מקדש מלך על ספר הזהר ג:עז

לבסמא לה פי' שאהרן שהוא חסד מבסם גבורות שבה ומ"ש למחדי לה היינו ע"י ה' חסדים שנותן לה בסוד תחדהו בשמחה וכו'. ומ"ש לחברא וכו'. פי' כי חסד הוא שושבין המזווג זו"ן יחד:

ר' אבא אמר מאתר חד נפקו יין ושמן וכו' פי' מא"וא יצאו אלו המינים: דהא עובדוי בחשאי אינון. פי' זה טעם שלישי למה נאסר היין לכהני' דלעיל אמר ב' טעמים א' שסופי' עציבו ועוד דיין מסטרא דליואי אתי וכאן מפרש טעם ג'. ומ"ש ועוד דעובדוי וכו' וחמרא מגלה רזין הוא טעם רביעי:

אתער לעלמא דאתי פי' זהו מש"ה הולך לדודי למישרים: ומ"ש ויזכה לאחייא וכו' זהו מש"ה דובב שפתי ישני' דהיינו הישן שהוא המת יחיה ויהיו שפתותיו דובבות. ור' יהודה מפר' דאפי' בעו"הז דובבות שפתותיו בקבר כמר"זל ונקט בההוא עלמ' לפי שר' יצחק קאי אזמן התחיה לכך אמ"ל אפי' בההוא עלמא שהוא עו"הז שנק' כך לגבי עולם התחייה שבה עסיק ר' יצחק:

אי כתיב וחכך מיין הטוב וכו' פי' כיון שאמרת מאן דמרוי מיינא דאורייתא א"כ מיין הטוב מב"על שר"ל וחכך כשהוא מרוי מיין הטוב שהיא התורה אז הולך לדודי וכו':