מקדש מלך על ספר הזהר ג:עח

שפוותיה מרחשן אורייתא פי' ס"ל בפי' דובב שפתי ישינים כר' יהודה דלעיל. ולא כר' יצחק:

אי קב"ה פי' זעיר. הולך לדודי הולך אלי מ"ל וכו' בסע"ה דף ע"ה וחכך כיין הטוב גיכ"ק וחי"ך גי' קס"א כי ג' מוצאות מהפה יונאים מן ג' אהי"ה כמ"ש בע"ח שער חו"ג וידוע כי מבינה מתעוררים הדינים מסטרהא ר"ל מקצוותה שהם הנ"הי ברזא דתבונה מה שא"כ בבינה עילאה וידוע כי בבינה עילאה הוא שם אהי"ה דיו"דין ובתבונה שם ס"ג ולכן אמר וחיכך שהיא גי"כק וחי"ך גי' קס"א הוא כיין הטוב שהוא מרזא דבינה עילאה ששם אפילו התעוררות דין לא יש והכל טוב ואע"פי שאתה רוצה ברחמים יותר מבדין אע"פי כן אתה הולך לדודי שהוא יצחק הנקרא ידיד מבטן כמ"ש בזוהר בפ' שמיני:

הולך אלי מ"ל אלא דקאי על יצחק ור"ל שאתה הולך מקודם לדודי שהוא יצחק שממנו בא ההתעוררות בסוד שמאלו תחת ראשי ואח"כ אתה הולך למשרים שהוא יעקב סוד ת"ת הנקרא משרים שהוא מישר להאי גיסא ולהאי גיסא כמ"ש בזוהר בפ' בשלח ששם נתמזג הדין עם החסד במזג השוה או יאמר כמ"ש בזוהר ש"ה כי ה' אותיות מנצ"פך נקרא מש"רים כי מנצ"פך גי' א"פר שממנו בא החימום וההתעוררות ועל זה אתה הולך לדודי שאתה רוצה לקבל הה"ג מקודם וכוונתך הוא למישרים שהם ה' אותיות מנצ"פך כי מה' אותיות מנצ"פך משם יוצאים חמשה מוצאות הפה ומהם בא הדיבור. ולכן אמר שאתה הולך לדודי כדי שידובב שפתי ישנים שעד פה נאמר נאלמתי דומיה. ועתה בא הדיבור מהשפתים שהם בחי' נה"י שבראש. כי בראש יש קומה שלימה מי"ס. ומה' אותיות דמנצ"פך מהם נפתחים בפיה הפתוחי חותם וזהו דובב שפתי ישנים דהוא חמרא דמנטרא. פי' יין שבא מבינה שהם הגבורות של הבינה. הולך לדודי דא יצחק ושיעור הכתוב אומר זעיר למ' וחכך הוא כיין הטוב שהם הגבורות דבינה שהולכים לדודי שהוא יצחק לפי שיצחק הוא קו הבינה כנודע למישרים שנתמתקו הגבו' ע"י החסדים וז"ש כמ"דא אתה כוננת מישרים. שר"ל שאח"כ ירדו הגבורות לת"ת הנק' מישרים. והכוונה כדי שיתמתקו ע"י החסדים בירידתם ליסוד דזעיר כמ"ש הרב ז"ל:

ועלמין כולהו משתכחי בחדו ופי' דובב שפתי ישנים ר"ל העולמות שהיו ישנים עכשיו מתעוררים בכח הברכות שקבלו:

רבי ייסא סמכוהו לקרא אותו בשם רבי: יתיר תהא שכיח בעלמא ברכה אחרת מברכים אותו שיהיה חי יותר מר' ייסא ע"ה שנסתלק בא"ר:

כל יומא תלת מלין דאורייתא פי' יום הו' בחי' זעיר לכך היה אביו מלמדו ביום פשטי התורה שהם במ' כדי לכלול ז"ון יחד. ובלילה שהיא בחי' הנוקבא מלמדו רזי דחכמתא שהם בחינת זעיר כדי לכלול ג"כ ז"ון שכל מגמת חסידים הראשונים הוא לייחדא קב"ה ושכינתיה:

אי לאו הכי הוה אעילנא וכו' אלו לא היה כך אלא היה אותו בע"הב ירא חטא הוה אעילנא וכו':

כל אתר דדינא אלהים איקרי פי' כגון בינה וגבורה ומ' שכולם נקראים אלהים:

וההוא אתר עילאה וכו' פי' בינה. אלין אבהן. פי' חג"ת:

דא נפש דההיא ארץ עילאה וכו' פי' נשמת אד"הר. הוציאתה המ' מן הבינה שהיא חיה עילאה ושיעור הכתוב ואת כל נפש של אד"הר שקיבלה אותה המלכות מן חיה הרומשת שהיא בינה:

תוצא הארץ נפש חיה דא נפש וכו' פי' תוציא הארץ שהיא מ' נפש של אד"הר שקיבלה מן חיה שהיא בינה: אשר שרצו המים. דההוא נהר וכו'. פי' שבינה קיבלה הנשמה מן אבא בסוד זווג ונתנתה לזעיר ומזעיר למ' וז"ש דההוא נהר עילאה נגיד ונפיק מעדן שהוא אבא הנק' עדן. ומ"ש ואשקי להאי אילנא. פי' הוא זעיר. ומשם למ' והמים דקרא הם החסדים דאימא שמשם הנשמות כנודע מדברי הרב ז"ל: דא הוא דוד מלכא. ולפ"ז פי' הכתוב ואת כל נפש של אד"הר שהיא מחיה הרומשת שהיא מ': דלאתר עילאה אסתלק פירוש שעתיד להיות רב גדול בישראל: