מקדש מלך על ספר הזהר ג:תקסט
Mikdash Melekh on Zohar 3:569 · מקדש מלך על ספר הזהר · free full Hebrew text
Open in the reader →לא קאמר דא אלא לישראל פירוש שהם תחתונים לכך אמרו שירה. שאומרת המלכות לזעיר. אבל מרע"ה שהוא גדול על הנביאים בודאי שיאמר שיר כמותם. ולכך בא ר"ש לחלוק שאינו כן. אלא משה סליק מתתא לעילא וכו'. דהיינו שכל א' ואחד אומר שבח ספירה שהוא אחוז בה ומשה אחוז בת"ת והיא מדתו. ולכך אמר שבח שמחשבת מ' לזעיר: אבל שאר נביאים שהם אחוזים במ' לכך אומרים שבח שמשבח זעיר למ' נמצא שכל א' אומר שבח הנאמר למדתו. וז"ש ואינון נחתי מעילא לתתא וכו' ואינון במטרוניתא אתאחדו.
בגין לאתחדא מלין באתר דא פי' במלכות שהיה עושה דין באדם: ה"ג בהאי דינא אתעביד למאן דאתעביד:
דהוה בשלימו יתיר מהאי שירה פי' שהיה דהע"ה שלם כמו מרע"ה ומהיכן למדנו זה מהאי שירה שראינו שאמר כמו מרע"ה דהיינו מתתא לעילא:
הכי הוא מתתא לעילא ומעילא לתתא פי' שתחלה יעלה האדם מ"ן מהמ' לזעיר ואח"כ עולים שניהם לבינה וזהו מתתא לעילא. ומ"ש ומעילא לתתא היינו שבאים מוחין מאו"א לזעיר ומשם למ'. ומ"ש ולבתר לכוונה וכו' ר"ל שיקשר הכל באריך שהוא קשר כל האצילות שנתפשט תוך פנימיותם כדמפרש כי שם ה' אקרא דא שכינתא דהיינו כמ"ש שמעלה מ"ן מהמ' לזעיר ואח"כ זו"ן שניהם עולים ליסוד הבינה ומזדווגים או"א:
דא מלכא עילאה פי' שממשיכים מוחין מאו"א לזעיר הנק' מלכא עילאה:
דא מלכא וכו' היא בינה שעולים לה זו"ן בסוד מ"ן וז"ש לבתר נחית וכו' שאז יורד השפע מבינה וכו':
לבתר נחית בדרגוי וכו' פירוש שיורד השפע בכל ספי' זעיר עד יסוד דזעיר ומלכות נוקביה דזעיר הנקרא צדיק וישר שהם יסוד ומ' וז"ש הכתוב צדיק וישר:
לבתר קשיר קשרא דמהימנותא ואמר הוא. פירוש הוא אריך כמ"ש הזוהר על פ' ראו עתה כי אני אני הוא וז"ש ודא הוא קשרא לכולא שאריך הוא מתפשט תוך כל הספירות:
לאתר דשקיו דעמיקא וכו' פירוש כמ"ש שמעלה זו"ן ליסוד דאימא וגורם זווג או"א. לאמשכא מעילא לתתא מההוא שקיו דנחלא להמשיך המוחין מאו"א לכל ספי' הזעיר עד שמגיעים למלכות וז"ש לכל דרגא ודרגא עד דרגא בתרייתא: קשרא בכולא. היינו אריך כמ"ש: ה"ג כי מכבדי בעלמא דין:
ממבועא למלכא פי' מאו"א לזעיר ומזעיר: למ' ומאל"ף למ"ם וממ"ם לנו"ן. ז"ל הרב בסה"כ א"מ דאמן הם חו"ב. שהם כנגד אותיות י"ה כי אל"ף הוא יו"ד. ומ"ם היא אימא. ונו"ן פשוטה הם הבנים כי התפשטות ו' הוא זעיר והאריכות שמתפשטת הנו"ן יותר היא הנוקבא בסוד פסיעה לבר עכ"ל. ובזה מובן לשון זה מ"ש מאל"ף למ"ם היינו מאבא לאימא ומ"ש ממ"ם לנו"ן היינו מבינה לזו"ן: