מקדש מלך על ספר הזהר ג:עו

בגין דשור שלים איהו פי' שור ביסוד בסוד בכור שורו הדר לו: דההוא שמנא קדישא פי' בינה כדלעיל. ומ"ש מניה אתעטר בנגידו דמשחא. פי' כהן העליון שהוא חסד מתעטר מבינה הנק' שמן כשנמשכת הארתה למטה. וז"ש בנגידו דמשחא. ומ"ש ובג"כ כהנא וכו' הוא כהן של מטה שיש עליו שמן המשחה שרומז לבינה שנק' שמן ג"כ לכך בעי לאחזאה חידו וכו':

לא יתער איניש גרמיה למלה בעלמא פי' שלא יאמר שום דבר ולא יעשה שום דבר שמעורר הדינים: ודא הוא יעקב נ"ב פי' קול דנפיק משופר: דאסתלק במחשבה דאבהן נ"ב מחשבה אבא עכ"ל ור"ל שהת"ת היה בתוך אבא שממנו יצאו חג"ת הנק' אבהן ואבא נתנם לאימא ואחר כך הוציאתם לחוץ. וז"ש הזוהר ונפקו כחדא מגו שופר שהיא בינה. דהא שופר אפיק מייא ואשא ורוחא כחדא גרסינן ור"ל כשם ששופר שבעו"הז מוציא הקול שכלול מאש ומים ורוח. כך אימא עילאה שהיא בינה אפיק לאבהן שהם חג"ת: ומ"ש ומגו מחשבה אסתלקו היינו כמ"ש שתחלה היו באבא ואח"כ נתנם לאימא:

ודא יעקב דכליל לאבהן פי' ת"ת הכולל חג"ת. ותרי קלי נינהו נ"ב ת"ת ויסוד: דהא מגו קלא נפיק קלא: פי' מת"ת יצא יסוד: אבל קול חד דאיקרי קול השופר. פי' שעיקר הקול הוא בת"ת שיצא מבינה ולכך נק' קול השופר קול שיצא משופר: ומהכא נפקו שאר קולות מגו ההוא שופר. פי' מבינה יצאו שאר הספי' דזעיר הנק' קולות ג"כ וז"ש וז' קולות נינהו שהם ז"ק דזעיר: