מקדש מלך על ספר הזהר ג:תקצה

במדורא דשכינתא מדורך פי' ר"ח אמר לר' יצחק שאתה תמיד עם רש"בי שהשכינה מתלבשת בו:

וארד בקדמיתא פי' משירד יעקב למצרים ירדה עמו שכינה לכבודו וזו הכנה כדי להצילו מיד מצרים וזש"ה וארד מתחלה כדי להצילו וכו' השמים לאכללא קב"ה. פי' זעיר ולכך אמר ה' הידיעה והארץ לאכללא קב"ה. פי' מלכות.

וכל מה דלתתא וכו' פי' בי"ע שהם תולדות ז"ון ולכך הקשה לו ר' יצחק מהו בהבראם וכתיב בה' בראם. דכיון שבי"ע הם תולדות ז"ון למה לא הזכיר הכתוב רק בה' בראם ולא הזכיר זעיר ותירץ ר' חייא כד שמים אתחברו וכו' ר"ל שהזעיר נתן הטיפה במ' והמ' שהיא ה' מוציאה בי"ע ולכך לא אמר רק בה' בראם:

באברהם היינו השמים פי' זעיר שבניינו מהחסדים הנק' אברהם ה"ג א"ל כולא חד מלה הוא באברהם ול"ג מלה שנית. א"ל ודאי הכי הוא. כפי המשך הענין משמע שר' יצחק הוא דאמר ודאי הכי הוא. והוא שדיבר ג"כ פעם שנית ושלישית שאמר בסמוך א"ר יצחק ואפי' ביעקב וכו' א"ר יצחק בר אנן וכו'.

ותנינן העו"הז וכו' פי' עו"הז שלנו נבראת ע"י המ' הנק' ה' בה' בראם כמ"ש לעיל וכן אמר לקמן ג"כ בה' בראם ממש ועו"הב נברא בי'. פי' בינה מאבא ומביא ראיה מפסוק ונהר שהיא בינה יוצא מאבא:

לאכללא השמים פי' דריש ה' של הגן שהוא הידוע דהיינו זעיר דאצילות וז"ש לאכללא השמים דהיינו השמים הידוע שהוא זעיר דאצילות והאי דנקט את תחלה לישנא דקרא נקט. אבל דרשא דאת היא בסמוך שאמר את הגן לאכללא את הארץ:

דאינון מתעטרין לעילא פי' המוחין נעשים בסוד מקיף לרישא דזעיר תחלה ואח"כ סלקין ברישא דמלכא דהיינו שנכנסים בראשו כמ"ש הרב ז"ל וז"ש לקמן כי גדול מעל שמים שהמוחין שהם חסדך למעלה מת"ת הנק' שמים שהמוחין הם בראשו.

וסלקין ברישא דמלכא פי' שהמוחין הם ברישא דמלכא והם באים מאבא לאימא לפי שנה"י דאבא תוך נה"י דאימא ונה"י דאימא בתוך קצוות דזעיר. ומשם באים למלכות. וז"ש מן לבנון מתמן נפקין לבינה ונגיד ואתמשך לכל זויין עד דנגדין אינון מבועין וכו' דאיקרי ימא רבא:

אל צור חוצבתם פי' זעיר ומקבת בור היא המ':

גן נעול פי' יסוד דנוקבא:

בה' בראם ממש באברהם פי' במ' הנק' ה' ובחסד הנק' אברהם:

א"ר יצחק וכו' פי' בא להוסיף על הא דתנינן העוה"ז נברא בה' שהוא לשון המשנה עד בה' בראם ממש באברהם. ובא ר' יצחק להוסיף שאף ביעקב שהוא ת"ת מתקיימת העולם.

וכי ישראל דאיקרון בנין פירוש שיש להם נפש ורוח מז"ון ונקראים בנים שלהם: