מקדש מלך על ספר הזהר ג:סא

אי זכאין בני עלמא הא אל קיימא והוא חסד ופי' הכתוב שבכל יום עומד על שני צדדים או לעשות החסד שהוא אל. או לעשות הדין שהוא זועם: אבל מלה שפיר. פי' אבל ע"ד הסוד אתי שפיר: נהירו רב חכמתא עילאה. פי' שהחסד הוא ענף החכמה:

אבי עד דא יעקב פי' שהת"ת נק' עד כמ"ש הזוהר בפ' ויחי על פ' בבוקר יאכל עד לפי שהוא יונק משם אכד"טם שהוא באימא והוא גי' ע"ד שר שלום דא צדיק והא דלא הזכיר נ"ה לפי שהם בכלל הגוף שהוא ת"ת ולכך נקר' תרי פלגי גופא: דאיהו שלמא דעלמא שלמא דביתא וכו' היא המ' שנק' עלמא ביתא מטרוניתא והזכיר ג"פ שלמא לרמוז שהיסוד מתקן ג' כלים של מ' החצוניים ואמצעיים ופנימיים ושלמא דמטרוניתא נגד הפנימיים וכו'. א"נ י"ל שלמא דעלמא הם יצירה ועשייה שהיסוד ממשיך להם הארה. שלמא דביתא היינו בריאה הנק' בית כנודע: שלמא דמטרוניתא כפשטה. א"נ י"ל על ג' בחי' שנותן היסוד למ' והם רוחא דשדי בגווה שהוא כלי המ"ן שנית שם ב"ן המעלה המ"ן שלישית שם ע"ב שהוא טיפה זרעיית שממנו נוצרים הנשמות וז"ש שלמא ג"פ:

קארין להאי חברייא כולהו דכורא פי' מיסוד שנק' ציון קורים לו החבירים כולם ואומרים שהוא דכורא: בגין דאיהו רחמי פי' שטיפת חסד בגו אמת היסוד: והכא קרא נוקבא קארי ליה. פי' דכתיב זאת מנוחתי וכו' וקאי על ציון דקרא דסמיך לה דכתיב כי בחר ה' בציון וקס"ד ה' היא בינה שבחרה ביסוד לתת לו שפע: הכי שמיע לי מן בוצינא קדישא פי' ששמעתי מרש"בי שהוא דכורא כמ"ש ומאי דקש' לך דקרא נוקבא קארי ליה:

אבל בשעתא דזווגא וכו' פי' לפי שהנוקבא כלולה עמו בשעת הזווג לכך קרי ליה לשון נקבה: וע"ד למושב לו כתיב. פי' שנוקבא היא בית מושב לדכורא: בציון דייקא בההוא דאית בגוויה וכו'. פי' אלו אמר לציון משמע שעל היסוד לבדו מדבר ומדכתיב בציון משמע שעל הנוק' מדבר שהיא כלולה עם היסוד וכל מוחותיה והארותיה הם בתוך זעיר ועל ידו מקבלתם כמ"ש הרב ז"ל וז"ש דשרייא ביה. ולפי זה ה' דקרא הוא זעיר שבחר בנוקבא שהיא כלולה בציון:

חד לדינא וחד לרחמי פי' שלכך כפל הכתוב איש ואיש לומר שבציון שהוא היסוד יש בו דין ורחמים לפי שהנוקבא כלולה עמו בשעת הזווג ומצד המ' שהיא ירושלים הוא דין. ומצד היסוד שיש בו טיפת החסדים הוא רחמים וז"ש חד לדינא וחד לרחמי כד מזדווגי בזווגא חד כדין ציון אקרי וציון בירושלים אשתמודע. כן פי' מורינו ז"ל: