מקדש מלך על ספר הזהר ג:תקעא

הא דאהדר ביה הוא תירוץ אחר. ופי' אם הרהר בתשובה ומת אזי מוריד שאול ויעל. אבל אין לפרש שעשה תשובה גמורה. דא"כ לא ירד לשאול כלל דאין לך דבר שעומד בפני התשובה. וכמ"ש הזוהר בפ' תרומה. ומ"ש אמונים נוצר ה'. פי' נוצר למי שעונה אמן ומשלם על יתר לגאה שאינו עונה אמן:

עלי באר כלומר סק לאתריך לאתחברא בבעליך ז"ל הרב באוצ"ח דע כי כאשר חוזרת מ' פנים בפנים מתמעטת בסוד נקודה תחת היסוד דזעיר:

ואח"כ נגדלת מעט מעט עד שהיא עולה עמו פנים בפנים עד למעלה וזהו אומרו עלי באר כי עתה בהיותה פנים בפנים נק' באר והיא עולה עלייה אחר עלייה עד שחוזרת פנים בפנים עמו. עוד יש לפרש פי' שני בפ' זה ויתבאר אחר פ' באר חפרוה שרים והוא כי המ' בהיותה באחור מקום הפה שלה הוא כנגד יסוד ובחזרתה פנים בפנים נעשה מקום הפה שלה בחי' היסוד והרחם שלה ונמצא יסוד שלה מכוון כנגד יסוד שלו. ולכן בחי' תשמיש נק' בלשון אכילה בכ"מ וז"ש באר חפרוה שרים כמ"ש הזוה' בפ' וילך וז"ל עלי באר סק לאתריך וכו' פי' הענין כי הנה ענין חפירת הבאר הזה בית הרחם שלה שהוא עמוק דוגמת הבאר היה ע"י א"וא שעל ידם נגדלה וחזרה פנים בפנים אשר עי"כ נעשה פה שלה בחי' יסוד שבה. וז"ש באר חפרוה שרים אלין אינון או"א. ואח"כ כרוה נדיבי העם היא בחי' נתינתם בה המ"ן בתוך הבאר ההוא אשר ענין זה יקרא כרייה וזה ע"י ידים דאימא שבהם ה' אצבעות ה' גבורות מנצפ"ך הכפולות אשר אלו ירדו למטה ונעשו בחי' מ"ן ביסוד דמלכות בסוד ונתתם חמישית לפרעה וכו' וז"ש כרוה נדיבי העם אלין אינון אבהן שהם ידים דאימא חו"ג הנק' אבהן. והנה אחר שנתקנה בבחי' יסוד שבה שהוא ענין חפירה וכרייה הנז' אח"כ נכנסים בה ג"ר שהם המוחין שלה הנעשים מבחי' נה"י דזעיר כנודע ואלו נרמזו באומרו במחוקק דא יסוד במשענותם דא נ"ה. ואז ראוייה להזדווג עמו פנים בפנים וז"ש תחלה עלי באר סק לאתריך לאתדבקא בבעליך. פי' שהדבור הזה נאמר אל המ' הנק' רחל ונקרא באר ואומרים לה אתה הנק' באר עלי ר"ל העלה מ"ן למעלה בהזדווג עם בעליך כי הרי כבר ניתקן יסוד שלך כמ"ש באר חפרוה שרים כרוה וכו' וא"כ עלי באר העלה מיין נוקבין עכ"ל שם באוצ"ח ובקיצור לשון. ובזה מובן לשון זה:

הא מעילא לתתא פי' דלעיל אמר את השירה הזאת מתתא לעילא שר"ל שהמ' העלתה מיין נוקבין לזעיר כמ"ש בסיפא דקרא עלי באר ענו לה. והיינו העלאת מ"ן כמ"ש בשם הרב ואחר שאמר הכתוב במחוקק במשענותם שהם נה"י דזעיר שבהם ג' פרקין תתאין דנה"י דאימא והם מוחין דמ' שנצח דזעיר בונה חח"ן דמ' והוד דזעיר בג"ה דמ' ויסוד דזעיר דת"י דמ' לכך אמר הא מעילא לתתא. דהיינו שמושכין מהמוחין דאימ' שבתוך נה"י דזעיר למ'. ומ"ש במחוקק דא יסוד. ז"ל הרב בליקוטי' הטעם שנק' יסוד לפי שהיסוד ה"ס יצחק ק"ץ ח"י שהוא קץ הגוף נטיל לשמאלא ובג' גבורות ממותקות שהם ג' הו"יות גי' ע"ח עם כללות ג' הוי"ות בעצמם גי' פ"א וכן יסוד עם הכולל גי' פ"א. גם טעם אחר כי היסוד יש בו י"ה אדנ"י. היסוד עצמו נקרא י"ה ועטרת יסוד נק' אדנ"י. י"ה אדנ"י גי' יסוד. גם טעם אחר כי ב' יסודות של לאה ורחל שהם שני ממי"ם כזה ם ם גי' יסו"ד שמזדווג עם שניהם:

וממדבר מתנה מ' נק' מדבר כמ"ש בא"ר ור"ל וממדבר מתנה שהמ' מחברת עם יסוד הנק' מתנה ששם נתינות החו"ג של א"וא.

וממתנה נחליאל פי' ת"ת הנק' נחליאל שנוטה לחסד הנק' אל וזהו נחליאל והכוונה שמהיסוד עלתה לת"ת ומשם עלתה לחב"ד דזעיר שנק' במות שהם ע"ג ז' תחתונות דזעיר וזהו ומנחליאל במות. ולכך אמר הזוהר ג' לשונות כנגד עלייתה ליסוד אמר הא קישורא שלימא. כנגד עלייתה לת"ת אמר קישורא דמהימנות' שת"ת נק' אמת. וכנגד עלייתה לחב"ד דזעיר אמר קישורא קיימא דכולא ביה שאז היא פנים בפנים בכל פרצוף זעיר. א"נ יש לפרש במות הם א"וא שיש פעמים שעולה המ' עד א"וא כגון במוסף שבת עולה עד אימא. ובמנחת שבת לאבא. ולכך אמר קישורא קיימא דכולא ביה. א"נ יש לפרש וממדבר מתנה. מהמ' נשפע השפע לבריאה ששם אימא מקננ' שהיא מתנה טובה וממתנה נחליאל. מבריאה ליצירה ששם מקנן זעיר שנוטה לחסד הנק' אל ומנחליאל במות. ר"ל מיצירה לעשייה ששם מקננא המ' שהיא נגד נה"י שנק' גבעות והם במות דקרא. ולכך אמר ג' לשונות. קישורא שלימא נגד שפע שיורד לבריאה. קישורא דמהימנותא נגד שפע שיורד ליצירה ששם ת"ת הנקרא אמת קישורא דקיימ' דכולא ביה נגד השפע שיורד לעשייה וכיון שירד ונשתלשל עד העשייה אזי קישורא קיימא דכולא ביה. א"נ י"ל וממדבר מתנה ר"ל מלכות שהיא מדבר מתחברת עם זעיר הנקרא מתנה ששם נתונים המוחין.

ומ"ש וממתנה נחליאל פי' מזעיר עולה לאימא הנק' נחל ויש בה אל שהוא עיקריות שם ס"ג כנודע. ומ"ש ומנחליאל במות פי' מאימ' עלתה לבמות שהם אריך ואבא שהם עליונים על הכל. ולכ"א קישורא שלימ' כנגד חיבורה עם זעיר. קישורא דמהימנותא נגד חיבורה עם בינה כי אהי"ה פ' אהי"ה עולה אמ"ת. קישורא קיימא דכולא ביה נגד חיבורה עם אבא ואריך. וכל אלו הפירושים מיוסדים על דברי הרב וכולם אמת: