מקדש מלך על ספר הזהר ג:עט

דההיא חיה עילאה על כולא ר' יצחק ס"ל כפי' קמא דלעיל שפי' ההוא רבייא ע"ה: סמכוני מהו וכו'. ז"ל מורינו זצו"קל דע כי היודע לייחד יחודים משפיע שפע רב אל המ' שהיא כמעט נופלת בגלות וע"י יחודים סומך אותה ומעמידה לפי שמושך לה שפע מהבינה בסוד סומך ה' לכל הנופלים וס"מך היא הבינה וז"ש הה"ד סומך ה' וכו'. ובג"כ כ"י דנפלה וכו' ומאן דידע ליחדא שמא קדישא וכו': אשישות אלין אבהן חסד וגבורה. ובח"י דף נ"ג אשישות ב' אשות אש לבנה ואש שחורה חסד וגבורה כמ"ש בפ' שמיני אשישות אינון אבהן:

אבל רזא דא אשישה עייל חמרא וכו' ואשישה א' פי' רד"ק ורז"ל אמרו גרבא דחמרא א"כ מ"ש כאן אשישה עייל חמר' הוא גרבא אבל רש"י ז"ל פי' סמכוני באשישות סולת נקייה א"כ מ"ש כאן אשישה עייל חמרא ר"ל כשאכל אדם אשישה מסולת נקייה אז עייל חמרא משא"כ אם לא יאכל לא יוכל לשתות יין הרבה:

תפוחין לכוונ' רעות' דלא יזיק חמרא פי' כי בעל הייחודי' ממשיך שפע גדול מהבינה אל המ' אבל צריך ליזהר שלא יקלקל ח"ו. כי אם לא תהיה הכוונה טובה מלבד שאינו מביא השפע אלא אדרבה מגביר הדינים ומזיק למ' ח"ו ולכן צריך המייחד להמשיך ב' מיני שפע. א' להמשיך שפע גדול למ'. וכדי שלא יינקו הקליפות מהשפע צריך לכוין ייחוד אחר כדי להכרית יניקת הקליפות. כמ"ש בספר ק"י ונל"עד שזהו אשישה עייל חמרא שהוא השפע הבא ע"י הייחוד וכדי שלא ינקו הקליפו' צריך לעשות ייחוד אחר להכריתם וזהו השפע השני שמכרית הקליפו' וזה נק' תפוח דמכוין דעתא שלא יזיק חמרא עכ"ל מורינו. ונל"עד פי' אחר מ"ש אלין אינון אבהן דאינון וכו'. פי' הם חג"ת שמתפשטים בהם הגבורות דאימא הנק' חמר טב כמ"ש הרב ז"ל שגבורה דחסד וגבורה דגבו' וגבו' דת"ת הם בח"גת ואנו יראים שמא יינקו מהם החיצונים לפי שתאוותם לינק מהגבורות. לכך ממתיקים אותו היין שהם הגבורות ע"י ג' חסדים המתפשטים בחג"ת גם נמצא שאשישות ותפוחים כולם בח"גת וז"ש כאן רפדוני בתפוחים כולא חד כדקאמרן אבל אשישה רומז על הגבורות המתפשטים בחג"ת כמ"ש אשישה עייל חמרא. ותפוחים רומזים על החסדים המתפשטים בחג"ת שממתיקים היין שהם הגבורות שלא יזיק. כמו התפוח שכשהאדם מריח בו אפיק חמרא ומכוין רעותא. וענין זה נעשה כשמייחד האדם המ' עם בעלה וז"ש ומאן דמייחד שמא קדישא שה"ס הזווג בעי לייחדא דינא ברחמי שסוד הזווג הוא למתק הגבו' שהם דינים. ע"י החסדים שהם רחמים:

והיא אמרה סמכוני למאן לישראל בנהא דאינון וכו' ובמה באשישות וכו' מאמר זה הובא בס"עה דף כ' ופי' בו כי בינה עילאה נקראת סמ"ך והיא סומכת לתבונה עם ז"ון ע"י שם אכד"טם חלוף שם אלהים והוא גי' ע"ד וזה פי' הפ' בטחו בה' עדי עד כי המלכות בוטחת על זעיר בעלה כבי"כול שהוא יסמוך אותה ע"י בינה שנק' ע"ד שבח"גת דבינה הוא זה השם. וזה פי' מאמר הזוהר:

סמכוני באשישות אלין אבהן פי' אבהן בינה שירדה לאבהן דזעיר שהם חג"ת שלו ויסמוך אותה וזה פי' מה שנתבאר בתיקונים באשישות תרין אישין אשא חוורא ואשא סומקא שה"ס חסד וגבורה דבינה ובתיקון ס"ד מבואר בראשית ברא אלהים תמן איש תמן אשה ועליה אתמר סמכוני באשיש"ת כי כב"יכול השכינה יורדת בבריאה לפעמים כידוע ואז צועקת סמכוני באשישות. כי כשהיא אצל זעירי למעלה באצילות אז היא מקבלת מחזה דזעיר ולמטה יסוד אבא המגולה אחר סייום יסוד אימא שמסתיים בחזה ומקבלת ג"כ מהוד דזעיר ששם עומד הוד דבינה כי אימא עד הוד אתפשטת. ואז נסמכת באיש שהוא יסוד אבא. ואשה היא אימא ולכן אמרה סמכוני באשישות כי בנה"י דבינה יש ק"ך צירופים דאל"הים ואל"הים גי' א"ש במילוי יוד"ין עם הכולל. ולכן אמרה באשישות והיא רוצה שלא תרד עוד למטה. ורוצה מישראל שיסמכו אותה סמיכה הגונה ולכן אמרו בזוהר בפ' וירא כיון שהגיע ר"א הגדול כשדרש לרע"ק פסוקי ש"ה לסמכוני באשישות בכה ולא יכול לדבר כי מדבר בש"ה במעלות גדולות ורמות כמבואר שירד למטה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. ויש לדרוש ג"כ לשבח כי בימי שלמה היתה עמידתה עם זעיר בחול במדרגה הששית שהוא פנים בפנים עד חב"ד דזעיר. ואמרו שהיתה בבינה דאצילות ויש סמך לזה הרבה מהזוהר והתיקונים ונמצא בשבת בהכרח תעלה יותר מבחול. ובימי שלמה היתה אומרת סמכוני באשישות מזהירה לישראל שאל יורידוה משם רק שתשאר במעלתה בבינה וזהו סמכוני באיש ואשה ועל זה רומז ג"כ בתיקונים סמכוני באשא חוורא ואשא סומקא שהם חסד וגבורה דאריך שמתלבשים באו"א כידוע:

גם בפנימיות חסד וגבורה דאריך יש שם נ"ה דעתיק וידוע כי בנ"ה יש שמות צב"אות גי' תפו"ח ולכן אמרה רפדוני בתפוחים וכמ"ש בתיקונים רפדוני בתפוחים אלין ירכי קשוט. ואמרה טעם על זה שיסמכוה באיש ואשה שהם א"וא הטעם כי חולת אהבה אני כי ידוע שסיבת החולה הוא מפני שחסר ממנו שער הן' מן' שערי בינה מפני ששער הן' הוא באבא ולכן היא רוצה שיסמכוה באיש ואשה. ונמצא שתקבל ג"כ משער הן' שבאבא ואז לא תהיה חו"לה גי' מ"ט כי תקבל משער הן' וכו'. גם אמרה רפדוני בתפוחים עד"ז כי רמזה על תרין תפוחין קד שין דאריך ששם שע"ח נהורין גי' חש"מל העליון והוא ט' פעמים מ"א שערים גי' ש"ע ולכן צריכה לקבל מהתפוחין כדי להשלים שער הן' שבה ר"ל שהיא רוצה לקבל משער המ"ב שכולל כל הן' שערים כמ"ש בע"ח ולכן אמר הזוהר תפוח אפיק חמרא כי חמרא דבינה כשיורד למלכות אז נעשה דין משא"כ התרין תפוחין שעושים רחמים גמורים ומוציאים דיני היין ממנה עכ"ל:

ויין דישראל וכו' פי' כששומר האדם יין שלמטה גם הגבורות דאימא הבאים לזעיר הנק' ישראל משתמרים. עע"ז דאינון מסאבין וכו' בח"י דף ע"ג פי' כי השורש שלהם הוא מן סט"א שמשם באים נשמותיהם כי כל הע' אומות משועבדים תחת ס"מ שהוא ראש לכל ע"ז ונק' אל אחר. ומאן דקריב בהדיה יסתאב כד יקרב ביין דישראל הא אסתאיב ואסיר כ"ש וכו' עד דמקדשי למלכא בנטירו עילאה דא. והענין הוא שבעת שהוא מטמא עצמו ע"י שתיית יינם של גוים נכנס בו רוח הטומאה ומטמא גופו ונשמתו עד אשר הנחש העליון יש לו רשות לחטוף ולהוציא אותו השורש והחלק המגיע לו מזה היין המשומר בענביו ונשאר חלקו בגיהנם ועי"ז נאבד ממנו חלקו באותו היין שהוא עיקר החלק שיש להם לישראל בעו"הב ולכן אחרי מותו אין לו חלק בזה היין וגם לעתיד לבוא בסעודת לויתן. ופי' רבינו האר"י ז"ל סוד משר"זל על חוה שסחטה ענבים ונתנה לו הכוונה היא כי שורש של הדינים והגבורות הוא שם אלהים בבינה וב"פ אלהים גי' ענבי"ם והדין קדוש אשר בתוכו ה"ס יין המשומר בענביו ונודע שאין החיצונים ניזונים אלא מפיסול היין ומן השמרים שבו שהם שיורי הדין הקדוש והנה זה השפע שיונקים הוא דין קשה והוא יין עכור מלא שמרים והוא בלוע תוך דין הקדוש דמיון היין הבלוע תוך הענבים. וחוה סחטה אותן הענבים כי ע"י השמרים יש כח לחיצונים לינק גם מהיין עצמו. וכוונתה היתה שע"י הסחיטה ההיא יצאו השמרים הבלועים שם ואז לא יהיה עוד כח לחיצונים לינק משם. ומפני שהאלהים עשה שיראו מלפניו ולכן ברא החיצונים ליסר בם הרשעים כי החיצונים הם צורך גבוה כנודע ולכן לא עלה ברצונו לבטל החיצונים. וחוה חפצה לבטל אותם קודם זמנם וסחטה ענבים וכו'. ומן היין ההוא שתו אדם וחוה שהוא כוס התרעלה חלק החיצונים הנק' סטרא דמותא וכאשר המשיכה עליה זה השפע של יין נסך שהיה מעורב טוב ברע גרמה שבא עליה הנחש והטיל בה זוהמא כנודע ואז תכף ומיד פירסה נדה ואז נזדווג אד"הר עמה ג"כ בנדתה ולכך נענשו בעונש מיתה. ונתנה לאישה כוונתה אולי יהא יותר כח בו לתקן זה היין להוציא השמרים ממנו יותר ממנה כמבואר סוד זה למקובלים. ואמרו שגרם חטא זה היה על שהוסיפה בדבריה ואמרה לא תגעו בו ועי"ז גרמה שבא ס"מ ונגע באילן ונעשה יין נסך כי טמא אותו ולכן גזרו שמגע גוי עושה נסך ואוסר בהנאה כיין נסך ממש ורזא דמלה כי יניקת ס"מ הוא מאותם ענבי"ם ובאגדה בפ' האזינו אילן שאכל ממנו אד"הר רי"א ענבים היו שנ' ענבמו ענבי ראש אשכלות מרורות אותן אשכלות הביאו מרורות לעולם ענבמו חסר יו"ד להורות מי גרם המרירות ענבי רוש ר"ל אש תראה בראש של אותיות ענ"בם באל"פא בית"א תמצא קודם עי"ן סמ"ך וקודם נ' מ' וקודם ב' א' וקודם מ' ל' הרי בראש של ענ"בם הוא סמ"אל ומאתר שסמ"אל הוא קרוב לאותיות ענ"בם שלמעלה ואין חסר לו אלא הנגיעה בלבד ותכף הוא מטמא היין שבתוך הענבים ועושה אותו נסך ולכן גם הגוי שהוא מסנו' דס"מאל הנוגע ביין שהשפע שלו בא מאותה הבחינה הקדושה של מעלה מטמא אותו ומטמא לשותה וז"ש בזוהר כד יקרב ביין דישראל הא אסתאב ואסיר. נסך גי' סמ"אל. וכן מגע גוי גי' סמ"אל ע"ה:

וכבר השיבני אדם א' על זה לאמר אם איסור סתם יינם חמור כל כך למה לא אסרתו תורה בפי': גם מ"ש בזוהר ומאן דשתי וכו' לית ליה חולקא בעלמא דאתי וגזרה זו הוא מי"ח דבר שגזרו ב"ש וב"ה כמ"ש במס' שבת ולדורות הראשונים לא היה אסור א"כ ח"ו לית להון וכו' והשבתי לו שכל זמן שהיו ישראל במעלה עליונה לא היה כח בטומאת הגוים להטיל טומאה ע"י מגען ביין ובאמת כאשר חטאו בשיטים בשתיית סתם יינם שהביאם לזנות אמרו בפרקי ר"א פ' מ"ז ר"א המודעי אומר עמד פנחס והחרים על ישראל בג' מאות שופרות ובסוד שם המפור' ובכתב שעל הלוחות ובחרם ב"ד התחתון שלא ישתה אדם מישראל מיין של גוים. וכוונתו היתה כי ע"י שתייתם נתנו כח לחיצונים ליינק משוד תנחומי גבוה ברית העליון וזה גרם להם שנכנס היצ"הר בהם לזנות ולע"ז. ואח"כ כשהרגו ל"א מלכים והכניעו כל החיצונים וכו' והותר להם אפי' קדלי דחזירי הותר ג"כ סתם יינם ונסתלק חרם פנחס. והטעם כי בזמן שנכנסו ישראל לארץ והכניעו כל הקליפות. קליפת נוגה נכנסה תוך הקדושה ונעשה הכל קדושה ואז לא יכלו החיצונים לזון ולפרנס עצמם מהקדושה. ומכ"ש שלא יוכלו לשתות מאותה הבחי' הקדושה אשר משם שורש היין ולכך משנכנסו לארץ הותר סתם יינם וכל זמן השופטי' ומלכי בית דוד ומלכי ישראל כמ"ש בחולין דף ד' על יהושפט שנהנה מסעוד' אחאב ז"ל הכי השתא סתם יינם של גוים הוא ועדין לא נאסר הרי דבשתיה היה מותר ומכ"ש בימי שלמה שישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו כי אז נתקן חטא אד"הר שאכל מעץ הדעת דיש אומרים גפן היה וי"א תאנה וכל א' מישראל היה יושב תחת יין המשומר החלק הנוגע לו באותו יין המשומר והיו יושבים לבטח בארצם ארץ העליונה והיה שלום בארץ החיים מן החיצוני' ולא היה אז יכולת בחיצוני' לטמא סתם יינם אלא במה שהיו מנסכים לע"ז שלהם:

אח"כ חטאו י' השבטים כמ"ש בב"ר בפ' נח לא גלו אלא בשביל היין ובגמ' חמרא דפורגית' וכו' קפחו י' השבטי' וכן שבט יהודה ובנימין לא גלו אלא בשביל היין שנ' גם אלה ביין שגו והכוונה שהם גרמו ע"י עונותיהם שהחיצונים יהיה להם כח לטמא היין של מעלה וזה היה רק לפי שעה. ואח"כ ירדו ממדריגתם לנוקבא דתהומא רבא ואותם שגרמו לחיצונים לטמא היין סבלו עונשם אבל היין נשאר בקדושה תמיד כל זמן שב"ה היה קיים. וכשירדו ישראל לגלות בבל קם דניאל וגזר על סתם יינם כמ"ש בגמ' והענין היה עפ"י מ"ש בזוהר פ' כי תשא מה עבדו ישראל וכו' נסבו נשים נכריות ואולידו בנין מנהון וכו'. הנה זה גרם להם ששתו מסתם יינם כמו בענין שטים וכן כמה עבודות זרות שעבדו בבבל כמו שהוכיחם יחזקאל. ואמרו בגמ' דניאל גזר עליו בעיר ואתו שמאי והלל וגזרו אפילו בשדה כי הם היו בסוף בית ב' קודם החרבן והמה ראו שגברו החיצונים בעולם וכו' לכן גזרו גזרה זו וגזרתם היא קיימת בכל תוקף עד כי יבוא שילה ובכל דבר יכול ב"ד לבטל דברי ב"ד חברו חוץ מי"ח דבר שאפילו יבוא אליהו וב"ד אין שומעין לו פי' אם יבוא פנחס וירצה לבטל איסורו כמו שביטל גזרת החרם שלו כי אז הכניעו ל"א מלכים ולא היה כח לשום חיצוני לינק מאותו היין לכן הותר החרם דפנחס אבל בזמן הגלות הזה הארוך שאין בנו כח להכניע החיצונים לכן אין כח ביד אליהו להתיר סתם יינם בזמן הזה עד עת בלע המות לנצח ואז ביום ההוא יטפו ההרים עסיס ותרגומו ירבון טורייא חמר. והענין כי מה שהיה בגלות יין נסך יין המשכר לעתיד לבוא יהיה נקרא עסי"ס גי' יי"ן נס"ך להורות כי יין נסך יתהפך ליין עסיס המשמח אלהים ואנשים שאז יצא יין דמנטרא וישפיע שפע ברכה בכל העולמות וכמו שהאריכו עוד בזה המקובלים וכו': ובזוהר שמיני דף מ' ע"א ת"ח ישראל קדישין כל חיי עלמא דירתין כולא תלייא בההוא עלמא דאתי. פי' בינה. והוא אתר דיין דמנטרא שרייא ואיקרי יין וכו' ויין דישראל לתתא כהאי גוונא. פי' שהיין שאנו שותים למטה השפע שלו בא מיין של מעלה. וא"כ לא יקשה עלינו לנהוג בו כל החומרות לשמור את דרך עץ החיים. וביותר ביין שמקדש עליו כי בו מקדש הכלה כנז"ל:

ובג"כ איקרי עץ חיים וכו' פי' עץ הוא זעיר שמקבל מהמוחין דאימא הנק' חיים: