כי ההיא דאמרי' התם נקיטינן אין אנפרות בבבל כיון דאיכא בידו ולא אזיל אחולי אחיל גביה אביי ורבא דאמרי תרוייהו כיון שהוא ברשותו של זה אע"פ שהיה יכול להשמט ממנו עד שיבא לב"ד כיון שאם רצה הלה לא ציית לבי דינא והרי זה מסור בידו על כרחם כתבינן מודעי' ועוד לא מסיימי אי במודעא דזביני ודידעיה באונסיה וכשמסר מודעא או בשלא מסר ואי במודעא דגיטין ומתנה דלא ידעי' לפי' לא הקשו בה מודעא דמאי וכו' ואחרים פירשוה בגיטא ומתנה בלחוד ולא ידעי' באונסיה וכן מה שפירש דברי נהרדעי בשמסר מודעא וכן דברי רבא דאמר לא כתבינן מודעא אזביני אפילו במסירה מודעא דברי הבאי הם שהרי לא שמענו לרבא דאמר כלום בענין מודעא אלא שאמר הלכתא תלוה וזבין זביניה זביניה והוא הלשון שאמר רב הונא בעצמו שבא רבא לפסוק הלכה כן וכיון שרב הונא אמרה סתם ורבא סתם ושמעי' ליה לרב הונא דאמר מודעא מבטלת מנא לן הא דאקשי' אי דזביני הא דאמר רבא לא כתבי' מודעא אזביני דאלמא אע"ג דמסר מודעא לא כלום הוא לעולם אימא לך מודעא מבטלת אשקלתא כדרב הונא שהרי רבא לא הוסיף על דברי רב הונא כלום ולא עוד אלא שרבא פוחת הוא מדברי רב הונא דאיהו אמר לעולם זביניה זביני ורבא אמר לא אמרן אלא בשדה סתם וכו' ועוד הא אמרינן בגמ' כי אמר רב הונא אי לאו מודעא מאן דחתם אאשקלתא שפיר חתם רב הונא לטעמיה ויש ללמוד מכאן שמי שאומר סתם תלוה וזבין זביניה זביני מודה בשמסר מודעא שהמודעא מבטלת שאם יש בלשון הזה סתם שאפי' מודעא לא תבטל הוה לן לאקשויי והא רב הונא הוא דאמר תלוה וזבין זביניה זביני ולפרוקי כי אמר רב הונא בשלא מסר מודעא אלא ש"מ שהכל מודים בשמסר מודעא ועוד שהרי גט מעושה בישראל בדין דכשר משום דאגב אונסיה גמר ומגרש והוה ליה כזביני ועדיף מזביני משום דמצוה לשמוע דברי חכמים וכדאתמר בשמעתין דלקמן וגלויי דעתא נמי לאו מילתא היא לבטוליה כדאתמר בגיטין ואפילו הכי כי מסר מודעא בטיל גיטא כדאמרינן בשלהי פרק האומר בערכין האי מאן דמסר מודעא אגיטא מודעיה מודעא וכו' ומינה שמעינן לזביני דכי מסר מודעא בטלי זביני וכן בדין דהא גלי אדעתיה דלא גמר ומקני וכן הסכימו כל בעלי הוראה ז"ל שמסירת המודעא מבטלת ואין כאן בית מיחוש ושמועתינו זו כך פירושה דהוינן בטעמייהו דנהרדעי דאמרי כל מודעא דלא כתב בה אנן ידעינן באונסיה דפלניא לאו מודעא הוא מודעא דמאי אי דגיטא ומתנתא אע"ג דלא ידעינן באונסיה ולא מסר מודעא נמי הויא מודעא דגלויי מילתא בעלמא היא ובמוכחא מילתא סגי כי ההיא עובדא דאתמר בסמוך ואי בזביני כי נמי כתיב בה הכי לאו מודעא היא עד דכתיב בה מסר לנו מודעא ואנן ידעין באונסיה וליכא למימר נהרדעי בשמסר מודעא איירו והיא גופה קמ"ל דבעי' ידעי' באונסיה דבזביני פשיטא שאינה מודעא ע"פ מוכר שאם כן אין לדבר סוף ומפרקי' מודה רבא בכי ההוא מעשה דפרדיסא דכתבי' אע"פ שלא מסר מודעא דכיון דמעיקרא נמי היה אומר לקוחה היא בידי היה נאמן מה הוסיף לו זה ומכירתו אבל בשאר כל האונסין שאונס בדבר אחד ומכירה בדבר אחד מאחר דמחמת האונס רצה ומכרה לשדה זו גמר ומקני הוא ואתו נהרדעי לאשמועינן שכיון שיודעין העדים שמתחלה ועד סוף נאנס באונס זה כותבין לו מודעא אע"פ שלא מסר להם כלום לפי' אם לא פירשו אלא כתבו שנאנס באונס זה כותבין לו מודעא אע"פ שלא מסר להם כלום לפי' אם לא פירשו אלא כתבו שנאנס באונס פלוני סתם חוששין ואינה כלום שמא על פי מוכר כתבו ואע"פ שלא כתבו מסר לנו מודעא חוששין שמא כך היה בהם מעשה ואין צריך לומר בשכתבו במסירת מודעא דמוכר ולא כתבו בה אנן ידעי' באונסיה שהדבר ברור שעל פי מוכר כתבו ולא עלה על דעת שיהא מוכר נאמן ע"י עצמו זה הפי' הנכון שעליו סמך רבינו הגדול ז"ל ואם יש מי שמשיב עליך מלשון מודעא אף אתה אמור לו אין לשון מודעא אלא לשון יסורין כמו שכתוב ויודע בהם את אנשי סוכות ומן הענין הזה וידע אלמנותיו לשון הריסה כמו שכפל ועריהם החריב ואחרים יש במקרא ויכול אתה לפרש מודעא כמשמעו לפי שהנאנס מודיע צערו לאחרים קראו שטר האונס מודעא בכל מקום ולא שיהא זה צריך למסור להם לעולם שהוא אנוס אלא צריך להודיע האונס או למסור שהוא אנוס בכל דבר ודבר כהלכתו: