מלחמת השם על בבא בתרא כה.

ועוד כתב הרי"ף ז"ל בהלכותיו כיון דאיתותב רבה דאית ליה מגו וסלקא ליה בתיובתא שמעי' מיניה דהאי דינא לא אמרי' ביה מיגו וכו' עד היכא שמסר לו בעדים וכו': אמר הכותב נעתרות נשיקותיו שהוא משבש דברי רבינו הגדול ז"ל בשבוש גמור שהרי רבינו אומר בפירוש דהאי דינא לא אמרי' ביה שום מגו ועוד שהוא הופך דברי אלהים חיים מה שאין ראוי לעשות כן בדברי האמוראין שבתלמוד וכ"ש בדברי הגאונים המפרשים ז"ל שא"כ לא תניח מקום ללשון ובדוחק אמרו כדברים האלו במקצת מקומות בתלמוד בלשון הברייתות שנשתבשו להם ועוד שרבינו הגדול ז"ל כתב ברמאי דפומבדיתא דלא מהימן לומר זבינתא ניהלי והתם ליכא עדים הוה כדמפורש בגמ' לא היו דברים מעולם ולא עלה על דעת שפי' לא היו דברים מעולם על אחר לומר זה שבידי לא היה מעולם שלך שהרי קודם שיאמר לו הא אית לי סהדי דחזיוה גבך אמר לא היו דברים מעולם ומי דחקו לרבינו הגדול ז"ל בצר' הזאת ולא פירשה כפשטא דבליכא עדים ולא ראה ובר מן דין שאין זה הפסק שפסק בעל המאור ז"ל נכון ולא ראוי לסמוך עליו שאם תמצא לומר לאביי בדאיכא עדים ולא ראה אינו נאמן לומר לקוחה היא בידי במגו דהחזרתיו לך כי ליכא עדים ולא ראה נמי לא יהא נאמן במיגו וא"ת שכיון שיכול לומר לא היו דברים מעולם עדיף מגו דידיה יותר ממנו דהחזרתיו לך אי מפלגי' בין מגו למגו א"כ מאי קשיא ליה לאביי עליה דרבה רביה אי הכי אפי' בעדים נמי והיכי פשיטא ליה קושיא דקאמר אי הכי הא כי היכי דלדידיה גופיה עדיף מגו דלא היו דברים מעולם ממש ממגו דהחזרתיו לך לרבה נמי עדיף מגו דלא היו דברים מעולם שבא מידך לידי ממגו דהחזרתיו לך וכן ודאי דהא רבה לא משוי ליה אומן עד שיהא אומן בכלי זה בעדים הלכך לטעמיה כל בלא עדים ראה ולא ראה שוין הם והרי הוא כשאר כל אדם ואינן בכלל האומנין וליכא לאקשויי עליה בעדים נמי אלא ודאי לא פלגינן בין מגו למגו בכולה בין לאביי בין לרבה ולמאי דקאמר צריך להחזיר לו בעדים לא מהימן היה במגו דנאנסו דצריך היה להחזיר לו בעדים וכן ליקח ממנו ולית ליה כדרב חסדא דבפ' המוכר את הבית וכן אין נאמן לומר לו פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים כדקי"ל לדידן באומר אל תפרע לי אלא בעדים ומה שאמר בעל המאור ז"ל דאיכא עדים ולא ראה וליכא עדים וראה שקולות הן לא אמר כלום דהיכא דליכא עדים וראה לאביי לא מהימן דלית ביה שום מגו מידי דהוה אדברים העשוים להשאיל ולהשכיר וראה שאינו נאמן שכל הדברים עשוים לימסר לאומן אבל לא ראה אע"פ שיש עדים למה לא יהא נאמן לומר החזרתיו ולקחתיו ממך מגו דיכול למימר החזרתיו לך והרי זה מגו שלם ודבר שדרכו לכך הא למדת שאינן שקולות וזו מכרעת למוצאי דעת אלא אדרבה איכא עדים ולא ראה וליכא עדים ולא ראה הם שקולות בלא גרומין כיון שאם אמר החזרתיו לך נאמן אבל יניח לנו בעל המאור במקומנו ולחזור לדברי רבינו הגדול ז"ל שיפה נתנבא עליו שכולם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת כפשטן הם דלא אמרו לעולם שום מגו באומן שטוען לקוחה היא בידי ואפי' ליכא עדים ולא ראה ממאי מדאמר ליה אביי לרבה אי הכי אפי' וכו' כלומר בשלמא לדידי לעולם אין אומרין מגו באומן שטוען לקוחה היא בידי אלא לדידך דאמרת ביה מגו אפי' בעדים נמי נימא ביה מגו וזו תשובה על דברי הגאונים ז"ל הראשונים שאומרים דהיכא דאיכא עדים ולא ראה לאביי אומן מהימן שא"כ היאך אמר אי הכי וכו' דהא איהו נמי אית ליה האי מגו לפיכך אמר רבינו ז"ל דרבה דאית ליה מגו אתותב ושמעינן מינה דהאי דינא לא אמרי' ביה מגו הלכך לעולם אין אומן נאמן לומר לקוחה היא בידי וזה דבר קשה אף על דברי בעל המאור ז"ל שהרי דברי רבה מתוך שיכול לומר לא היו דברים מעולם בלא ראה משמע ואביי נמי בעדים בלא ראה מקשי ליה והיכי מתמה עלה אי הכי דאלמא מגו דלא היו דברים מעולם לית ליה לאביי כלל דאי נמי שמעיה לרבו דבמסרה לו שלא בעדים אע"ג דראה מהימן כיון דאיהו מודה במקצת הוא בלא ראה לא הי"ל למימר אי הכי דמשמע דכולה מלתא לית ליה ובעדים ובשלא בעדים לדידיה שוין אלא הו"ל למימר בעדים ולא ראה נמי נימא מגו ומה שהקשה הרב רבי יוסף הלוי תלמידו ז"ל מדתניא בברייתא ראה ולדברי רבינו ז"ל למה לי ראה בלא ראה נמי אם אמר אתה מכרתו לי אתה נתתו לי במתנה לא אמר כלום יש להשיב דמש"ה קתני ראה משום דאי לא ראה לא היה זה נוטל כלום דאמר ליה אין לך בידי כלום ואע"פ שאם הודה שיש לו אבל טען לקוחה היא בידי לא היה נאמן מ"מ אם לא הודה אין התובע נוטל כלום לפיכך שנו בברייתא ראה כמו שאומר הרואה טליתו ביד אומן יטלנו וילך לו שאין האומן יכול לטעון לו כלום אבל אם לא ראה מה יטול ולאו משום טענה גופה דקתני אתה מכרתו לי נקט ראה אלא משום דאי לא ראה לא הוה מצי כלל לאשתעויי דינא בהדיה וכשאמר רבא ברמאי דפומבדיתא שפיר קאמר ליה ראה תניא הכי נמי קאמר דכי לא ראה לא מצי למטען עליה כלום למימר אפקי' ולאיתויי עליה סהדי דכלום בעולם דאלו לענין דינא הא רבא כרבה ס"ל ולדידהו אע"ג דראה כיון דליכא עדים נאמן לומר לקוחה היא בידי ומיהו לרבה קשיא מעיקרא דאמר המפקיד אצל חבירו בעדים צריך להחזיר לו בעדים אי הכי למה לי ראה כי לא ראה נמי תפיס ואע"ג שזה טוען החזרתיו לך או לא היו דברים מעולם וזו התשובה רמוזה היא בהלכות רבינו הגדול ז"ל ועוד יש תשובה דלאביי משום סיפא נקט לה לומר שביוצא מתחת ידי אחר אע"פ שראה נאמן אבל לרבא קשיא דאמר צריך להחזיר לו בעדים דאי בדאיכא עדים למה לי ברישא ראה ליתי עדים וליתפיס וכ"ש סיפא דבדאיכא עדים בדידיה ליכא לאוקומה שהרי לרבה אין לאחר חזקה ואפי' איכא עדים באומן וליכא עדים בדידיה אומן מיהת צריך הוא להחזיר לו בעדים וברייתא קתני בפני אמרת לו דבריו קיימים דאלמא אומן נמי פטור הא מ"מ סיפא אדוקיא דרישא ליכא לאוקומה ודיקא נמי כדברי רבינו ז"ל מדקאמר אביי וכי ראה מיהא תפיס מדקאמר מיהא משמע דה"ק ליה לדידי אפי' בלא ראה נמי תפיס אבל בראה אודי ליה מיהא דודאי תפיס והקושיא השניה שהקשה רבינו התלמיד ז"ל מברייתא דאוקמא אביי דליכא עדים והוא דלא ראה וקאמר דלית נגר ובר נגר דיפרוקינה אינה צריכה לא נגר ולא הולם להולמה ומתישבה מעצמה דה"ק והוא דלא ראה ואינו נאמן במגו דמצי למימר לקוח הוא בידי דלעולם לא מהימן אומן לומר כן אלא מהימן הוא על קציצת שכרו מגו דיכול למימר אין לך בידי כלום שעל שכרו נאמן במגו והטעם מפני שדרך האומנין לקוץ ואין אנו יודעין כמה קצץ לו האומן נאמן דלא עבידי אומני דמשקרי בקציצה טפי ששכר הכלים ידוע הוא כדאמרי' כבר שיימוה קמאי דקמך לפיכך לא רצו חכמים להחמיר עליו והעמידוהו על דינו שיהא נאמן במגו ולא עוד אלא שראוי להקל עליו משום כדי חייו אבל בלקוח הוא בידי לעולם אינו נאמן בשום מגו ותקנה תקנו בו דאי לאו הכי לא שבקת חיי לבעלי בתים שאין אדם עשוי להוליך עדיו עמו לאומן ועוד שאע"פ שהם יכול לטעון לקוח הוא בידי מגו דהחזרתיו לך ושניהם רוצין בתקנה זו שאם אין אתה אומר כן אף בעלי בתים לא יהו מצוין כל כך אצל האומנין לפיכך אף לאומנין יש להם תקנה בכך וע"פ שכשהם לוקחין צריכין ליקח בעדים או בשטר ולפ"ז משנתנו מילי מילי קתני האומנים אין להם חזקה לעולם והאפוטרופין והאריסין ולמאן דתני וכשותפין יש להם חזקה בשלא ראה אלא לפי שהיא שנויה בחזקת הבתים דלעולם הוא ראה ערבין זה בזה ולא חש לחלק ביניהם בדין העבדים ובגמ' הוא שפירשו דינו בלא ראה בין בחזקת שלש כגון עבדים בין בחזקת מטלטלין מיד ומסקנא בכולן אין להם חזקה כדפרשי' זהו דעת רבינו הגדול ז"ל והנוטה מזה תועה מדרך השכל גם רבינו שבצרפת כתבו כן בשם ר"ת ז"ל והוא האמת: