מקדש מלך על ספר הזהר ג:תקסח

אבל אוי לי על דרא ועל עלמא פי' שאינם מקדשים עצמם בשעת תשמיש כדי להוליד בנים צדיקים ואזי עושים תיקון לז"ון. והם לא השגיחו בזה. ולכך כנגד האבות אמר בוגדים בגדו. ונגד הבנים אמר ובגד בוגדים בגדו:

אלהיכם אלהיך פי' מלכות

אל פי' חסד:

אלהינו פי' בינה. אי נמי זעיר:

עליו ודאי פי' כי מרע"ה הוא במדריגת זעיר והוא ע"ג המ' הנק. מקום:

אבל גורל לא כתיב ביה סהדותא פי' ולפ"ז שלש הם באר דיצחק ואבן דיהושע והשירה הזאת דכתיב בה עדות אבל הגורל אע"פי שהוא ג"כ מעיד מ"מ לא כתיב ביה עדות בהדיא:

כולהו מתגלפי בשמא דק"בה נ"ב אצבעות היד ה' קולמוס ו' דיו י' נייר ה':

וכל מלה ומלה הוה אתייא פי' ובזה מתרץ למה כתב את דברי לומר שכל דבור ודיבור היה נחקק בכח שם ההוי"ה ונשלם. ובזה תירץ קושיא שנית.

מאי קא רמיזא פי' ה' דהשירה. שירה מבעי ליה:

אלא שירתא דקב"ה אמר פי' שירה שאומרת מ' לזעיר היה אומרה מר"עה: ותנינן ליום השבת ממש שיר דקב"ה אמר פי' יום השבת שהוא זעיר היה משבח למלכות וז"ש שיר דקב"ה אמר שהוא זעיר: שיר השירים אשר לשלמה.

שיר דקב"ה אמר פי' זעיר משבח כמ'. שיר שאומר זעיר הנק' שלמה מלך שהשלום שלו. והכא את דברי השירה הזאת שירה דקב"ה אמר. פי' מ' כמ"ש ובזה תירץ שלכך הוסיף ה' של השירה לרמוז שמ' הנק' ה' היא המשוררת התם שיר והכא שירה. פי' אע"פי שקושייא זאת ידוע תירוצה. עכ"ז הקדימה כדי להקשות אחריה קושיא אחרת שאמר והא תנינן וכו'. דא דכר ודא נוק' כמ"ש שמזכיר שיר ליום השבת. ושיר השירים אשר לשלמה. היינו שהזעיר משבח למלכות ולכן כתיב שיר לשון זכר. והכא שהמ' משבחת לזעיר לכך כתיב שירה לשון נקבה: